חזרה לדף התוצאות

32 ערכים נמצאו בהקשר לנושא: עיתון/כתב עת בביבליוגרפיה: הסיפורת העברית 1980-1880.

  • 1
  • מתוך 4.
  • מציג 10 ערכים.

תמוז (קמרשטיין) בנימין /// סופר, עורך, מבקר אמנות, פסל /// נולד בחרקוב, רוסיה /// 19191989 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בחרקוב, רוסיה. ב-1924 עלה ארצה עם הוריו. האב, תעשיין זעיר, נכשל בניסיונו להקים בתל אביב בית חרושת לסבון, והמשפחה עברה לתקופת-מה לרחובות ולאחר מכן חזרה לתל אביב. החל את לימודיו בבית הספר הדתי "תחכמוני" והמשיך בגימנסיה "הרצליה". חוויותיו מן השנים ההן בתל אביב וברחובות שוקעו לימים בקובצי סיפוריו, מ"חולות הזהב" (1950) עד "ריחו המר של הגרניום" (1979), וכן ברומנים "יעקב" (1971) ו"הזיקית והזמיר" (1989). עולה מהם דמותו של ילד חולמני ובודד, שמרירותם של הוריו על כישלונם הכלכלי נספגה בו.

שטיינמן אליעזר /// סופר, מסאי, מתרגם ועורך /// נולד באובודובקה, אוקראינה /// 18921970 /// גיל

ביוגרפיה

נולד באובודובקה, חבל פודוליה שבאוקראינה. אביהם של הסופרים נתן ודוד שחם. בינקותו התייתם מאביו וגודל בבתי דודיו. בהיותו בן אחת-עשרה נסע לקישינב, למד בישיבה, ובגיל חמש-עשרה הוסמך לרבנות. סיפורו העברי הראשון התפרסם בכתב העת "רשפים" של פרישמן (תרס"ט), ובאותה תקופה החל לכתוב  "סיפורים" ורשימות גם ביידיש. ב-1909 עבר לאודסה והצטרף לחבורת "סופרי אודסה". ב-1912 עבר לוורשה והתקרב למבקר דוד פרישמן, עורך "הצפירה", שעודד אותו ופירסם את סיפוריו ומסותיו. בעידודו תירגם מיצירות סטרינ"דבר"ג, מטרלינק ודוסטוייבסקי. עם ייסוד כתב העת "התקופה" והוצאת הספרים שטיבל (1918) הוזמן על ידי פרישמן לעבוד במחיצתו. ב"התקופה" (א'-ה') פירסם שטיינמן את הרומן הבלתי-גמור שלו "סחור סחור", מחיי האינטליגנציה היהודית בוורשה. ב-1919 חזר לאודסה והוציא עם שלמה צמח מאסף בשם "ארץ". הוא הושפע מהרעיונות הקומוניסטיים ופירסם קונטרס בשם "הקומוניסטן העברי", שבו שיבח את המהפכה הבולשביקית, אולם משראה את מאמציה של היבסקציה (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית) להכחדת התרבות היהודית, התפכח מהתלהבותו, וב-1920 עזב את רוסיה ועבר שוב לוורשה, שם ישב ארבע שנים והשתתף בכתבי העת "הצפירה" ו"מאמענט". באותו זמן הופיעו ספריו הראשונים, הרומן "אסתר חיות" (שטיבל, תרפ"ג), "סיפורים" (תרפ"ג), "ספר המאמרים" (תרפ"ד), וכן מסות ו"סיפורים" ביידיש, שתיארו את הפוגרומים באוקראינה. בשנים 1924-1923 ערך ופירסם בוורשה את הירחון "קולות", שביקש לשלב בין תרבות ישראל לתרבות העולם.

שחר דוד /// סופר, מתרגם ועורך /// נולד בירושלים, ישראל /// 19261997 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בירושלים. דור חמישי לילידי העיר. חלק משנות ילדותו ותקופת התבגרותו בילה בשכונת מאה שערים בבית סבתו, אך התחנך מנעוריו מחוצה לה. תחילה בבית הספר היסודי לבנים "תחכמוני" ואחר כך בבית ספר תיכון חילוני בבית הכרם. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית, פסיכולוגיה ותולדות עם ישראל. היה נשוי להיסטוריונית פרופ' שולמית שחר.

שחם נתן /// סופר, מחזאי ועורך /// נולד בתל אביב, ישראל /// 19252018 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בתל אביב. אביו, הסופר אליעזר שטיינמן, ערך את הביטאון "כתובים" והסב את בית המשפחה לחדר המערכת. שחם ואחיו, הסופר דוד שחם, בילו את ילדותם בין ספרים, סופרים ומשוררים. אמו היתה זמרת שנאלצה להפסיק את לימודיה, ואת אהבתה למוזיקה הנחילה לבניה. היה חבר בתנועות נוער חלוציות, תחילה בתנועת "המחנות העולים" ומאוחר יותר בתנועת "השומר הצעיר". לבטי המעבר בין התנועות האלה משתקפים בספרו "לב תל אביב" (1996).

שבבו שושנה /// סופרת /// נולדה בזכרון יעקב, ישראל /// 19101992 /// גיל

ביוגרפיה

נולדה בזכרון יעקב למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן הוריה עקרו לשם. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, "כלבים לאור שלהבת", המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ"ט בצפת, פורסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פירסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה"אזרחיים" ביישוב (בעיקר "הארץ", "בוסתנאי", "דואר היום" ו"הציוני הכללי"). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם," מריה" (בימת קדם לספרות, 1932), מגולל פרשת חיים נפתלת של בת עשירים ערבייה-נוצרייה מחיפה המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר דרכיהם נפרדות והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות, ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. מהתגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורה ומדריכה של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן-משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב-1942 פירסמה רומן שני, "אהבה בצפת", ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים-למחצה של הספרות היפה. ב-1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צורכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופירסמה סיפור קצר אחד ב-1984.

שבא (שורץ) שלמה /// סופר /// נולד בז'שוב, גליציה /// 19292015 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בז'שוב (רישא), גליציה, למשפחה שומרת מצוות. ב-1936 עלה לארץ עם הוריו, שקבעו את מושבם בשכונת מחלול בתל אביב. למד בישיבת הרב עמיאל. לפני שמלאו לו שש-עשרה התחיל לעבוד כנער שליח במשרד עורך-דין, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. היה חבר ב"נוער המזרחי", ב"גדנ"ע" וב"הגנה" והשתתף במלחמת העצמאות. אחרי שחרורו מצה"ל עבר קורס קצר ליערנות, ובמשך שנה היה מדריך נטיעות לעולים מתימן שהתיישבו במושב אלאר (היום: מטע) בהרי ירושלים והועסקו בייעור מטעם הקרן הקיימת. את רשמיו מתהליך קליטתם פירסם בביטאון מפ"ם "בשער" (1951), וכעבור זמן הרחיב את היריעה בספרו הראשון, "אנשים חדשים בהרים הגבוהים" (הקיבוץ המאוחד, 1953). עבד כעשרים שנה ככתב וכעורך בעיתוני מפלגות הפועלים: "בשער", "על המשמר", "למרחב" ו"דבר".

קנז יהושע /// סופר, מתרגם ועורך /// נולד בפתח תקווה, ישראל /// 19372020 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בפתח תקווה, בה עברו עליו ילדותו ונעוריו ושם למד בבתי הספר יסודי ותיכון. אחרי שירותו הצבאי למד שנה באוניברסיטה העברית בירושלים ושנתיים באוניברסיטת סורבון בפריז. ב-1960 החל לכתוב, ובשנים 1963-1961 פירסם ארבעה-עשר סיפורים בעיתונות ובכתבי העת לספרות ("גזית", "קשת", "משא", "הארץ") בחתימת "אבי עתניאל". הסיפורים משקפים גישושי דרך של יוצר צעיר המחפש את קולו. בין השאר מצויים בהם מוטיבים של בדידות וניכור קיומי בהשפעת ספרות האבסורד האקזיסטנציאליסטית (קפקא, בקט, יונסקו, סארטר), שחילחלו אז בסיפורת הישראלית הצעירה. חלקם כתובים בנוסח אלגורי-סמלי סוריאליסטי, שהיה אופייני לסיפורת זו בראשיתה (יהושע, אורפז) ושקנז נטש אותו עד מהרה. בד בבד ניכרת בסיפורים משיכה מיוחדת לעיצוב מצבים של טירוף, ורבים מן המגעים האנושיים המעוצבים בהם עומדים בסימן של אלימות, רוע ואכזריות, תוך ציפיית-שווא לחסד אלוהי.

קמחי דב (בֶּרִישׁ מֶלֶר) /// סופר, מסאי, מתרגם ועורך /// נולד ביאסלו, גליציה /// 18891961 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בעיירה יאסלו, גליציה. קיבל חינוך מסורתי וציוני והיה פעיל בתנועת הנוער הציונית "השחר". ב-1905 החל לפרסם רשימות מענייני דיומא בשבועון הגליצאי "המצפה". ב-1908 עלה ארצה והתיישב בירושלים. עד 1913 למד בסמינר למורים של חברת "עזרה", ואז החל לעבוד כמורה, תחילה בבית הספר לבנות "למל" ומ-1931 בגימנסיה "רחביה".

קינן (לוין) עמוס /// סופר, משורר, מחזאי ועיתונאי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 19272009 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בתל אביב למשפחה חילונית סוציאליסטית, אביו היה מיוצאי "גדוד העבודה". בילדותו למד בבית חינוך של זרם העובדים בתל אביב והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". בהיותו בן שש-עשרה עזב את הלימודים והחל לעבוד במוסך ובבניין, ובמקביל למד ציור ב"מכון אבני". ב-1946, כשהיה בן תשע-עשרה, הצטרף ללח"י ומאוחר יותר לחם במלחמת העצמאות ונפצע. בתקופה זו היה שותף בהשקפת עולמו לתנועה ה"כנענית", וזו השפיעה על אמנותו וחותמה ניכר בכלל יצירתו. עם תום שירותו הצבאי החל ללמוד מקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ולפרסם את סיפוריו הקצרים הראשונים בכתב העת "אל"ף" בעריכת אהרן אמיר. ראשון סיפוריו, "המשתה", נדפס באוקטובר 1949, ובעקבותיו פורסמו "ארץ חדשה", "הנוטר הממושקף עם הקרבינה" ו"רוח בהרים", שניכרים בהם רכיבים שיאפיינו את כתיבתו בהמשך: מְספר אישי, שימוש בעברית מדוברת, אירוניה, אבסורד, וכן נושאים וחוויות יסוד כמו תחושת ארעיות ואובדן דרך לאחר מלחמת העצמאות; קינה על החלום "הארץ"-ישראלי שלא מומש; הקשר החזק אל האדמה ואל נופי הטבע; וסירוב להפוך מוות ומלחמה לפולחנים הרואיים.

צלקה דן /// סופר, מסאי, משורר ומתרגם /// נולד בורשה, פולין /// 19362005 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בוורשה, פולין. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית המועצות. את תוואי נדודי המשפחה באותן השנים שיחזר לימים ברומן האפי ""אלף לבבות"" (1991; גרסה חדשה וערוכה בידי אלי הירש ראתה אור לאחר מותו של צלקה, ב-2008), כששלח את אחד מגיבורי הרומן, אלק צ'רניאק, להלך באותו המסלול עצמו. לאחר שנות נדודים בסיביר ובקזחסטן שבה המשפחה לפולין והשתקעה בוורוצלב. למד מדעי הרוח באוניברסיטה של ורוצלב, אך את החוויה המשמעותית שבמידה רבה עיצבה את דמותו כאמן חווה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. חוויה זו זכתה לכינוי "תמורת הגלות" ונוסחה במסה ושמה "חובות הילדוּת", שנכללה בקובץ המסות הראשון של צלקה, "סימניות" (1987).

  • 1
  • מתוך 4.
  • מציג 10 ערכים.