תמוז (קמרשטיין) בנימין /// סופר, עורך, מבקר אמנות, פסל /// נולד בחרקוב, רוסיה /// 1919 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחרקוב, רוסיה. ב-1924 עלה ארצה עם הוריו. האב, תעשיין זעיר, נכשל בניסיונו להקים בתל אביב בית חרושת לסבון, והמשפחה עברה לתקופת-מה לרחובות ולאחר מכן חזרה לתל אביב. החל את לימודיו בבית הספר הדתי "תחכמוני" והמשיך בגימנסיה "הרצליה". חוויותיו מן השנים ההן בתל אביב וברחובות שוקעו לימים בקובצי סיפוריו, מ"חולות הזהב" (1950) עד "ריחו המר של הגרניום" (1979), וכן ברומנים "יעקב" (1971) ו"הזיקית והזמיר" (1989). עולה מהם דמותו של ילד חולמני ובודד, שמרירותם של הוריו על כישלונם הכלכלי נספגה בו.
שפיגל ישעיהו /// סופר, משורר ומסאי בשפת היידיש /// נולד בלודז', פולין /// 1906 – 1990 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בלודז', בפרבר העוני היהודי באלוט. למד בחדר, בבית ספר עממי ובתיכון. עד מלחמת העולם השנייה היה מורה בבית ספר של רשת החינוך של "הבונד", "ציש"אָ". עם פרוץ המלחמה נמלט לוורשה. עם כניסת הנאצים לעיר חזר ללודז' ונכלא שם בגטו, שבו איבד את בתו היחידה. לאחר חיסול הגטו נשלח לאושוויץ. משם נשלח למחנה עבודה בגרמניה. לאחר השחרור חזר ללודז', שם נודע לו כי כל בני משפחתו נרצחו באושוויץ. ב-1951 הגיע לישראל והתיישב בגבעתיים. עבד בשירות המדינה עד 1963, אז יצא לגמלאות. כרבים מבני דורו, סופרי שארית הפלֵטה, החל את דרכו הספרותית בשירה. ספר ביכוריו, "מיטן פּנים צו דער זון" (עם הפנים לשמש), נדפס בלודז' ב-1930. ספר הפרוזה הראשון פרי עטו, "מלכות גטו", ראה אור ב-1947 (יש האומרים כי זהו ספר הפרוזה הראשון ביידיש שראה אור בפולין לאחר שחרורה). נדפסו בו נובלות שכתב בשנות השואה, שאותן הטמין בגטו לודז' ומצא בחורבותיו לאחר שובו לעיר. אחריו ראו אור "שטערן איבערן געטאָ" (כוכבים מעל לגטו, 1948); "מענטשן אין תּהום" (אנשים בתהום, 1949); ליכט פֿון אָפּגרונט (אור מן התהום, 1953); "ווינט און וואָרצלען" (רוח ושורשים, 1955); "די בריק" ("הגשר", 1963); הרומן האוטוביוגרפי "שטיגן צום הימל" (מדרגות לשמים, 1966); פֿלאַמען פֿון דער ערד (להבות מן האדמה, 1966); "די קרוין" (הכתר, 1973); שטערן לײַכטן אין תּהום (כוכבים מאירים בתהום, 1976); "צוויי דערציילונגען" ("שני סיפורים", 1978); "הימלען נאָכן שטורעם" (שמים לאחר הסערה, 1984). מלבדם פירסם ספרי שירה ומסות על ספרות וסופרי יידיש.
שנהר (שנברג) יצחק /// סופר ומתרגם /// נולד בוולוצ'יסק, אוקראינה /// 1902 – 1957 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בוולוצ'יסק שבגבול אוקראינה-גליציה. ב-1914, בזמן מלחמת העולם הראשונה, עקרה המשפחה לפרוסקורוב, שם למד שנהר בגימנסיה רוסית, וכן עברית אצל מורה פרטי. בשנים 1918-1917 היה פעיל בתנועת "החלוץ", וב-1921 עלה ארצה ועבד כפועל רכבת, פועל בניין ופועל חקלאי. ב-1923 עבר לקיבוץ מרחביה, וכעבור שנה חזר לתל אביב והשתלם בשפות. ב-1930 נסע ללמוד כלכלה בבלגיה באוניברסיטת בריסל, ושב ארצה ב-1931.
ביוגרפיה
נולדה בחדרה, גדלה בקיבוץ ניצנים ובגיל ארבע נסעה עם משפחתה לשליחות של שלוש שנים באתיופיה. לאחר שירותה הצבאי למדה תואר ראשון בספרות עברית והשוואתית ובייעוץ חינוכי באוניברסיטת חיפה, והמשיכה בחוג לספרות עברית גם לתואר שני. עבודת המאסטר שלה, בנושא "הקול הנשי הכל הגברי – בעקבות הקול הנשי בסיפור ארבע האימהות לספר בראשית", הושלמה ב-1998. ב-2005 השלימה דיסרטציה באותו החוג, שכותרתה "הזר המקומי – גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה", שבה חקרה את ביטוייו התרבותיים, הלשוניים והפוליטיים של המגע הבין-תרבותי הישראלי-פלסטיני ביצירותיהם של סמי מיכאל, אנטון שמאס וא"ב יהושע. מלמדת באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית "אורנים". השלימה קורס מורים בכירים ליוגה, ואת הכשרתה מיישמת בהוראת "ספרות ויוגה", שיעור אקדמי המשלב היבטים טקסטואליים והיבטים חושיים-חווייתיים. השאיפה לדיוק ולזיכוך, הן במילה הכתובה והן בשפת התנועה, מאפיינת גם את יצירתה הספרותית. בת זוגו של הסופר והעורך יובל שמעוני.
שָמי (סַרְוִי) יצחק /// סופר /// נולד בחברון, הרשות הפלסטינית /// 1888 – 1949 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחברון לאביו אליהו סרוי, סוחר טקסטיל דמשקאי, ולאמו רבקה לבית קסטל, בת למשפחה ספרדית מיוחסת מחברון. ראשית חינוכו ב"כותאב", החדר הספרדי, והמשכו בישיבת "שדי חמד" בחברון. בגיל שמונה-עשרה עזב את הישיבה ורכש השכלה בבית המדרש הגרמני למורים של חברת "עזרא" בירושלים, שבו התוודע לרעיונות ההשכלה והוסמך כמורה ב-1909. בירושלים נחשף לציונות בתיווכם של ש"י עגנון ויצחק בן-צבי, ומאוחר יותר אף זכה לתשומת לבו של דוד בן-גוריון, שהחשיב אותו למומחה בענייני התרבות הערבית. תחילה עסק בהוראה במזכרת בתיה, ולאחר מכן בדמשק ובבולגריה, שם שהה כשמונה שנים ונישא לאשתו הראשונה, פנינה גינגולד. ב-1919 חזר לחברון בלוויית אשתו ובנם הצעיר, ידידה (שמיר), והתמנה למזכיר היישוב היהודי בעיר, וכן לימד ערבית, ספרות והיסטוריה. לאחר פטירת אשתו נישא בשנית לשרה לבית קאליש. במסגרת תפקידו הזעיק את החיילים הבריטים להגן על היישוב בחברון מפני פרעות בזמן חגיגות נבי מוסא. ייתכן שפרט זה קשור ליצירתו המרכזית, הנובלה "נקמת האבות" (מצפה, 1927). שנה לפני מאורעות תרפ"ט עברה המשפחה מחברון לטבריה, ואף על פי שלא נכחו בפרעות, שמי הושפע עמוקות מהאירוע הרצחני. ב-1930 עבר לחיפה, ובה התגורר עד לפטירתו, אך העיר חברון נשארה בלב הווייתו, והוא אף תיכנן לכתוב רומן רחב יריעה על קורות הקהילה בה. שמו נקשר רבות בשמו של יהודה בורלא. השניים התיידדו בנעוריהם, עברו מסלול הכשרה דומה, ואף כתבו על החברה הערבית והיהודית-ספרדית, אולם ניכרים הבדלים גדולים בתפישת עולמם ובמשנתם הספרותית.
שחרור ציפי /// משוררת, סופרת ועורכת /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1953 /// גיל: 71
ביוגרפיה
נולדה ברחובות. למדה בסמינר למורים בצפת, ספרות באוניברסיטת בר-אילן ותקשורת וטלוויזיה באולפני הרצליה. היתה חברת מועצת הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה (1998-1995), מנחה אירועי ספרות ועורכת הירחון "מאזניים" (עם דורית זילברמן בשנים 1997-1995, ומ-2008 לבדה). ערכה שתי אנתולוגיות: "אשה אוהבת" (1985), שירי אהבה של משוררות בנות זמננו; ו"נימפה בג'ינס" (1996) עם דורית זילברמן, סיפורי נשים של סופרות ישראליות, בהן שולמית הראבן, יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון, יהודית קציר ואחרות.
ביוגרפיה
נולדה בנס ציונה. מ-1991 מתגוררת בתל אביב. למדה ספרות עברית, ספרות כללית ולימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב. בשנים אלה ערכה וניהלה ערבי קריאה בעברית ובערבית במועדון התרבות "הגדה השמאלית". ב-2001 נישאה לעידן צבעוני, ממייסדיה ועורכיה של הוצאת "רסלינג". ב-2004 הקימה את סדרת "ושתי" של הוצאת "רסלינג", שאותה היא עורכת. סדרה זו מתמקדת בספרות פרוזה מקורית ומתורגמת, בעיקר ניסיונית.
שביט יעקב /// סופר, היסטוריון, עורך ומתרגם /// נולד בקריית חיים, ישראל /// 1944 /// גיל: 80
ביוגרפיה
נולד בקריית חיים. כבר בעת שירותו הצבאי החל לפרסם סיפורים, שירים ומאמרי ביקורת בעיתונים ובכתבי עת. לאחר שחרורו החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב, וב-1977 הוענק לו תואר דוקטור. ב-1991 נעשה פרופסור מן המניין וכיהן כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל, כאחראי מטעם האוניברסיטה על תוכניות לימודים לקציני צה"ל, וכחבר במועצות ציבוריות שונות. נשוי לחוקרת הספרות והתרבות פרופ' זהר שביט.
שביט דן /// סופר, עורך ואמן /// נולד בקיבוץ כפר סאלד, ישראל /// 1944 /// גיל: 80
ביוגרפיה
חבר קיבוץ כפר סאלד, שם נולד להורים שהיו ממייסדי הקיבוץ. אביו, שמעון שטרן, היה ממעצבי תורת "החינוך המשותף" בתנועה הקיבוצית. סיים לימודי תיכון בקיבוצו ומאוחר יותר השלים תואר ראשון בספרות, בשפה אנגלית ובחינוך באוניברסיטת חיפה. היה מנהל בית הספר בקיבוצו, מורה בתיכון הקיבוצי-אזורי ומזכיר הקיבוץ. בילדותו ובנעוריו עסק בכתיבה, בציור, בנגינה ובמשחק. מאוחר יותר התמסר בעיקר לכתיבה, אך עסק כל השנים גם בציור והציג כמה תערוכות יחיד וקבוצתיות, ובזמנו שימש יו"ר הוועד הציבורי שליד גלריית הקיבוץ בתל אביב.
ש' שלום (שפירא שלום יוסף) /// משורר, מחזאי וסופר /// נולד בפארצ'ב, פולין /// 1904 – 1990 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בפארצ'ב, פולין. ילדותו המוקדמת עברה עליו בחצר סבו האדמו"ר מדרוהוביץ, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, ואחר כך בווינה, עד לעלייתו לארץ ישראל ב-1922. תחילה התגוררה המשפחה בירושלים ואחר כך הצטרפה לקבוצת חסידי יבלונה, מייסדי כפר חסידים, שם עסק בהוראה עד 1927. לימים תיאר ימי התיישבות אלה בפרקי יומן "עליית חסידים". שיריו הראשונים נדפסו בעיתון "הָאֱהֶלָה" בעריכת ר' בנימין (יהושע רדלר פלדמן). באותן שנים ערך את שיריו הראשונים שנכתבו על ידו בווינה וכן את אלה שנכתבו בירושלים ופירסמם בקובץ שיריו הראשון, "בלב העולם: שירים" (תרבות, 1927). שירים אלה נושאים עליהם תווי סגנון אקספרסיוניסטיים מובהקים, וניכר כי הושפעו מאקלימה התרבותי של אירופה בין שתי מלחמות העולם, והם משתלבים בסגנון התקופה כפי שאנו מכירים אותו משירת י' למדן, א' שלונסקי וא"צ גרינברג באותן שנים. ב-1928 עבר לראש פינה ושימש כמורה לילדי המושבה ולילדי הבדווים בסביבה. תקופת חיים זו תועדה על ידו בנובלה אקספרסיוניסטית, "יומן בגליל: מימי הדמים בארץ" (1932), ובה תיאור אהבתו של המספר לתלמידתו הבדווית לוּנָה. הנובלה תורגמה לגרמנית (Galiläicsches Tagebuch) וזכתה להערכה רבה בחוגי האקספרסיוניסטים הגרמנים. מ-1930 בילה כשנתיים בלימודי פנומנולוגיה באוניברסיטת אֶרְלַנגֶן אצל תלמידו הישיר של א' הוסרל – אוֹיגֶן הֶריגֶל. ללימודים אלה היתה השפעה רבה על כתיבתו, שנעשתה מופנמת ומאופקת, ולמעשה נסוגה כליל מערכי הכתיבה האקספרסיוניסטית. מהפך זה הוליך אותו להתכחשות גורפת לראשית כתיבתו, והוא טרח תדיר להעלים את ספרו הראשון. מעתה קיבלו שיריו צביון שקט, מיסטי ופסיכולוגיסטי – מתכונת שקבעה את סגנון כתיבתו עד ליום מותו. ספר שיריו "מי?" (1930) הוא הדוגמה המובהקת הראשונה לנטייתו הסימבוליסטית-מיסטית, ובשלו זכה באהדה רבה מצדו של ביאליק, שסייע לו בהדפסת הספר, נעשה לפטרונו וסייע לו להשתלב בממסד הספרותי של אותה עת.
