קינן (לוין) עמוס /// סופר, משורר, מחזאי ועיתונאי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1927 – 2009 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בתל אביב למשפחה חילונית סוציאליסטית, אביו היה מיוצאי "גדוד העבודה". בילדותו למד בבית חינוך של זרם העובדים בתל אביב והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". בהיותו בן שש-עשרה עזב את הלימודים והחל לעבוד במוסך ובבניין, ובמקביל למד ציור ב"מכון אבני". ב-1946, כשהיה בן תשע-עשרה, הצטרף ללח"י ומאוחר יותר לחם במלחמת העצמאות ונפצע. בתקופה זו היה שותף בהשקפת עולמו לתנועה ה"כנענית", וזו השפיעה על אמנותו וחותמה ניכר בכלל יצירתו. עם תום שירותו הצבאי החל ללמוד מקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ולפרסם את סיפוריו הקצרים הראשונים בכתב העת "אל"ף" בעריכת אהרן אמיר. ראשון סיפוריו, "המשתה", נדפס באוקטובר 1949, ובעקבותיו פורסמו "ארץ חדשה", "הנוטר הממושקף עם הקרבינה" ו"רוח בהרים", שניכרים בהם רכיבים שיאפיינו את כתיבתו בהמשך: מְספר אישי, שימוש בעברית מדוברת, אירוניה, אבסורד, וכן נושאים וחוויות יסוד כמו תחושת ארעיות ואובדן דרך לאחר מלחמת העצמאות; קינה על החלום "הארץ"-ישראלי שלא מומש; הקשר החזק אל האדמה ואל נופי הטבע; וסירוב להפוך מוות ומלחמה לפולחנים הרואיים.
ביוגרפיה
נולדה בעיירה אלכסינץ, סרביה. בהיותה בת חמש עברה המשפחה לבלגרד, שם סיימה בית ספר יסודי ולמדה בתיכון. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה מבלגרד לבדה, והיא בת ארבע-עשרה, והגיעה לניש, אל בית הגננת שלה לשעבר, ששיתפה אותה בפעילות המחתרתית נגד הנאצים. היא נתפשה ונכלאה בבית הכלא של הגסטאפו בברלין. משם שוחררה בסוף המלחמה, חזרה לבלגרד, השלימה את לימודיה התיכוניים, למדה משפטים ועבדה כעיתונאית בעיתון "פוליטיקה". בגלל בדיחה שסיפרה לתומה נכלאה בגולי אוטוק ("האי העירום"), שהיה הגולאג היוגוסלבי. התקופות האלה בחייה תוארו בשני ספרים שנכתבו בסרבית ותורגמו על ידה לעברית. ספרה Ljubičica bela (Dečje novine, 1990), "הסיגלית הלבנה", תורגם ב-1993, והספר Dnevnik jedne Judite Beograd 1941 ("פתאום שונה", "פתאום אחרת") יצא ב-1990 ותורגם ב-1997.
כַּנָּר צבי /// סופר בשפת היידיש /// נולד בסקלמביז, פולין /// 1927 – 2009 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה סקלמביז בדרום-מזרח פולין. בתקופת השואה היה במחנות ריכוז בפולין ובגרמניה, ובהם בוכנוולד. שרד בצעדת המוות. לאחר המלחמה הצליח למצוא את אחותו ואת אמו בין הניצולים. שהה בבית הילדים בסלבינו באיטליה שבו מצאו מקלט מאות נערים ניצולי שואה. ב-1946 עלה על אוניית מעפילים בדרכו ארצה. לאחר שהות במחנה מעצר בקפריסין הצטרף לקיבוץ משמר השרון במסגרת "עליית הנוער". ב-1948 התגייס ל"פלי"ם" והשתתף במלחמת העצמאות. כעבור כשנה שוחרר משירות ועבד כמלח על סיפונן של אוניות נוסעים. למד משחק בתל אביב, בשנים 1955-1957 המשיך בלימודי משחק ופנטומימה אצל מרסל מרסו ואטיין דקרו בפריז. מסוף שנות החמישים הופיע כפנטומימאי וכשחקן בבלגיה, בצרפת, בארצות הברית ובקנדה וזכה לביקורות אוהדות בעיתונים חשובים, ובהם ה"ניו יורק טיימס". ב-1990 שב לישראל. שיחק במחזות ובסרטי קולנוע, ובהם "ההולכים בחושך" מאת חנוך לוין ("הבימה"); "יעקב השקרן" מאת יורק בקר (פסטיבל עכו); "שמיכה חשמלית ושמה משה" לאסי דיין; Train de Vie ("רכבת החיים") מאת ראדו מיכאילאנו.
דה בנדטי ישראל (קוראדו) /// סופר בשפה האיטלקית /// נולד בפרארה, איטליה /// 1927 /// גיל: 97
ביוגרפיה
נולד בפרארה, איטליה, לאב שהיה קצין בצבא ולאם מנהלת חשבונות שלא עבדה במקצועה. עם פרסום חוקי הגזע ב-1938 פוטר האב, ודה בנדטי עבר ללמוד בבית ספר יהודי קטן שהוקם בקהילת פרארה. בין מוריו היה ג'ורג'ו בסאני, לימים סופר איטלקי ידוע (מחבר "הגן של פינצי-קונטיני"). בנובמבר 1943 נעצר בפרארה עם מאה אנשים נוספים, מחציתם יהודים, כבני ערובה של הפשיסטים. אחד-עשר מהם נרצחו עוד באותו לילה, ודה בנדטי עם האחרים הועברו לבית הסוהר. סבתו השיגה עבורו הקלה והוא הועבר למעצר בית. כעבור שבועיים הופצצה העיר מהאוויר והמשפחה הצליחה להימלט אל ההרים, שם הסתתרו עד שחרור האזור בדצמבר 1944.
גרנות (גרינהוט) אלעזר /// משורר /// נולד בירושלים, ישראל /// 1927 – 2013 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בירושלים, בבית ציוני ויהודי מסורתי. ב-1944, לאחר לימודיו בתיכון החקלאי בפרדס חנה, התגייס לבריגדה היהודית הלוחמת, ולחם בשורותיה באירופה עד 1946. במלחמת העצמאות לחם בירושלים, ואחר כך בקרבות הדרום והנגב. ב-1949 השלים קורס קציני מודיעין. ב-1951 הצטרף עם משפחתו לקיבוץ סאסא בגליל העליון. בספטמבר 1955 נרצחה רעייתו על ידי מסתננים ערבים, והדים לכך מצויים בשיריו. כאיש ציבור החל את פעילותו כמזכיר הקיבוץ ומילא שורה של תפקידים בכירים בקיבוץ הארצי, במפ"ם, והיה חבר הכנסת העשירית והאחת-עשרה. התמנה לשגריר ישראל בדרום-אפריקה (1996-1994) והיה פעיל בארגוני שמאל בינלאומיים.
בר-משה יצחק /// סופר בשפה הערבית /// נולד בבגדאד, עיראק /// 1927 – 2003 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבגדאד. בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בגדאד (1949). עלה לארץ ב-1950. החל את דרכו ברדיו ובעיתונות בבגדאד ב-1945. היה פרשן מדיני ב"קול ישראל" בערבית (1958). היה נספח לענייני הסברה ועיתונות בשגרירות ישראל בקהיר (1983). כתב ב"ג'רוזלם פוסט" וערך את המדור לענייני החברה הערבית בכתב העת "המזרח החדש". מייסד היומון "אל-אנבאא" ועורכו עד 1970. כתב שלושה קבצים של סיפורים קצרים בערבית, שבהם תיאר את נפש האדם המצוי בקונפליקטים עם עצמו ועם סביבתו, והם מעוצבים על הגבול שבין המציאות לבין החלום והסיוט. ספרו הראשון הוא "מאחורי החומות" שראה אור ב-1972 בהוצאת מג'ללת אל-קודס.
בן נחום עדה /// מתרגמת, מחזאית ותסריטאית /// נולדה בישראל /// 1927 – 1990 /// גיל
ביוגרפיה
למדה פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. לימודיה נקטעו עקב מלחמת השחרור, שבה השתתפה כלוחמת קרבית. לאחר המלחמה פעלה כמה שנים בתחומי הביטחון והמודיעין, עד שפנתה לתיאטרון. היתה שותפה להקמת "תיאטרון באר שבע", שימשה כמנהלת הכללית של תיאטרון "החאן" וכמנהלת האמנותית של "בית ליסין". שבועות ספורים לפני מותה מונתה להיות המנהלת האמנותית של תיאטרון "הבימה".
אבראהים חנא /// סופר, משורר, מתרגם ועורך בשפה הערבית /// נולד בבענה, ישראל /// 1927 /// גיל: 97
ביוגרפיה
נולד בכפר בענה בגליל. בוגר תיכון בעכו. למד במכללה הערבית בירושלים. שימש כעורך בעיתון הקומוניסטי ""אל"-"אתתחאד"" (1978-1974), וממייסדי המוסף הספרותי שלו, "אל"-"ג'דיד". היה עורך ראשי בעיתון "אל"-דיאר (1993-1989). תירגם סיפורים רוסיים מאנגלית לערבית. מהדור הראשון של סופרים פלסטינים לאחר הקמת מדינת ישר"אל". על פי מחמוד גנאים (2008), נחשב לסופר המרקסיסטי החשוב בקרב ישר"אל"ים פלסטינים בתקופה שבין 1948 למלחמת ששת הימים. בתקופה זו פירסם סיפורים בעיתונים ובכתבי עת, לרבות ""אל"-"אתתחאד"", "אל"-"ג'דיד" ו"אל"-ע'דד.
אבן-חן (אדלשטיין) יעקב /// עיתונאי, סופר ומשורר /// נולד בפולין /// 1927 – 1997 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בפולין ועלה ארצה ב-1941. ממטפחי הספרות והשירה הדתית בישראל לאחר קום המדינה. גולת הכותרת של פעילותו הספרותית היא הוצאת כתב העת הספרותי-דתי ""מבוע"", ששימש במה ליוצרים יהודים-דתיים. חזונו היה "ליצור ספרות יפה דתית" (חמיאל, 1998), ומשלא מצא במה מתאימה בעיתונות התקופה ובהוצאות הספרים, ייסד ב-1963 את ""מבוע"".
- 1
- מתוך 1.
- מציג 9 ערכים.
