ביוגרפיה
נולד בתל אביב. אביו, הסופר אליעזר שטיינמן, ערך את הביטאון "כתובים" והסב את בית המשפחה לחדר המערכת. שחם ואחיו, הסופר דוד שחם, בילו את ילדותם בין ספרים, סופרים ומשוררים. אמו היתה זמרת שנאלצה להפסיק את לימודיה, ואת אהבתה למוזיקה הנחילה לבניה. היה חבר בתנועות נוער חלוציות, תחילה בתנועת "המחנות העולים" ומאוחר יותר בתנועת "השומר הצעיר". לבטי המעבר בין התנועות האלה משתקפים בספרו "לב תל אביב" (1996).
ביוגרפיה
נולד בביאליסטוק, פולין. עלה ארצה ב-1931. בנעוריו הצטרף ל"הגנה" והשתתף בפעולות צבאיות מובהקות. בין השאר נטל חלק בהתקפה על הרדאר בחיפה. בתחילת מלחמת העצמאות שימש כמדריך בבית הספר של החי"ש תל אביב. בהמשך הועבר לליווי שיירות בדרך לירושלים, במסגרת הפלמ"ח. לחם גם במסגרת חטיבת "עציוני" בירושלים כמפקד כיתה וכמפקד מחלקה. נפצע בשער הגיא במבצע "מכבי" ב-13 במאי 1948.
עוז (קלאוזנר) עמוס /// סופר ומסאי /// נולד בירושלים, ישראל /// 1939 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בירושלים לפניה וליהודה אריה קלוזנר. אביו היה דוקטור לספרות ועבד בארכיון הלאומי. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה חוקר יהדות וספרות עברית בעל שם עולמי. למד בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני", ואת לימודיו התיכוניים התחיל בגימנסיה העברית ברחביה. בגיל ארבע-עשרה, שנתיים אחרי שאמו התאבדה, שינה את שם משפחתו מקלוזנר לעוז ועבר לחיות בקיבוץ חולדה. התאבדות האם והמרד בבית הרוויזיוניסטי עתידים להשפיע במידה רבה על עולמו החווייתי והספרותי. "מגיל ארבע-עשרה אני כאן, בחולדה. אבל זה כבר גיל מבוגר מאוד. התבניות כבר ישנן. אני בא ממשפחה רוויזיוניסטית ותיקה, ואני חושב שהמעבר החריף הזה מאפשר לי להיות 'סוכן' זר, גם בחולדה וגם בירושלים", אמר באחד הראיונות הראשונים שהעניק. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בחולדה והיה חבר הקיבוץ במשך יותר משני עשורים. אחרי סיום שירותו הצבאי בנח"ל למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל עשרים ואחת נישא לנילי לבית צוקרמן, בת קיבוץ חולדה ובתו של ספרן הקיבוץ, ארכיונאית ומי שהקימה את ארכיון עמוס עוז באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם היו נשואים למעלה מחמישים שנה (עד מותו של עוז) ונולדו להם שלושה ילדים: פרופ' פניה עוז-זלצברג, מרצה להיסטוריה ולמשפטים, גליה עוז, קולנוענית וסופרת ילדים, ודניאל עוז, משורר ומוזיקאי. מאז 1986 ועד 2012 עוז התגורר בערד ועד שנת 2012 כיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
מירסקי נילי /// מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1943 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב. הוריה היו ציונים שעלו ארצה מקייב. לסבה היתה חנות ספרים בתל אביב שבה נהגה לבלות רבות. נחשפה מ"ילדות"ה לשפה הרוסית, בעיקר הודות לסבתה. למדה בבית הספר העממי ע"ש טשרניחובסקי בתל אביב ובגימנסיה "תיכון חדש". ב-1962 למדה פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1964 למדה תולדות האמנות והיסטוריה של מזרח-אירופה באוניברסיטת מינכן, שם גם רכשה את השפה הגרמנית. למדה תואר ראשון בחוג לספרות אנגלית ובחוג לתורת "הספרות" הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1971 חזרה למינכן ולמדה תואר שני בחוגים לספרות רוסית, גרמנית ואנגלית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית באוניברסיטת תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. החלה את דרכה בתרגום בכתב העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר שעזבה את החיים האקדמיים, קיבלה משרת עריכה ותרגום בהוצאת עם עובד והצטרפה לעורך ולמתרגם דאז אברהם יבין. עברה לעבוד בהוצאת "סימן קריאה"/הקיבוץ המאוחד על תקן "מתרגמת הבית". ב-1994 חזרה להוצאת עם עובד כאחת מעורכות סדרת "ספריה לעם" עד שפרשה לגמלאות ב-2011. לאחר פרישתה חתמה על חוזה תרגום עם הוצאת אחוזת בית. מתרגומיה הרבים לקלאסיקות של "הספרות" האירופית: "סיפורים אוקראיניים" לניקולאי גוגול (1980); "פריחה שנתאחרה" לאנטון צ'כוב (1981); "חיל הפרשים ועוד סיפורים" לאיסאק באבל (1987); "שאון הזמן" לאוסיפ מנדלשטאם (1988); "מוות בוונציה" (1988) ו"בית בודנברוק" (2003) לתומס מאן; "סיפורי הופמן" לאת"א הופמן (1990); "אידיוט" (1993) ו"האחים קרמאזוב" (2011) לפיודור מיכאלוביץ' דוסטוייבסקי; "מוסקבה-פטושקי" לוונדיקט ירופייב (1994); "אבות ובנים" לאיוואן טורגנייב (1994); "ילדות" למקסים גורקי (1995); "אנה קארנינה" ללב טולסטוי (1999); "הגווארדיה הלבנה" למיכאיל בולגקוב (2002); "בעולם נהדר ואכזר" לאנדריי פלטונוב (2007), ועוד. מירסקי נמנית עם העורכים של "הספרות" הישראלית המקפידים על עריכה מסורתית, ומתערבת בטקסטים ובתכנים. נחשבת למתרגמת מחוננת שתרמה תרומה משמעותית לספרות העברית בתרגומיה הרבים, ובייחוד מן "הספרות" הרוסית. על תרגומה החדש לספר "האחים קרמאזוב" נכתב: "ייחודה של מירסקי הוא ביכולת שלה ליצור תרגום קולח ואותנטי, שאינו נשמע זר או מאולץ לקוראים בני זמננו, ועם זאת משמר הן את ניחוח העבר והן את חותמו "הספרות"י של כל יוצר באופן אינדיווידואלי" (צור-גלוזמן, 2011). מלבד תרגומיה ועריכותיה, פירסמה רשימות ומאמרים רבים בענייני ספרות, הן בכתבי עת ("הספרות", "סימן קריאה") והן במוספי ספרות (""הארץ"", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). כמו כן כתבה ערכים על ספרות רוסית ב"אנציקלופדיה העברית". זכתה בפרסים חשובים, בהם: פרס טשרניחובסקי לתרגום (1989), פרס משרד החינוך למתרגמים (1997, 2007), פרס שר התרבות לספרות על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום (2007) ובפרס ישראל לתרגום (2008). מנימוקי ועידת פרס ישראל לזכייתה: "תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול "הספרות"י של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושמים בשפה העברית".
לרמן ישראל /// סופר /// נולד בקוסוב, פולין /// 1923 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר קוסוב, פולין. ב-1925 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בעכו. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט נטשה המשפחה את ביתה ועברה להתגורר בשכונת נשר ליד חיפה, שם עברה עליו ילדותו. בתום לימודיו היסודיים עבר לגימנסיה בחיפה, ובשנה האחרונה ללימודיו יצא להכשרה באשדות יעקב. ב-1942 התנדב לבריגדה היהודית. ב-1946 ייסד עם חבריו לבריגדה את מושב רמות נפתלי. לאחר מלחמת העצמאות השתקע עם משפחתו בטבעון ועבד כמנופאי בבית החרושת למלט "נשר" ליד חיפה. זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס מטעם "סמינר אורנים", עיטור אנדרסן, פרס "ספרות ילדים ונוער" של אוניברסיטת חיפה ופרס זאב על מפעל חיים.
להב-רדלמסר תמיר /// משורר ואמן /// נולד בירושלים, ישראל /// 1953 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בירושלים לאם ילידת ירושלים שאביה יליד צנעא, תימן, ואמה ילידת אורפה, ולאב יליד פולין שנמלט עם הוריו לאוקראינה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נתפש ונכלא במחנות עבודה בפולין ובגרמניה ועלה ארצה ב-1947 במסגרת "עליית הנוער". ילדותו עברה עליו במקומות רבים: אשקלון (עד 1957), בני ברק (עד 1962), פתח תקווה (עד 1968) והרצליה (עד 1969). בשנים 1972-1969 היה ילד חוץ בקיבוץ כפר המכבי. למד בבתי ספר במקומות מגוריו. שירת בחיל השריון ונלחם במלחמת יום הכיפורים. לאחר השחרור התגורר בפריז, וב-1976 חזר ארצה ולמד עיצוב גרפי ב"בצלאל". ב-1980 השתקע בתל אביב והתחיל לעבוד כמנהל אמנותי בחברות פרסום, ובראשית שנות התשעים פתח בקריירה של צלם ומעצב גרפי עצמאי, בעיקר של ספרים. קצת מאוחר יותר התחיל לפרסם שירה. הציג בשנות התשעים ארבע תערוכות יחיד של תצלומיו והשתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחוץ לארץ.
גורי (גורפינקל) חיים /// משורר, סופר ועיתונאי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1923 – 2018 /// גיל
אפלפלד אהרן (ארווין) /// סופר /// נולד בז'אדובה, בוקובינה /// 1932 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר קטן בשם ז'אדובה או יאדובה (Zhadova/Jadova ) ליד העיר טשרנוביץ, בירת חבל בוקובינה. הורי הוריו היו יהודים יראי שמים מהרי הקרפטים. אביו ואמו היו יהודים מתבוללים משכילים. האב עבד כמהנדס טחנות קמח. כבן שמונה היה כשפלשו הגרמנים לכפר הולדתו. תחילה הרגו יהודים שהלכו ברחוב לתומם, ובהם את אמו. לאחר מכן גירשו את רוב יהודי האזור, ובכללם את הילד אהרן ואת אביו, והגלו אותם לטרנסניסטריה, אותו חלק של אוקראינה שהיטלר מסר לרומניה בתמורה להשתתפותה במלחמה בברית המועצות. במשך יותר משלוש שנים נדד הילד אהרן במרחבים הפוריים והפרועים של אוקראינה. לקראת תום המלחמה נספח לצבא הרוסי שנע מערבה. אחר כך נדד לבדו עד שהגיע לאיטליה. ב-1946, לאחר כמה חודשי שהייה על החופים באזור נאפולי, עלה על ספינה והגיע לארץ.
אבנרי אורי (אוסטרמן, הלמוט) /// עיתונאי וסופר /// נולד בגרמניה /// 1923 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון עלה ארצה עם הוריו. אביו, שהיה בנקאי בגרמניה, איבד את הונו ופתח מכבסה בתל אביב. בשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו נאלץ לעזוב את לימודיו בגיל ארבע-עשרה ולעבוד בפקידות. בגיל חמש-עשרה הצטרף לאצ"ל. במלחמת העצמאות שירת ב"שועלי שמשון", הסיירת של חטיבת גבעתי, ונפצע בקרבות הנגב. בתום המלחמה העלה על הכתב את חוויות המלחמה בספרו "בשדות פלשת 1948" (הוצאת טברסקי, 1949), שבתוך כשנה נמכר בכשלושים אלף עותקים. הספר, המורכב מקטעים המתארים אירועים מן המלחמה באופן ישיר ובקצב מהיר, הובן על ידי קהל הקוראים כמסמך אותנטי של חייל קרבי המאדיר את המלחמה, וזאת בשונה מכוונותיו של אבנרי. כעבור כשנה פירסם את ספרו השני, "הצד השני של המטבע" (1950), ספר אנטי-מלחמתי שבו תיאר את מעשי הרצח, השוד והגירוש שהתלוו למלחמה. הספר עורר שערורייה ובמשך שנים רבות נמנעה הוצאת מהדורתו השנייה (1990).
- 1
- מתוך 1.
- מציג 10 ערכים.
