גולדברג לאה /// משוררת, סופרת, מתרגמת ומבקרת ספרות /// נולדה בקניגסברג, פרוסיה /// 1911 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בקניגסברג, אז פרוסיה המערבית, כיום קלינינגרד, רוסיה. גדלה בקובנה, אז עיר באימפריה הרוסית, בהמשך בירת ליטא העצמאית. הוריה היו סוציאליסטים. אביה היה יידישיסט בהשקפותיו, אולם לשון הדיבור בבית היתה רוסית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לעקור מביתה בשל ההגבלות שהוטלו על מגורי יהודים סמוך לקווי החזית. בשנות גלותה של המשפחה במרכז-רוסיה נולד אחיה היחיד עמנואל, שנפטר בהיותו כבן שנה. בעת השיבה הביתה ב-1919 נעצר האב על ידי חיילי משמר הגבול הליטאי בחשד לפעילות בולשביסטית ועבר עינויים. הוא התמוטט נפשית וכעבור זמן הורחק ממשפחתו. ב-1926, ואולי אף קודם, נשלח למרפא בגרמניה. המשפחה ירדה מנכסיה וגולדברג הצעירה נשלחה לגימנסיה הרוסית בעיר, ככל הנראה בשל אילוצים חומריים. בתוך כך שינה מוסד זה את אופיו והפך לגימנסיה עברית. כבר בשנת הלימודים השנייה, בהיותה בת עשר, החלה לכתוב יומן בעברית, ורשמה בו כעבור זמן לא רב כי היא מתעתדת להפוך לסופרת עברית.
ברוך (רוזנבלום) אדם /// סופר ועורך /// נולד בירושלים, ישראל /// 1945 – 2008 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בשכונת מאה שערים בירושלים. גדל והתחנך ברמת גן כבן למשפחה דתית-ציונית. סבו מצד אמו, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, כיהן כראש ישיבת מאה שערים ואב בית הדין למקהלות אשכנזים; אבי סבו מצד אביו, הרב ב"מ רוזנבלום, היה ממייסדי המושבה יסוד המעלה ואביו, אשר רוזנבלום, היה משפטן ובתחילת שנות החמישים שימש כמנכ"ל משרד הפנים. בנעוריו התחנך במדרשיית "נֹעם" בפרדס חנה. לאחר מכן החל בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתום לימודיו התגייס לשירות בצה"ל. בתקופה זו החל בפעילות עיתונאית, תוך שהוא משתמש בשם העט אדם ברוך. בסוף שנות השישים החל לפרסם סיפורים במדור שבועי קבוע בשם "קשר עין" בעיתון "ידיעות אחרונות". כבר ברשימות אלה חרג מכל ז'אנר עיתונאי מקובל. כתיבתו, שלימים תעצב את סגנון הכתיבה העיתונאי בישראל, הושפעה מה"ניו ג'ורנליזם" האמריקני והתאפיינה בריאליזם נוקשה המציג סיטואציות יומיומיות מן החיים בארץ. כתיבת המדור נמשכה עד לראשית שנות השמונים, וסיפורים מתוך מדור זה כונסו בספרו ""הוא היה גיבור"" (הקיבוץ המאוחד, 1998).
בן-כנען מיקי /// סופרת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1954 /// גיל: 71
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בתל אביב. הוריה הם השחקנית מניה הלוי והמחזאי והפובליציסט יוש הלוי. נישאה לסופר הילדים עוזי בן-כנען (1991-1954) ואיירה את רוב ספריו. עבודות הציור והפיסול שלה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם. כמו כן עיצבה בובות הפעלה בתיאטרון ובטלוויזיה ואיירה ספרי ילדים רבים. בנוסף היא מעצבת במה ומעצבת תלבושות מוערכת, שעיצוביה הופיעו בתיאטראות "הקאמרי", "בית ליסין", "הבימה", "העירוני חיפה", "יידישפיל", "החאן" ועוד. ב-1996 הקימה עם הבמאי אילן רונן את קבוצת הצעירים של "הבימה" ושימשה כמעצבת שלה במשך שבע שנים. על עבודותיה בתיאטרון זכתה בפרסים רבים, בהם פרס גולדנברג, פרס פסטיבל עכו, פרס שטרנפלד, פרס תיאטרון הבימה ופרס תיאטרון הפרינג'. שימשה כמרצה בנושאי עיצוב לתיאטרון ב"בצלאל" וב"סמינר הקיבוצים". בשנים האחרונות ייסדה חברת סטארט-אפ המפתחת מכשיר רפואי עבור יולדות לפי פטנט הרשום על שמה. כמו כן, באפריל 2013 ייסדה את הוצאת הספרים "קרקס הוצאה לאור", ששמה לה למטרה לאפשר לסופרים להתפרנס בכבוד מפרסום ספריהם.
בן-דוד יערה /// משוררת ומבקרת /// נולדה בבגדאד, עיראק /// 1947 /// גיל: 78
ביוגרפיה
נולדה בבגדאד. עלתה לארץ ב-1952. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. שימשה כמורה לספרות בבתי ספר על-יסודיים ובמכללות. בשנים 1988-1987 השתתפה בפרויקט "סופר-מורה" מטעם אגודת הסופרים ומשרד החינוך והתרבות. שירים ומאמרים פרי עטה ראו אור במוספים ובכתבי עת לספרות.
בן-אמוץ דן (תהילימזאָגער, משה, מוסיה) /// סופר, סאטיריקן והומוריסט /// נולד ברובנו, פולין /// 1924 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר רובנו, פולין. למד בבית ספר עממי עברי שהיה מסונף לרשת "תרבות", ומשסיים את לימודיו שלחו אותו הוריו לארץ ישראל ללמוד בכפר הנוער החקלאי בן-שמן. כעבור שלוש שנים, בנובמבר 1941, נספו אביו, אמו, אָחִיו ואחותו עם כל קהילת רובנו בשואה, עובדה שחשף בציבור רק בשנותיו האחרונות. בבואו לבן-שמן באוגוסט 1938 הוחלף שמו למשה שעוני, בשל שיבוש בתרגום שם המשפחה שלו. עם סיום לימודיו שם ב-1942 יצא להכשרה חקלאית בגליל, שהה בדגניה ולאחר מכן בנהלל. ב-1943 התגייס לצי הבריטי ושירת תחילה בחיפה ואחר כך בליווי שיירות אספקה ממצרים לארץ ישראל. ב-1945 ערק מן הצבא והסתתר חודשים אחדים בקיבוץ בית קשת, ובתוך כך שינה את שמו לדן בן-אמוץ. באותם ימים פורסמו ראשוני סיפוריו. הראשון בהם, "הידיד", נדפס ב-25.3.1945 בשבועון "תשע בערב" בעריכת אורי קיסרי, והוא רשימה פיוטית מהורהרת על הים, הנחתמת בפואנטה וניכרת בה השפעתו של ג' שופמן. בהמשך אותה שנה התגייס לפלוגה הימית של הפלמ"ח (הפלי"ם) ועבר קורס חובלים. ב-1947 נשלח לצרפת והשתתף בשילוח ספינות מעפילים וספינות נשק לארץ ישראל במסגרת המוסד לעלייה ב'.
