קאופמן שירלי /// משוררת ומתרגמת בשפה האנגלית /// נולדה בסיאטל, ארה"ב /// 1923 – 2016 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בסיאטל, וושינגטון, במשפחה יהודית שהיגרה לארצות הברית מפולין. חיה בסן פרנסיסקו וקיבלה תואר ראשון בספרות אנגלית ב-1944 מאוניברסיטת קליפורניה. בילדותה כתבה שירים, אך כמעט וחדלה עם תחילת לימודיה באוניברסיטה. בשנות הארבעים לחייה חזרה לכתוב שירים ובמקביל נרשמה לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת סן פרנסיסקו. עלתה ארצה לירושלים ב-1973, ארבעה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים. בארץ פגשה את הלל דלסקי, לימים בעלה השני, חוקר ומרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.
קאופמן עזריאל /// משורר ועורך /// נולד בסוקולוב, פולין /// 1929 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בסוקולוב, פולין. בית אביו, פרוון במקצועו, היה מרכז למפגשי ספרות ותרבות יידית ועברית. כך השתלבו בעולמו לימודי הגמרא, שלמד בחדר עד גיל עשר, עם לימודי הלשון העברית ותרבותה. מגיל שבע למד גם בבית ספר פולני. בספטמבר 1939 נכבשה עיר הולדתו בידי הנאצים, וחקירת אביו על ידי קצין אס-אס בנוכחותו הותירה את רישומה העז בנפשו. המשפחה ברחה לצד הסובייטי ברוסיה הלבנה, ובמאי 1940 נלקחו לארכנגלסק, לעבודות כפייה ביערות הצפון. הוא למד בבית ספר סובייטי כפרי, וב-1941 שוחררה המשפחה ועברה למרכז פינוי אוכלוסין מאזורי מלחמה באזור הקר של הוולגה. משם נלקחו על ידי איכרים לקולחוז, שבו עברו עליו שנותיו מגיל שתים-עשרה עד שבע-עשרה. לקיום משפחתו עסק בסנדלרות, בתיקון גגות, בכריתת עצים וכו', ושם גם התנסה לראשונה בכתיבת שירים. לאחר המלחמה שהו בני המשפחה זמן קצר בגרמניה, ובילו כשלוש שנים של המתנה קשה במחנות פליטים באוסטריה ובאיטליה. במסגרת זו עבר הכשרה חברתית-מקצועית ברוח סוציאליסטית שכונתה "הקיבוץ שבדרך", והזדמן לו לשוב לכתיבה ספרותית. עם הגיעם לארץ, בדצמבר 1948, בעוד הוריו שוהים במעברה בחדרה, נשלח לבסיס צה"ל בבית ליד. ב-1950 עבר להתגורר בעכו למשך כעשר שנים.
ביוגרפיה
נולדה בחדרה והתחנכה שם. בתום שירותה הצבאי בחיל הצנחנים למדה לתואר ראשון בספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת תואר שני במחלקה ללימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת ברקלי, קליפורניה. במקביל ללימודיה החלה לפרסם קובצי שירה ופרוזה. ספר שיריה הראשון, "זמרת נשמה שחורה", ראה אור בהוצאת כתר ב-1989. ב-1992 יצא קובץ השירים "אשה עוּבָּרָהּ". ב-1995 פירסמה את הרומן "איילת אהבים", וב-1998 את הרומן "סקסופון". ספרה המחקרי "הפרשנות החדשה לרומנים הראשונים של י"ח ברנר: בחורף (1903), מסביב לנקודה (1904)" ראה אור ב-1992. כתבה לתוכניות של הטלוויזיה החינוכית, כגון: "פרפר נחמד" ו"רחוב סומסום". ב-2005 הוענק לה תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת ברקלי, ומאז היא מלמדת בדיקסון קולג' שבפנסילבניה, ארצות הברית. ב-2006 הוציאה את הספר Kabbaliterature: post/modern Hebrew literature and its Kabbalistic precursors.
צפוני א' (פריגרזון, צבי הירש) /// סופר /// נולד בשפטובקה, אוקראינה /// 1900 – 1969 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בשפטובקה, פלך ווהלין, במשפחה מסורתית-משכילית ממוצא חסידי. מילדותו נחשף לספרות העברית והחל לחבר שירים וסיפורים. בעידודו של חיים נחמן ביאליק, שקרא את יצירותיו המוקדמות, נשלח על ידי הוריו ב-1913 ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. חזר לביתו לחופשת קיץ ב-1914 ונאלץ להישאר שם עקב פריצתה של מלחמת "העולם" הראשונה. בגיל חמש-עשרה למד רוסית וסיים את בית הספר התיכון באודסה, שם השתלם גם בקונסרבטוריון (כינור) ובערבים בישיבתו של חיים טשרנוביץ. בהיותו באודסה הפך לבן ביתו של יוסף קלוזנר.
צמרת שמעון /// משורר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1943 /// גיל: 82
ביוגרפיה
נולד בתל אביב, גדל והתחנך בה ובאילת. למד ספרות ופילוסופיה במסגרות אקדמיות שונות כתלמיד שלא מן המניין, בהן אוניברסיטת תל אביב. מ-1989 מנהל את "מכון אבני" לאמנות ולעיצוב. פירסם ארבעה ספרי שירה: "אני יודע שנעשיתי עיר גסה: שירים" (הקיבוץ המאוחד, 1976); "מרה שחורה" (1979); "לנקום בפרח" (1986); "לך, משורר בוגדני ומושחת" (1990).
ביוגרפיה
נולד בעיר פלונסק, פולין. משחר נעוריו עסק בפעילות ציונית בעירו, עם חבריו הקרובים דוד בן-גוריון ושלמה לביא. עלה לארץ ישראל ב-1904 והיה מראשוני העלייה השנייה. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והגליל, ובה בעת נכנס לפעילות ציבורית, והיה בחבורת המייסדים של תנועת "הפועל הצעיר" ב-1906. ב-1907 החל לפרסם בכתבי העת סיפורים ארץ-ישראליים. ב-1909 יצא ללימודים אקדמיים בצרפת. עד 1912 למד בסורבון בפריז ספרות ופילוסופיה וקנה לו מושגי יסוד באסתטיקה ובביקורת הספרות המודרנית, ששימשוהו בהמשך דרכו. מ-1912 למד חקלאות באוניברסיטת ננסי והוסמך ב-1914 כאגרונום. מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמנע ממנו לשוב לארץ ישראל, ואת השנים הבאות עשה בפולין ובאודסה ועסק בהוראה, בכתיבה ובעריכה. ב-1921 שב ועלה ארצה. לימד חקלאות בבית הספר "מקווה ישראל" וניהל את מחלקת ההדרכה החקלאית של תחנת הניסיונות ברחובות. בד בבד היה פעיל בחיי הספרות, נמנה עם מקורביו של ביאליק והיה ממייסדיו ועורכיו הראשונים של השבועון "מאזניים" (1933-1929). ב-1933 הקים את בית הספר החקלאי "כדורי" ליד הר תבור וניהל אותו במשך ארבע שנים. ב-1937 התיישב בירושלים, ומאז ייחד את עיקר זמנו לעבודתו הספרותית.
ביוגרפיה
נולד והתחנך בירושלים, השלים לימודי תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימודי דוקטורט באוניברסיטת ייל (1965). עם סיום הדוקטורט לימד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית עד לפרישתו ב-2003. היה מופקד על הקתדרה ע"ש אחד העם. במהלך השנים כיהן בתפקידים שונים באוניברסיטאות צמרת אמריקניות, בהן הרווארד, ג'והנס הופקינס ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-2005 לקה באירוע מוחי ומאז לא שב לאיתנו.
ביוגרפיה
נולדה באודסה. אביה הוא הסופר והמבקר שלמה צמח. עלתה ארצה עם הוריה ב-1921. החלה ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, אולם משנקרא אביה לייסד ולנהל את בית הספר החקלאי "כדורי" למרגלות התבור עקרה עם הוריה לשם ב-1933, וסיימה את לימודיה בבית הספר "הריאלי" בחיפה ב-1937. באותן שנים היתה חברתו של יגאל אלון, תלמיד המחזור הראשון ב"כדורי". למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימים למדה גם בלונדון ובפריז. במלחמת העולם השנייה שירתה בצבא הבריטי. עבדה עשרות שנים כעורכת פרסומים במחלקת החינוך והתרבות לגולה של הסוכנות היהודית, ובמסגרת זו ערכה מאמצע שנות החמישים עד אמצע שנות השבעים את "אורות: דו-ירחון לענייני ספרות ותרבות".
ביוגרפיה
נולד בוורשה, פולין. במהלך מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית המועצות. את תוואי נדודי המשפחה באותן השנים שיחזר לימים ברומן האפי ""אלף לבבות"" (1991; גרסה חדשה וערוכה בידי אלי הירש ראתה אור לאחר מותו של צלקה, ב-2008), כששלח את אחד מגיבורי הרומן, אלק צ'רניאק, להלך באותו המסלול עצמו. לאחר שנות נדודים בסיביר ובקזחסטן שבה המשפחה לפולין והשתקעה בוורוצלב. למד מדעי הרוח באוניברסיטה של ורוצלב, אך את החוויה המשמעותית שבמידה רבה עיצבה את דמותו כאמן חווה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. חוויה זו זכתה לכינוי "תמורת הגלות" ונוסחה במסה ושמה "חובות הילדוּת", שנכללה בקובץ המסות הראשון של צלקה, "סימניות" (1987).
