פרייל גבריאל יהושע /// משורר /// נולד באסטוניה /// 1909 – 1993 /// גיל
ביוגרפיה
נולד סמוך לטאלין, בירת אסטוניה, וגדל בליטא. בן למשפחת למדנים וסופרים. סבו, יהושע יוסף פרייל (1858-1896), היה גדול בתורה, בעל השכלה עברית וכללית רחבה, שמאמריו נדפסו ב"הלבנון" וב"המליץ". פרייל, חניך הגימנסיה העברית במריאמפול, היה ספוג תרבות עברית מילדותו. לאחר מות אביו בגיל צעיר, היגרו האם ובנה לארצות הברית (1922). כאן ציפה לאם שידוך עם מורה עברי, שהתפעל מן הנער המוכשר והיה לו לאב חורג אוהב ונאמן. פרייל נכנס ללימודים בבית המדרש למורים שליד ישיבת הרב אלחנן ("ישיבה יוניברסיטי"), אבל מעולם לא עסק בהוראה, שלא התאימה למזגו הרך. לעולם הספרות קירב אותו ידידו ה"גליצאי" יהודה לייב (ג'אד) טלר, "ילד הפלא" של שירת יידיש המודרניסטית האמריקנית בשנות השלושים. טלר חשף את פרייל לשירה האנגלית והאמריקנית המודרנית, עודד אותו בניסיונותיו בכתיבת שירה וקירב אותו ליעקב גלאטשטיין, המוכשר והמבריק במשוררים היידיים האמריקנים המודרניסטים ומאבותיה של אסכולת ה"אינזיך", שגרסה ששירה היא כדיווח ריתמי חופשי, מושכל ומפוכח על תהליכים המתרחשים בעולם התודעתי של המשורר.
פן (פפליקר-שטרן) אלכסנדר (אברהם) /// משורר, סופר, פזמונאי ומתרגם /// נולד באקימובקה, אוקראינה /// 1906 – 1972 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ברוסיה. קורות חייו עד הגיעו לגיל ארבע-עשרה אפופות מסתורין. ל"דבר"יו נולד בניז'ני-קולימסק, על גדות ים הקרח הצפוני, לבתו של האציל השבדי פון ינסן, אוקיינוגרף וצייד דובים, ולאב יהודי בשם יוסף, נצר למשפחה חב"דית. בהיותו כבן שבע התנפל דוב לבן על הסב ופצעו למוות, ופן נדד ברחבי רוסיה עד הגיעו לבית אביו בפיאטיגורסק שבצפון-קווקז.
עמיחי (פּפוייפר) יהודה /// משורר, סופר, מחזאי ומתרגם /// נולד בוירצבורג, גרמניה /// 1924 – 2000 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווירצבורג, גרמניה, למשפחה מחוגי האורתודוקסיה היהודית הגרמנית, וקיבל בצד חינוך יהודי-דתי חינוך גרמני הומניסטי. המשפחה עלתה לארץ ב-1936, שהתה תחילה בפתח תקווה ואחר כך שנים רבות בירושלים. קיבל חינוך ציוני-דתי בבית הספר "מעלה". היה חייל בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, וכאיש הפלמ"ח השתתף בקרבות קשים בשפלת החוף במלחמת העצמאות. אביו, שאליו היה קרוב מאוד, נפטר ב-1948. למד ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך לימד במוסדות חינוך והדרכה שונים. שיריו, שהחלו להיכתב בתוך מלחמת העצמאות, ראו אור בשנות החמישים הראשונות בעיתונות של השמאל הציוני הרדיקלי; אולם בשלב מוקדם למדי רחק המשורר הצעיר מן האמון בתהליך ההיסטורי הדיאלקטי, ובעצם בכל מהלך היסטורי כגורם המקרב את תיקון החיים האנושיים. המאה העשרים היתה בעיניו רצף הרסני מתמשך, המביא בלי הרף שפיכות דמים בעולם שהתרוקן לחלוטין מרחמים. עם זאת, הזדהה הזדהות מוחלטת עם זמנו ושאף להתבטא מנקודת מוצא של "כאן ועכשיו", לשדר ולעצב רגישויות עדכניות.
עגנון (צ'צ'קס) שמואל יוסף /// סופר /// נולד בבוצ'אץ', גליציה /// 1887 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, חבל ארץ בדרום-מזרח פולין שהיה נתון בשלטונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית מאז סוף המאה השמונה-עשרה. גדל במשפחה מסורתית, כשהוא נתון להשפעת אביו, שלום מרדכי צ'צ'קס, שהיה מוסמך לרבנות ונטה לחסידות, וסבו מצד אמו, יהודה הכהן פארב, שהיה אדם אמיד ונודע בבקיאותו בתלמוד. אמו היתה זו שקירבה אותו לספרות ול"שירה" וכן דאגה לטיפוח ידיעותיו בגרמנית, שהיתה שפת המדינה. בילדותו למד בחדר, אך עד מהרה נטש את מסגרת הלימוד המקובלת והמשיך בלימודיו בהדרכת אביו ובעזרת כמה מורים פרטיים שנשכרו עבורו. הוא החל בכתיבה עוד בהיותו נער, והחל מגיל שש-עשרה פירסם את יצירותיו בעיתונות היהודית בגליציה – הן בעברית והן ביידיש. הוא כתב סיפורים, שירים, וכן כתבות על הנעשה בעירו. מראשית דרכו זכה לעידוד ולתמיכה מצד סופרים ועורכים, במיוחד מצדו של שמעון מנחם לאזר, עורך "המצפה" בקראקוב. ב-1907 הוזמן ללמברג (לבוב) על ידי אליעזר רוקח, שייסד כתב עת בשם "העת", לשמש בו עוזר לעורך. כתב "העת" היה קצר ימים, אך השהות בלמברג העניקה לו הזדמנות למפגש ראשון עם קבוצת סופרים כותבי עברית שנהגו להתכנס בביתו של א"מ ליפשיץ, האיש שפרש עליו את חסותו.
עוז (קלאוזנר) עמוס /// סופר ומסאי /// נולד בירושלים, ישראל /// 1939 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בירושלים לפניה וליהודה אריה קלוזנר. אביו היה דוקטור לספרות ועבד בארכיון הלאומי. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה חוקר יהדות וספרות עברית בעל שם עולמי. למד בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני", ואת לימודיו התיכוניים התחיל בגימנסיה העברית ברחביה. בגיל ארבע-עשרה, שנתיים אחרי שאמו התאבדה, שינה את שם משפחתו מקלוזנר לעוז ועבר לחיות בקיבוץ חולדה. התאבדות האם והמרד בבית הרוויזיוניסטי עתידים להשפיע במידה רבה על עולמו החווייתי והספרותי. "מגיל ארבע-עשרה אני כאן, בחולדה. אבל זה כבר גיל מבוגר מאוד. התבניות כבר ישנן. אני בא ממשפחה רוויזיוניסטית ותיקה, ואני חושב שהמעבר החריף הזה מאפשר לי להיות 'סוכן' זר, גם בחולדה וגם בירושלים", אמר באחד הראיונות הראשונים שהעניק. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בחולדה והיה חבר הקיבוץ במשך יותר משני עשורים. אחרי סיום שירותו הצבאי בנח"ל למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל עשרים ואחת נישא לנילי לבית צוקרמן, בת קיבוץ חולדה ובתו של ספרן הקיבוץ, ארכיונאית ומי שהקימה את ארכיון עמוס עוז באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם היו נשואים למעלה מחמישים שנה (עד מותו של עוז) ונולדו להם שלושה ילדים: פרופ' פניה עוז-זלצברג, מרצה להיסטוריה ולמשפטים, גליה עוז, קולנוענית וסופרת ילדים, ודניאל עוז, משורר ומוזיקאי. מאז 1986 ועד 2012 עוז התגורר בערד ועד שנת 2012 כיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
סוצקבר אברהם /// משורר, מסאי ועורך בשפת היידיש /// נולד בסמורגון, ליטא /// 1913 – 2010 /// גיל
ביוגרפיה
מחשובי משוררי יידיש, דמות בולטת במפעל הארגון מחדש של תרבות יידיש וספרותה אחרי השואה. האישיות המשפיעה ביותר במרכז הספרותי היידי שהתפתח בישראל, בין מייסדיו (1947) ועורכו הראשי של כתב העת הספרותי היידי המרכזי במחצית השנייה של המאה העשרים, הרבעון "די גאָלדענע קייט" (שלשלת הזהב), שראה אור במשך קרוב לחמישים שנה, עד סגירתו ב-1995.
סדן (שטוק) דב /// חוקר ספרות, מבקר, סופר ומתרגם /// נולד בברודי, גליציה /// 1902 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בברודי, גליציה, למשפחה בעלת שורשים חסידיים מצד אביו. אמו מתה בלדתה אותו, וכל ימיו ליוו אותו, כעדותו, רגשי אשם ודחף להצדיק את קורבנה ולחיות, כביכול, גם את חייה שלא נחיו. למד בחדרים, בבית ספר עממי יהודי ובגימנסיות פולניות בברודי ובלבוב, לשם עקרה משפחתו במלחמת העולם הראשונה. מילדותו היה פעיל באגודות ציוניות. מ-1923 עמד בראש תנועת "החלוץ" בלבוב ועסק בהכשרת נוער לציונות ולעלייה. המשיך בפעילות זו בוורשה, שם עשה ב-1925 כמזכיר הברית העולמית של הנוער העברי. כתיבתו הספרותית והעיונית החלה באותן שנים ברשימות ובתרגומים בעברית, ביידיש, בפולנית ובגרמנית, ובתוך זה גם ספר ראשון, קובץ שירים בשם "צלילים" (1921). בשלהי 1925 עלה ארצה ועבד כפועל במקומות שונים, עד שב-1927 הזמין אותו ברל כצנלסון, עורך "דבר", להצטרף למערכת העיתון. ב-1928 יצא בשליחות תנועת "החלוץ" לגרמניה, וניצל את שהותו שם גם ללימודים בבית ספר גבוה למדעי המדינה בברלין. בשובו עסק בהוראה למבוגרים, עד שהוזמן שוב לעבוד ב"דבר". מ-1933 עד 1939 ערך את מוסף הספרות השבועי של העיתון, וזה נעשה בניצוחו לבמה רמת איכות ורבת-השפעה, חוליית קשר עם מרכזי הספרות העברית בגולה ואכסניה לעידוד קולות חדשים. במסגרת עבודתו ב"דבר" ייסד ב-1940 את העיתון היומי המנוקד "הגה". מ-1944 עבד כעורך בהוצאת עם עובד.
סובול יהושע /// מחזאי, סופר, עיתונאי ובמאי /// נולד במושב תל מונד, ישראל /// 1939 /// גיל: 85
ביוגרפיה
נולד וגדל במושב תל מונד שבשרון, בבית שבו התגוררו כל בני משפחתו המורחבת ורבת-הגוונים האידיאולוגיים: סבתא קומוניסטית לשעבר, דוד ודודה חסידי גור, ואביו איש תנועת העבודה. הבית עומד במרכז מחזהו "כפר" שהוצג בתיאטרון "גשר" (1996) והאב – בלב הרומן הראשון שלו, "שתיקה" (הקיבוץ המאוחד, 2000). למד ב"תיכון חדש" והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ שמיר, שבו היה חבר בשנים 1965-1957. למד ספרות והיסטוריה במכללת "אורנים" והיה מורה בקיבוצו. בשנים 1964-1963 פירסם את ביכורי סיפוריו ברבעון "קשת". חבריו לקיבוץ חשבו שהם אינם הולמים את האידיאולוגיה הקיבוצית, ובשל חילוקי הדעות עזב את הקיבוץ. בשנים 1970-1965 חי בפריז, למד פילוסופיה בסורבון וקיבל תואר בוגר (1969). כמו כן השתלם בניתוח מערכות, ולפרנסתו עבד ככתב היומון "על המשמר" בבירת צרפת. בשנות שהותו שם הבחין בנתק שבין העילית האינטלקטואלית ובין החברה הצרפתית, והשתכנע כי כיוון כתיבתו, שהושפעה מהמודרניזם הצרפתי ומתיאטרון האבסורד, המסוגרים במערכת סמלים ומושגים קשה לפענוח, אינו הולם סופר כמוהו, החי בחברה שבה האחריות והמעורבות החברתיות חייבות להיות שאיפה קיומית. ההזדמנות לממש שאיפה זו ניתנה לו ב-1971, כאשר הוזמן על ידי הבמאית נולה צ'לטון לכתוב מחזה חברתי תיעודי, ז'אנר שלא היה מוכר אז בארץ. "הימים הבאים" בבימויה של צ'לטון (1971), על החיים בבית אבות, לא זכה להערכת הביקורת, אך סלל את דרכו כמחזאי של מחזות תיעודיים, ז'אנר שהוא תרם להתפתחותו בשנות השבעים והשמונים יותר מכל מחזאי ישראלי אחר. במשך ארבעת העשורים הבאים כתב יותר מחמישים מחזות. רבים מהם תורגמו והועלו בחו"ל. בייחוד ידע הצלחה מחזהו "גטו", שתורגם לעשרים שפות, הוכתר בבריטניה ב-1989 כמחזה השנה והועלה בעשרים ושבע מדינות. בשנים 1988-1984 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה, אך לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" (1988), שבו הציג את חיילי צה"ל כקלגסים, התפטר מתפקידו. במחצית הראשונה של שנות התשעים היה מבוקש ואהוד יותר באירופה מאשר בישראל. באותה תקופה הוצגו שישה מחזות חדשים שלו בווינה, בבאזל, באוסלו, בדורטמונט ובמנהיים. מחזהו "נשף מסכות", שהועלה בתיאטרון חיפה (2001), הוגש קודם שבע פעמים לתיאטרונים אחרים בארץ, אך נענה בסירוב. הצלחת "כפר" בתיאטרון "גשר" (1996) החזירה אותו אל מרכז הבמה במולדתו.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. אביו, אריה מיזוטש, הגיע מאוקראינה לארץ ישראל כשהיה בן שנתיים, בעוד משפחת אמו, מלכה, התיישבה בצפת כבר בתחילת המאה התשע-עשרה. היו אלה הורי אמו שהטביעו חותם על התפתחותו האינטלקטואלית: סבו, "תלמיד חכם" חריף ומבריק, החל ללמד אותו גמרא בהיותו בן שמונה או תשע, ואילו אהבתו ליידיש נטועה בדמות סבתו. העניין בספרות העברית לדורותיה התפתח במירון בגיל צעיר ביותר, וכבר כילד החל לבלוש בחנויות לספרים משומשים אחר ספרים ישנים ולרוכשם. ב-1952 החל ללמוד ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, ועם מוריו נמנו דב סדן ושמעון הלקין. הוא השלים את לימודי הבוגר (1957) והמוסמך (1960) שלו, ובמקביל עשה את שירותו הצבאי (1958-1956). בד בבד למד באקדמיה למוזיקה בירושלים. את הלימודים לתואר דוקטור (1963-1967) עשה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ואת עבודת הדוקטור, העוסקת במנדלי מוכר ספרים, כתב בהדרכתם של אוריאל ומקס ויינרייך. ב-1969 מונה למרצה באוניברסיטה העברית ולימד שם עד יציאתו לגמלאות, ב-2002. כמו כן לימד באוניברסיטת תל אביב. מ-1988 הוא מחזיק בקתדרה ע"ש לאונרד קיי לספרות עברית באוניברסיטת קולומביה.
ביוגרפיה
נולד ברחובות וגדל בגבעתיים, בן יחיד למשפחה של ניצולי שואה מצ'כיה. אביו זישה, שהיה קצין בצבא הצ'כי, איבד אישה ובן במלחמת העולם השנייה, ואימו שינדל עברה כמה הפלות לפני שנולד. עד גיל שש דיבר בשפת אימו, צ'כית, ואז הכריז שלא ידבר בה עוד. למד בבית הספר לאומנויות רננים ולאחר מכן בתיכון ע"ש תלמה ילין. הפסיק את לימודיו בכיתה יו"ד, ועבד כנער שליח וכשוליה לצלמי עיתונות. בתקופה הזאת התנסה במגוון סוגי אומנות: למד צילום, השתתף בסדנה מטעם אגודת "קולנוע לנוער" (אגודה שהקים בשנות השישים של המאה העשרים מבקר הקולנוע שלמה שמגר, במטרה לקרב צעירים לקולנוע האומנותי), השתתף בסדנת התיאטרון לצעירים של "צוותא" ולמד ריקוד בלהקת "בת דור". לסקלי, שלא התגייס לצבא, נסע בגיל עשרים ושתיים להולנד, ובמשך ארבע שנים למד במגמת מולטימדיה באקדמיה הפתוחה בהאג. שם עסק בסוגים שונים של אומנות, כמו אומנות פלסטית, צילום, וידאו ארט ואומנות מיצג, והחל לעסוק ב"שירה חזותית" באנגלית, שילוב המילים בדימויים חזותיים.
