ביוגרפיה
נולדה בהמבורג, גרמניה. בתו של פרופסור גרמני קתולי לתיאולוגיה, ממתנגדי המשטר הנאצי. אחותה היתה פסנתרנית מצליחה בשווייץ, ואחיה כומר-מיסיונר שפעל שנים רבות באפריקה. היא שהתה כמה שנים בשווייץ ועבדה בברלין בחנות הספרים הגדולה של שוקן. התקרבה ליהדות והיתה תלמידתו של הרב הברלינאי יואכים פרינץ. ב-1933 התגיירה, ועם עליית הנאצים לשלטון עודד אותה אביה לעלות לארץ ישראל, והיא אכן עלתה ב-1935 והצטרפה למתיישבים מגרמניה בקיבוץ עין החורש.
מלצר שמשון /// משורר, מתרגם ועורך /// נולד בטלוסטה, גליציה /// 1909 – 2000 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה טלוסטה, גליציה המזרחית. התחנך ברוח המסורת בביתם החסידי של הוריו, בחדר ואצל מלמדי גמרא. בן תשע התייתם מאמו, וכדי להקל על אביו נלקח לגור בבית אחותו הבכירה והנשואה, שטיפלה בו כאם. בספריית אבי גיסו, שהיה תלמיד חכם ומשכיל, התוודע ליצירות סופרי ההשכלה, ובהן הרומן "אהבת ציון" מאת אברהם מאפו, שעורר את שאיפתו לעלות לארץ. בנעוריו חשב שעיקר כישרונו בציור ורצה ללמוד ב"בצלאל" בירושלים ואף התקבל כתלמיד על סמך ציוריו, אבל מחוסר אמצעים לא התמלאה משאלתו. במקום זה למד בסמינר עברי למורים בלבוב (1926-1931). עד שעלה לארץ (1933) שימש מורה בבית הספר העברי "תרבות" בהורודנקה, גליציה, והיה פעיל בתנועת הנוער החלוצית "גורדוניה".
ביוגרפיה
נולד בחיפה, בוגר בית הספר הריאלי העברי. בנה של המתרגמת ריטה מלצר. בילדותו התגורר שלוש שנים עם משפחתו בהונדורס. למד מדעי המחשב בטכניון, התגייס לחיל המודיעין ושירת בו כקצין. עם שחרורו למד בלשנות, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1992 מפרסם ביקורות ספרות ותרבות, מאמרים וטורים אישיים בעיתונות היומית ובכתבי עת. בין השאר היה בעל טור במוסף "ספרים וספרות" של ""מעריב"", בו כתב גם ביקורות קבועות על ספרות מתורגמת (בשנים 2005-1996), ובעל טור אישי וטור לענייני לשון במוסף "תרבות וספרות" של ""הארץ"" (בשנים 1997-1995, 2009-2005). כתבות פרי עטו התפרסמו גם ב"העולם הזה", ב"ארץ אחרת", ב"מקור ראשון", ב"מסע אחר", וכן במוסף התרבות של העיתון היומי El País המתפרסם באורוגוואי. בשנים 2004-2002 הגיש את התוכנית הספרותית "על המדף" בערוץ הראשון. עסק בהוראה בבתי ספר תיכוניים והעביר הרצאות וסדנאות לכתיבה יוצרת במסגרות שונות. משנת 2012 עובד ככותב ועורך תכנים עבור הספרייה הלאומית. זכה בכמה פרסים, בהם פרס ברנשטיין לביקורת, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס "בני ברית" לעיתונות.
מירסקי נילי /// מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1943 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב. הוריה היו ציונים שעלו ארצה מקייב. לסבה היתה חנות ספרים בתל אביב שבה נהגה לבלות רבות. נחשפה מ"ילדות"ה לשפה הרוסית, בעיקר הודות לסבתה. למדה בבית הספר העממי ע"ש טשרניחובסקי בתל אביב ובגימנסיה "תיכון חדש". ב-1962 למדה פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1964 למדה תולדות האמנות והיסטוריה של מזרח-אירופה באוניברסיטת מינכן, שם גם רכשה את השפה הגרמנית. למדה תואר ראשון בחוג לספרות אנגלית ובחוג לתורת "הספרות" הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1971 חזרה למינכן ולמדה תואר שני בחוגים לספרות רוסית, גרמנית ואנגלית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית באוניברסיטת תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. החלה את דרכה בתרגום בכתב העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר שעזבה את החיים האקדמיים, קיבלה משרת עריכה ותרגום בהוצאת עם עובד והצטרפה לעורך ולמתרגם דאז אברהם יבין. עברה לעבוד בהוצאת "סימן קריאה"/הקיבוץ המאוחד על תקן "מתרגמת הבית". ב-1994 חזרה להוצאת עם עובד כאחת מעורכות סדרת "ספריה לעם" עד שפרשה לגמלאות ב-2011. לאחר פרישתה חתמה על חוזה תרגום עם הוצאת אחוזת בית. מתרגומיה הרבים לקלאסיקות של "הספרות" האירופית: "סיפורים אוקראיניים" לניקולאי גוגול (1980); "פריחה שנתאחרה" לאנטון צ'כוב (1981); "חיל הפרשים ועוד סיפורים" לאיסאק באבל (1987); "שאון הזמן" לאוסיפ מנדלשטאם (1988); "מוות בוונציה" (1988) ו"בית בודנברוק" (2003) לתומס מאן; "סיפורי הופמן" לאת"א הופמן (1990); "אידיוט" (1993) ו"האחים קרמאזוב" (2011) לפיודור מיכאלוביץ' דוסטוייבסקי; "מוסקבה-פטושקי" לוונדיקט ירופייב (1994); "אבות ובנים" לאיוואן טורגנייב (1994); "ילדות" למקסים גורקי (1995); "אנה קארנינה" ללב טולסטוי (1999); "הגווארדיה הלבנה" למיכאיל בולגקוב (2002); "בעולם נהדר ואכזר" לאנדריי פלטונוב (2007), ועוד. מירסקי נמנית עם העורכים של "הספרות" הישראלית המקפידים על עריכה מסורתית, ומתערבת בטקסטים ובתכנים. נחשבת למתרגמת מחוננת שתרמה תרומה משמעותית לספרות העברית בתרגומיה הרבים, ובייחוד מן "הספרות" הרוסית. על תרגומה החדש לספר "האחים קרמאזוב" נכתב: "ייחודה של מירסקי הוא ביכולת שלה ליצור תרגום קולח ואותנטי, שאינו נשמע זר או מאולץ לקוראים בני זמננו, ועם זאת משמר הן את ניחוח העבר והן את חותמו "הספרות"י של כל יוצר באופן אינדיווידואלי" (צור-גלוזמן, 2011). מלבד תרגומיה ועריכותיה, פירסמה רשימות ומאמרים רבים בענייני ספרות, הן בכתבי עת ("הספרות", "סימן קריאה") והן במוספי ספרות (""הארץ"", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). כמו כן כתבה ערכים על ספרות רוסית ב"אנציקלופדיה העברית". זכתה בפרסים חשובים, בהם: פרס טשרניחובסקי לתרגום (1989), פרס משרד החינוך למתרגמים (1997, 2007), פרס שר התרבות לספרות על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום (2007) ובפרס ישראל לתרגום (2008). מנימוקי ועידת פרס ישראל לזכייתה: "תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול "הספרות"י של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושמים בשפה העברית".
מירן ראובן /// סופר, מתרגם, עורך ומו''ל /// נולד בישראל /// 1944 /// גיל: 81
ביוגרפיה
גדל והתחנך בקיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל ובכפר סבא בתקופה שהיתה מושבה. למד בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. סיים את לימודיו ב-1962, התגייס לצה"ל ושירת תחילה כנהג תובלה ובהמשך ככתב בשבועון "במחנה". לאחר שחרורו יצא לדרום-אפריקה, לאנגליה ולהולנד וכעבור שנה עבר לצרפת. שם למד פילוסופיה לתואר ראשון ושני, וסיים את לימודיו ב-1970 באוניברסיטת סורבון בפריז. את השנים 1995-1970 עשה בשירות המדינה ושהה תקופות ארוכות בחו"ל.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. אביו, אריה מיזוטש, הגיע מאוקראינה לארץ ישראל כשהיה בן שנתיים, בעוד משפחת אמו, מלכה, התיישבה בצפת כבר בתחילת המאה התשע-עשרה. היו אלה הורי אמו שהטביעו חותם על התפתחותו האינטלקטואלית: סבו, "תלמיד חכם" חריף ומבריק, החל ללמד אותו גמרא בהיותו בן שמונה או תשע, ואילו אהבתו ליידיש נטועה בדמות סבתו. העניין בספרות העברית לדורותיה התפתח במירון בגיל צעיר ביותר, וכבר כילד החל לבלוש בחנויות לספרים משומשים אחר ספרים ישנים ולרוכשם. ב-1952 החל ללמוד ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, ועם מוריו נמנו דב סדן ושמעון הלקין. הוא השלים את לימודי הבוגר (1957) והמוסמך (1960) שלו, ובמקביל עשה את שירותו הצבאי (1958-1956). בד בבד למד באקדמיה למוזיקה בירושלים. את הלימודים לתואר דוקטור (1963-1967) עשה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ואת עבודת הדוקטור, העוסקת במנדלי מוכר ספרים, כתב בהדרכתם של אוריאל ומקס ויינרייך. ב-1969 מונה למרצה באוניברסיטה העברית ולימד שם עד יציאתו לגמלאות, ב-2002. כמו כן לימד באוניברסיטת תל אביב. מ-1988 הוא מחזיק בקתדרה ע"ש לאונרד קיי לספרות עברית באוניברסיטת קולומביה.
מיכאלי ללי ציפי /// משוררת ומתרגמת /// נולדה בגיאורגיה /// 1964 /// גיל: 61
מייטוס אליהו /// משורר ומתרגם /// נולד בקישינב, בסרביה /// 1892 – 1977 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקישינב, אז בתחומי האימפריה הרוסית. למד בילדותו ב"חדר מתוקן" ואחר כך המשיך ללימודים בגימנסיה באודסה. בנעוריו הצטרף למפלגת "פועלי ציון". ב-1911 יצא למערב-אירופה ולמד באוניברסיטאות שונות בבריסל, בפריז ובננסי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לרוסיה והתיישב בפטרוגרד (סנט פטרבורג) והשלים את לימודיו לתואר מוסמך בפילולוגיה באוניברסיטה המקומית. בזמן המהפכה הרוסית שב לבסרביה, וב-1921 מונה למנהל הגימנסיה העברית של רשת "תרבות" ולימד ספרות בבתי ספר תיכוניים.
מיטווך-מלר עדנה /// משוררת, מתרגמת ועורכת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1948 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. בוגרת בית הספר למזכירות רפואיות-מדעיות במכללה למִנהל והחוג לספרות כללית באוניברסיטה העברית בירושלים. עסקה בעריכת ספרים ותוכניות מוזיקליות של תזמורות קאמריות וסימפוניות ובכתיבה למגזר החינוך המשולב והמיוחד. מתמחה במיצגי שירה בשילוב מוזיקה קלאסית, ג'ז וזמר ישראלי. תירגמה שירה קלאסית ומודרנית מאנגלית, מצרפתית ומגרמנית. שיריה ראו אור במוספי ספרות, בכתבי עת ובאנתולוגיות, ורבים מהם הולחנו, הופיעו בתקליטורים ותורגמו לשפות שונות. ב-1999 ייסדה (עם גילה אוריאל) את הוצאת הספרים בת-קול לספרות יפה. פעילה באגודת הסופרים העבריים והיתה חברת הוועד, חברת אקו"ם ופא"ן.
ביוגרפיה
גדלה בתל אביב ובקנזס סיטי, ארצות הברית. למדה ספרות לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. פרסומה הספרותי הראשון הוא הסיפור הקצר "זה" (פרוזה, 1981). אחריו פורסמו עוד כמה סיפורים קצרים בכתבי עת לספרות. תירגמה וערכה את קובץ המאמרים "המלך ליר ושייקספיר" (1986). פעילה חברתית, נמנית בין מייסדות תנועת "פרופיל חדש".
