שדה (פלדמן) פנחס /// משורר, סופר, מסאי ועורך /// נולד בלבוב, גליציה /// 1929 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בלמברג, פולין, ועלה ארצה עם הוריו ב-1934. התחנך בבית הספר של מושבת מגוריו, מגדיאל, ובבית הספר "ביל"ו" בתל אביב. בשנים 1944-1943 עשה במסגרת חברת נוער בקיבוץ שריד. חזר לבית הוריו בתל אביב, עסק בעבודות מזדמנות וכתב אז את שירו הייצוגי הראשון, "נאום כלב מת" (1945). ב-1947 עלה לירושלים, התגורר בעליית גג ופירסם שירים ומסות בכתבי עת. עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס לצה"ל ופיקד כסמל על מחלקה קרבית. קובץ שיריו הראשון, "משא דומה", יצא ב-1951 בהוצאת מחברות לספרות. כשנתיים (1954-1952) התגורר ועבד בקיבוצים כנרת ויפעת (באחרון שימש כמורה). חזר לירושלים, נשא אישה, התגרש ממנה (1955), ואז חיבר את הרומן האוטוביוגרפי-הגותי "החיים כמשל" (1958). נישא שנית (1962), ומאז 1965 התגורר ברמת גן, שם כתב ופירסם סדרת ספרים שבכמה מכותרותיהם הסתמנה מגמה עקבית: "על מצבו של האדם" (1967); "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו" (1969); "השירים" (כינוס ראשון, 1970); "העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד" (סיפורים, 1970); "נסיעה: בצירוף מסה על מצוקתו של האדם בתוך יקום הכוכבים" (מסות, 1971); "נסיעה בארץ ישראל" "והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים" (הגות, 1974); "אל שתי נערות נכבדות" (שירים, 1977). ב-1978 התקשר עם מיכל שין, חברתו לחיים עד פטירתו. ב-1993 פירסם קובץ אחרון, "איך זינג ווי א פייגאלע" (אני שר כמו ציפור). בשנותיו האחרונות סבל ממחלת הסרטן, והמשיך ליצור. על ספרי שיריו זכה בפרס ביאליק (1990) ובפרס אקו"ם (1994).
מוסינזון יגאל /// סופר ומחזאי /// נולד במושב עין גנים, ישראל /// 1917 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד במושב עין גנים ליד פתח תקווה להורים אנשי העלייה השנייה. אחרי פרֵדת הוריו גדל עם אמו בתל אביב, נשלח לתקופות לימודים בבית אלפא ובבן-שמן, והיה שומר שדות בנהלל. בשנים 1950-1938 חי בקיבוץ נען, וב-1941 היה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח. באותה תקופה החל לכתוב, וסיפורו הראשון שנדפס הוא "ליל שרב" ("משמר", 16.6.1944). ב-1945 הצטרף לחבורת "ילקוט הרעים", ההתגבשות הראשונה של סופרי "דור בארץ", ופירסם מסיפוריו בחוברות בשנים 1946-1945. ב-1946 פירסם קובץ סיפורים ראשון, "אפורים כשק" (ספרית פועלים), שעורר רושם רב וקבע לו מקום בולט בסיפורת הצעירה בצד ס' יזהר ומשה שמיר. רוב הסיפורים מן התריסר שכונסו בו מתרחשים בקיבוץ. לשונם מערבת פיוט עם עגת דיבור, והם משקפים בעוצמה דרמטית את אווירת התקופה ואירועיה. עם זאת, בולט בהם לא בהכרח הממד ההרואי אלא הממד הטרגי, ובעיקר המצוקה העמוקה שכל הדמויות לכודות בה, דווקא בשל התפקיד שנגזר עליהן למלא בעלילת התקומה הלאומית. "מוסינזון העלה ב'"אפורים כשק""' – כתב דן מירון (1989) – "גלריה של אנשים '"אפורים כשק"' שהחיים הכו בהם ומחצו אותם, מי יותר ומי פחות. כל סיפור העלה את הדמות ברגע ובדרך, המאפשרים חשיפה מיידית של שכבת ההרס בחייה". תכונות דומות מסתמנות בסיפוריו הבאים של מוסינזון, שכונסו בקבצים "הדרך ליריחו" (1949) ו"סיפורי יגאל מוסינזון" (1954).
מונדי יוסף /// סופר, פובליציסט ומחזאי /// נולד בבוקרשט, רומניה /// 1935 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
מחזותיו הראשונים היו "הזרם", שהוצג במועדון "מילוא" בתחילת שנות השישים, ושניים ממחזותיו הקצרים: "אחיו של רסקין" ו"חדר ליד הים" בתיאטרון "הבימה" (1963). בין מחזותיו הידועים ביותר יש להזכיר את "זה מסתובב" (1969), "מושל יריחו" (1975), "המשיח" (1981), "לילות פרנקפורט העליזים" (1988) ו"סוגרים את הלילה" (1989) – שחלקם עלו על במות התיאטרון הממסדי. הצגתו האחרונה בתיאטרון הממסדי היתה "מהגר עובר ושב" (1992) – סאטירה על קליטת מהגרים בחברה הישראלית. "זה מסתובב" זיכה אותו גם בביקורת חיובית וגם בהצלחה קופתית מרשימה: יותר מ-3,000 הצגות בארץ עד היום. כיום מוצגת הפקה חדשה של המחזה בתיאטרון "הסימטה". ההצגה הועלתה גם בפסטיבל אדינבורו ובארצות הברית – וזכתה גם שם להצלחה. אולם מונדי לא הצליח לשחזר הצלחה זו, ולרוב הביקורת והקהל כאחד לא נטו לו חסד.
ביוגרפיה
נולד ברחובות וגדל בגבעתיים, בן יחיד למשפחה של ניצולי שואה מצ'כיה. אביו זישה, שהיה קצין בצבא הצ'כי, איבד אישה ובן במלחמת העולם השנייה, ואימו שינדל עברה כמה הפלות לפני שנולד. עד גיל שש דיבר בשפת אימו, צ'כית, ואז הכריז שלא ידבר בה עוד. למד בבית הספר לאומנויות רננים ולאחר מכן בתיכון ע"ש תלמה ילין. הפסיק את לימודיו בכיתה יו"ד, ועבד כנער שליח וכשוליה לצלמי עיתונות. בתקופה הזאת התנסה במגוון סוגי אומנות: למד צילום, השתתף בסדנה מטעם אגודת "קולנוע לנוער" (אגודה שהקים בשנות השישים של המאה העשרים מבקר הקולנוע שלמה שמגר, במטרה לקרב צעירים לקולנוע האומנותי), השתתף בסדנת התיאטרון לצעירים של "צוותא" ולמד ריקוד בלהקת "בת דור". לסקלי, שלא התגייס לצבא, נסע בגיל עשרים ושתיים להולנד, ובמשך ארבע שנים למד במגמת מולטימדיה באקדמיה הפתוחה בהאג. שם עסק בסוגים שונים של אומנות, כמו אומנות פלסטית, צילום, וידאו ארט ואומנות מיצג, והחל לעסוק ב"שירה חזותית" באנגלית, שילוב המילים בדימויים חזותיים.
חזנוב רוחמה /// נולדה בביירות, בירת לבנון, להוריה רבקה ושאול, עולים ציו /// נולדה בביירות, לבנון /// 1922 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בביירות, בירת לבנון, להוריה רבקה ושאול, עולים ציוניים מרוסיה, שיצאו מהארץ כדי להתבסס כלכלית. עד גיל עשר חיה בעיר חאלב, סוריה, שם ניהל אביה סניף של "כרמל מזרחי". ב-1922 נפטר האב, והמשפחה חזרה ארצה והתיישבה בגדרה. למדה בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. בעת לימודיה הצטרפה לתנועת "המחנות העולים". היא הצטרפה גם לקבוצת "החוגים", שלימים ייסדה את קיבוץ בית השיטה, ונשלחה לעין חרוד ללמוד טיפול בילדים בגיל הרך (1932). שם פגשה את הסופר דוד מלץ, שנפרד מהסופרת יהודית מנש, ונישאה לו. השלימה תואר ראשון בספרות עברית ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. לימים סיימה גם תואר שני באותם המקצועות. התמסרה לחינוך מיוחד.
זיאד תופיק /// משורר ומתרגם בשפה הערבית /// נולד בנצרת, ישראל /// 1929 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בנצרת ובה סיים את לימודי התיכון. ב"על" תואר ראשון בספרות רוסית מאוניברסיטת מוסקבה. תירגם יצירות ספרות מרוסית לערבית. היה פעיל פוליטי במפלגות קומוניסטיות כבר בצעירותו, ומחה כנגד הנוכחות הבריטית בארץ ובהמשך נגד הממשל הצבאי הישראלי. הובא למשפט בגין תקיפת שוטר באחת ההפגנות שהשתתף בהן ונשפט למאסר. לדבריו, בכלא למד עברית, ושם פנה לכתיבת שירה בערבית. היה חבר מועצת עיריית נצרת מאז הקמתה ב-1954. היה חבר כנסת מטעם רק"ח וחד"ש (1990-1973; 1994-1992). היה ראש עיריית נצרת בשנים 1994-1975. היה לו חלק מכריע בקבלת ההחלטה "על" הכרזת השביתה הכללית ביום האדמה הראשון ב-30 במרס 1976. נשא את דגל "שתי מדינות לשני עמים", נלחם בקיצוניות הדתית וקרא לסובלנות, אחוות עמים ושוויון זכויות, והתנגד לשימוש באלימות כנגד אזרחים ישראלים. נאבק למען זכויות אסירים וחיבר דוח בנושא התעמרות סוהרים באסירים שיצא לאור בעיתון "על" "המשמר" (1987).
דורמן מנחם /// חוקר, עורך, מסאי ומתרגם /// נולד בברלין, גרמניה /// 1909 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בברלין להורים שהיגרו אליה שנתיים לפני כן ממזרח-אירופה. גדל בלייפציג והתחנך בבית הספר של אפרים קרליבך, ששילב חינוך יהודי וכללי. בגיל חמש-עשרה, אחרי תקופה של דתיות מופלגת ונטייה לחסידות, הצטרף לתנועת נוער ציונית, וב-1928 יצא לקבוצת הכשרה חלוצית ליד העיר האמלן. ב-1929 התגלתה אצלו שחפת, שסיכנה את סיכוייו לעלות לארץ ישראל, אך בהתעקשותו שיכנע את ראשי תנועתו להקצות לו סרטיפיקט יקר. ב-1931 הגיע ארצה והצטרף מיד לקיבוץ גבעת ברנר. קבלתו לחברות בקיבוץ היתה מלווה בהסתייגות ממגבלותיו הגופניות, וזו פגעה בו עמוקות. אף על פי שהתמיד בישיבתו שם עד יומו האחרון, שררו יחסים מורכבים ומתוחים בינו לבין הקיבוץ כמעט כל חייו. כל השנים היה פעיל בתנועת "הקיבוץ המאוחד" ושותף לטלטלות הרעיוניות שעברו עליה. אחרי מלחמת ששת הימים השתתף בייסודה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ונמנה עם עורכי ביטאונה, זאת "הארץ".
ברוידא אפרים /// מתרגם ועורך /// נולד בסלונים, רוסיה הלבנה /// 1912 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בסלונים, רוסיה הלבנה (כיום פולין), למשפחה ציונית. לפני מלחמת העולם הראשונה עקרה משפחתו למוסקבה, ואחרי מהפכת אוקטובר 1917 עברה לביאליסטוק, שם למד בגימנסיה עברית. ב-1925 עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בתל אביב. למד בגימנסיה העברית "הרצליה" והיה פעיל בחוג "הבחרוּת הסוציאליסטית העברית בארץ ישראל" (המשמרת הצעירה של מפלגת "אחדות העבודה" שהוקמה ב-1926). בתום לימודיו עבד בעמק יזרעאל.
ארד (רודניק) צבי יהודה /// משורר, סופר ומתרגם /// נולד בוילנה, ליטא /// 1909 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווילנה, ליטא, למשפחה מסורתית, אך כבר בגיל עשר החל להתרחק מעולם המסורת של הוריו. הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה פעיל בקן וילנה. הכשיר עצמו לעלייה לארץ, למד ראיית חשבון ועבד כמנהל חשבונות בבית חרושת לעיבוד עורות. יצא לתקופת הכשרה ואף למד נהיגה, מעשה נדיר בין המכשירים עצמם לעלייה. ב-1931 הגיע ארצה, הצטרף לקיבוץ עין שמר והיה אחד ממייסדיו. בקיבוץ עבד במסגרייה ובאחזקה, והיה חבר הקיבוץ כמעט שלושים שנה.
- 1
- מתוך 1.
- מציג 10 ערכים.
