מואסי פארוק /// משורר, סופר ועורך /// נולד בבאקה אל-ע'רביה, ישראל /// 1941 – 2020 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבאקה אל-גרביה. בוגר תיכון טייבה. בעל תואר ראשון (1973) ותואר שני (1976) בשפה וספרות ערבית מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר דוקטור בשירה ערבית מודרנית מאוניברסיטת תל אביב (1989). מורה, עורך ("משאויר", 1979-1978) וחבר מערכת בכתבי עת ערביים ("מואקף") ועבריים ("גג"). סגן יו"ר איגוד הסופרים בישראל. מרצה במכללת "אל-קאסמי" (1991 ואילך), במכללת "גורדון" (2000-1993) ובמכללה הערבית להכשרת עובדי הוראה בחיפה (1998 ואילך). מרבה להשתתף בכנסי ספרות ותרבות בישראל ובירדן. פירסם שנים-עשר ספרי שירה, ספר שירה לצעירים ושלושה קבצים של סיפורים קצרים. ספר שיריו הראשון, "מחכים לרכבת", יצא לאור ב-1971 (ג'מעית עמאל אל-מטאבע). הקובץ "העצבונים שלא הובנו" תורגם לעברית בידי רוג'ה תבור ויצא ב-1989 (אל-הודא). הקובץ "באתי אליך" שיצא ב-2010 כולל שירים מתוך הקובץ המתורגם "העצבונים שלא הובנו" והתווספו אליו שירים שמואסי כתב במקור בעברית. פירסם מחקרים על הספרות הערבית המודרנית ושני ספרים אוטוביוגרפיים: "קשתות מסיפורי האישי" (2002) ו"שיחות שהיו עימי" (2005).
ביוגרפיה
נולד בג'ש שבגליל ומתגורר בעכו. בוגר החוגים לתקשורת ואמנות באוניברסיטת חיפה ובית הספר לתסריטאות בתל אביב. ב-2010 ייסד את כתב העת המקוון לתרבות ופוליטיקה שיוצא בשפה הערבית ונקרא "קדיתא", על שמו של הכפר של סבו של חליחל שנחרב ב-1948. חיבר מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. זכה בפרסים ספרותיים, בהם פרס ביכורים על שם עבד עומר אל-קטאן על הרומן הראשון שלו בערבית, הקרקס (מואססת עבד אל-מוחסן אל-קטטאן, 2001, לא תורגם לעברית), והספיק לזכות בשני פרסים נוספים על כתיבתו מאיגוד אל-קטאן (2003, 2005). ב-2010 זכה בפרס ספרותי מטעם ארגון "ביירות 39", שמאתר את הכותבים הערבים הצעירים המוכשרים ביותר, והוא הוזמן לקבל את הפרס בביירות. משרד הפנים סירב לאשר את נסיעתו למדינה שמוגדרת כ"מדינת אויב", מה שחייב אותו לעתור לבג"ץ. בג"ץ קיבל את העתירה ופסק שחליחל יכול לנסוע ללבנון. אלא שאז נמנעה הנסיעה בשל אטיות פעולתן של הרשויות הלבנוניות והתפרצות הר געש באיסלנד, שגרמה לענן אפר שמנע טיסות ברחבי העולם – שרשרת פעולות בלתי אפשרית כמעט, המזכירה את מבנה העלילה בכמה מסיפוריו.
ביוגרפיה
נולד בנצרת, בן למשפחה נוצרית. למד לתואר במכללה לעיתונות (1947), וכן לתעודת הוראה באמנויות היפות (1961). הוכתר בתואר "אבי השירה הערבית בישראל" בזכות פעילותו להחייאת הספרות הערבית בארץ לאחר 1948. עורך מייסד של כתב העת "אל-מוג'תמע" (נוסד ב-1954), שבלט בשל אי-השתייכותו לאף מפלגה פוליטית, ובשל השפעתו הרבה על הספרות הערבית בארץ עד 1959. במסגרת כתב העת טיפח משוררים ערבים ויהודים כגון ראשד חוסיין, מחמוד דרוויש, סמיח אל-קאסם וג'מאל קעוואר בערבית, וסאלם שעשוע בעברית. חידש את פעילותו של כתב עת זה ב-1979. ב-1955 ייסד את איגוד המשוררים הערבים בישראל, שכלל יהודים, נוצרים ומוסלמים, ושעל פי דברי ההוגה עטאללה מנצור (1975) היווה מקור להשראה חשובה בחיי התרבות המתגבשים של ערביי ישראל.
חביבי אמיל /// סופר, מחזאי ועורך /// נולד בשפרעם, ישראל /// 1921 – 1996 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בשפרעם וגדל בחיפה. למד במכללת "מר לוקא" (חיפה). היה שדרן ברדיו פלסטין המנדטורי, פוליטיקאי, חבר כנסת ועיתונאי. החל את דרכו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (1941), נמנה עם אישי הציבור הערבים הבודדים שתמכו "בת"וכנית החלוקה ועקב כך נאלץ להימלט מהארץ מחשש להתנקשות בחייו. מגיל צעיר מילא תפקיד פעיל ככותב וכעורך בעיתונות הערבית ("אל-ע'דד", 1945-1943; "אל-מהמאז", 1946; "אל-אתתחאד", 1977-1972, 1989-1980; "משארף", 1996-1995). עם קום המדינה היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ולאחר מכן ברשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח). כיהן כחבר כנסת מטעמן בכנסת השנייה, השלישית, החמישית, השישית והשביעית, ממנה התפטר ב-1972 כדי להתמקד בעריכה ובכתיבה ספרותית.
ח'ורי נידאא /// משוררת /// נולדה בפסוטה, ישראל /// 1959 /// גיל: 65
ביוגרפיה
נולדה בכפר פסוטה שבגליל. בגיל ארבע-עשרה נשלחה לפנימיית מנזר קתולי בנצרת. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובספרות השוואתית מאוניברסיטת חיפה (1998), ותואר שני בחינוך ובמדעי ההתנהגות מאוניברסיטת לטביה (2000). עסקה בהנחיית מורים בנושא היצירתיות בחינוך (2002-1998). מרצה בכירה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון מ-2005. זכתה בפרס היצירה מטעם משרד החינוך והתרבות (1995), בפרס היצירה לספרות מטעם משרד התרבות, המדע והספורט (2000), ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2012). השתתפה בכנסים לשירה בארץ ובעולם.
זיאד תופיק /// משורר ומתרגם בשפה הערבית /// נולד בנצרת, ישראל /// 1929 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בנצרת ובה סיים את לימודי התיכון. ב"על" תואר ראשון בספרות רוסית מאוניברסיטת מוסקבה. תירגם יצירות ספרות מרוסית לערבית. היה פעיל פוליטי במפלגות קומוניסטיות כבר בצעירותו, ומחה כנגד הנוכחות הבריטית בארץ ובהמשך נגד הממשל הצבאי הישראלי. הובא למשפט בגין תקיפת שוטר באחת ההפגנות שהשתתף בהן ונשפט למאסר. לדבריו, בכלא למד עברית, ושם פנה לכתיבת שירה בערבית. היה חבר מועצת עיריית נצרת מאז הקמתה ב-1954. היה חבר כנסת מטעם רק"ח וחד"ש (1990-1973; 1994-1992). היה ראש עיריית נצרת בשנים 1994-1975. היה לו חלק מכריע בקבלת ההחלטה "על" הכרזת השביתה הכללית ביום האדמה הראשון ב-30 במרס 1976. נשא את דגל "שתי מדינות לשני עמים", נלחם בקיצוניות הדתית וקרא לסובלנות, אחוות עמים ושוויון זכויות, והתנגד לשימוש באלימות כנגד אזרחים ישראלים. נאבק למען זכויות אסירים וחיבר דוח בנושא התעמרות סוהרים באסירים שיצא לאור בעיתון "על" "המשמר" (1987).
דרוויש מחמוד /// סופר ומשורר בשפה הערבית /// נולד בכפר אל-בירווה, ישראל /// 1942 – 2008 /// גיל
ביוגרפיה
נחשב למשורר הפלסטיני הלאומי ומהמשוררים הגדולים ביותר בעולם הערבי. נולד בכפר אל-בירווה שבגליל התחתון, שנהרס כליל ב-1948. במהלך המלחמה נמלט עם משפחתו ללבנון. בני המשפחה שבו למדינת ישראל כמסתננים כעבור שנה והתגוררו בדיר אל-אסד כפליטים בארצם. לאחר תקופת בית הספר התיכון עבר להתגורר בחיפה. בשנות השישים המוקדמות הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית, שטיפחה את הזהות הערבית הלאומית-תרבותית, ותפש מקום נכבד בעיתוני המפלגה. הוא שימש חבר המערכת של "אל-אתתחאד", עיתון המפלגה הקומוניסטית, וערך את המוסף הספרותי "אל-ג'דיד", וכן כתבי עת ספרותיים, לרבות "אל-פג'ר" ו"שו'ון פלסטינייה". ב-1970 בחר לעזוב את ישראל, שבה נחשב "נוכח-נפקד". תחילה יצא למוסקבה למשך שנה, אחר כך התגורר במצרים, בלבנון ובתוניסיה. הפך לפעיל במוסדות התרבות של אש"ף (1973), ובשל כך נשללה ממנו זכות הכניסה לישראל. ב-1981 ייסד את כתב העת הספרותי "אל-כרמל" ושימש כעורכו במשך שנים רבות. באמצע שנות התשעים, עם הקמת הרשות הפלסטינית, שב לרמאללה, אך סירב לקבל תפקיד בממשלה ושמר על מעמדו העצמאי. בשנותיו האחרונות התגורר ברמאללה, בעמאן ובפריז ונהג להופיע באירועי שירה. ב-1996 הותר לו לבקר בישראל לאחר שהוזמן להשתתף בסרט על אמיל חביבי. חזר שוב ב-2007, שנה לפני מותו, וקרא משיריו בחיפה. הוא שלט בשפה העברית, ולאורך השנים קיים קשרים אישיים עם סופרים ומשוררים עבריים. רבים משיריו, המצטיינים במוזיקליות ובעושר המצלול, הולחנו וזכו לפופולריות הנמשכת עד היום בקרב פלסטינים ובעולם הערבי. זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס הלוטוס לספרות ב-1969 ופרס לנין לשלום ב-1983 מטעם ברית המועצות. ב-1997 זכה באות לגיון הכבוד מטעם ממשלת צרפת.
דרוויש זכי /// סופר, מחזאי, מתרגם ועורך בשפה הערבית /// נולד בכפר אל-בירווה, ישראל /// 1944 /// גיל: 80
ביוגרפיה
נולד בכפר אל-ברווה בגליל, שנהרס כליל ב-1948. את לימודי התיכון סיים בכפר יסיף. מתגורר בכפר ג'דיידה בגליל. בעל תואר ראשון ושני בערבית ובחינוך מאוניברסיטת חיפה. שימש מורה בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, ולאחר מכן גם מנהל בית הספר התיכון "אל-שעב". היה עורך העיתון "אסואר" והעורך הראשי בנדאא אל-"אסואר" וכן שימש ראש מחלקת התרבות באגודת הסופרים הפלסטינים בישראל.
ג'ובראן סאלם /// משורר ומתרגם בשפה הערבית /// נולד בפקיעין, ישראל /// 1941 – 2011 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר פקיעין. למד בתיכון בנצרת, ובעל תואר ראשון בשפה וספרות אנגלית ובהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה (1975). הצטרף למפלגה הקומוניסטית רק"ח ב-1962 ונמנה עם מייסדי החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). בשנים אלה החלו שיריו הראשונים לראות אור ב"אל-אתתחאד", "אל-ג'דיד" ו"אל-ע'דד". כתב וערך בעיתונות הערבית הקומוניסטית הישראלית. שימש כעורך ראשי בעיתון "אל-אתתחאד" (עד 1992), וכן ערך במוסף הספרות שלו, "אל-ג'דיד". כמו כן ערך את מגזין הספרות "אל-מוסתקבאל". כתב גם בעיתונות העצמאית הערבית המקומית, בין השאר בשבועונים "אל-עין" ו"אל-אהאלי", וכן גם בעיתון הירדני "אל-ראי" ובעיתון הלבנוני "אל-נהאר". כתב מאמרים גם בעיתונים עבריים: "דבר", "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". תירגם שירה מעברית לערבית, וכן שימש מרצה לתרגום עברית-ערבית במכללת "בית ברל". דוגמה בולטת לתרגומו היא ספר השירים "עץ תפוחים וזאב" מאת חניתה הלוי, שבו התרגום לערבית מופיע מול המקור בעברית וכולל גם הקדמה של ג'ובראן (עקד, 1996). הוא היה מן הראשונים שעסקו בצורה אינטנסיבית בהוראת השואה למורים ולתלמידים ערבים – תחילה במרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה, שבו שימש מנהל שותף, ואחר כך במרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, שבו שימש מרצה בכיר במרכז לתולדות השואה. זכה בפרס משרד התרבות והספורט ליוצרים בשפה הערבית (2006).
