שלו צרויה /// סופרת, משוררת ועורכת /// נולדה בקבוצת כנרת, ישראל /// 1959 /// גיל: 65
ביוגרפיה
נולדה בקבוצת כנרת. בילדותה התגוררה ביישוב צופית. אביה הוא המבקר והוגה הדעות מרדכי שלו. דודה הוא המשורר והסופר יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו. גם אחיה, ענר, הוא סופר. בעלת תואר ראשון ושני במקרא מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1988 החלה לעבוד כלקטורית בהוצאת כתר ובהמשך כעורכת בכתר ובקשת. ערכה ספרי עיון ופרוזה רבים, בהם ספריהם של רם אורן, ישראל סגל, שלי יחימוביץ', שפרה הורן, דן מירון ואחרים. כמו כן ערכה בשנים 1995-1992, עם יגאל שוורץ, את כתב העת "אפס שתיים". מתגוררת בירושלים. היא נשואה לסופר איל מגד, ולהם בן משותף. שלו היא גם אם לבת, מרווה, מנישואיה הראשונים.
ביוגרפיה
מרדכי שלו הוא אחיו של המשורר יצחק שלו, דודו של הסופר מאיר שלו ואביהם של הסופרים צרויה וענר שלו. בוגר הגימנסיה העברית בירושלים. מסתו הראשונה, "הערות לפסיכולוגיה של האמנות", נדפסה בהיותו בן תשע-עשרה ב"גליונות" של יצחק למדן (אייר 1946). בהיותו בן עשרים ואחת ניסח גילוי דעת ראשון על שירת אלתרמן, ואותו הדפיס בעיתון הקיר "מעש" (נובמבר 1947) של ארגון המחתרת לח"י. היה מורה ומחנך בבית הספר התיכון לחקלאות "בית ירח". הדפיס מאמר מהפכני הנושא את השם "סילוף פני הספרות העברית" בכתב העת "סֻלם" (שנה ב', גיליון א', 1950), ובו יצא כנגד ההשקפה ההיסטוריוגרפית הרואה בתנועת ההשכלה שורש ראשי לצמיחת הספרות העברית החדשה, וביקש להעמידה על שורשיה הקדומים: המדרש, האגדה, השירה שבתור הזהב בספרד והקבלה. המסקנה ה"מעש"ית הנובעת ממאמר מהפכני זה היתה כי יש ללמד באוניברסיטאות חלקים מספרות המדרש, המוסר, הקבלה והחסידות כחלק אורגני של לימודי הספרות העברית. בהנחה זו הקדים את תפישותיו של ברוך קורצווייל ואת תפישותיו של ישעיהו ליבוביץ ביחס לקדימות ערכיה של היהדות על פני ערכי ההומניזם האירופי בהבנת התרבות העברית והישראלית המודרנית.
ביוגרפיה
נולד במושב נהלל שבעמק יזרעאל. אביו הוא המשורר יצחק שלו (1992-1919). אמו בתיה היתה בת למשפחת בן-ברק, מן המשפחות המייסדות של נהלל. ילדותו עברה בנהלל, בקיבוץ גינוסר ובשכונת קריית משה בירושלים, שם התיישבה משפחתו בהיותו כבן אחת-עשרה. אביו ואמו, מורים מהוללים לתנ"ך ולספרות, השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ"ך וללשון העברית, ואילו המורה האגדי לטבע אמוץ כהן חיזק את זיקתו לעולם החי והצומח ""הארץ""-ישראלי, שיסודותיה נטבעו בילדותו הכפרית. אחרי סיום לימודיו בבית הספר "התיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים, התגייס לסיירת גולני. בנובמבר 1967 נפצע בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. למד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה. מ-1974 עד 1987 עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תוכניות אקטואליה ובידור. שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים, "משכב לצים" (דליה פלד, 1982), ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא, "תנ"ך עכשיו" (1985). מאז שנות השמונים הוא מפרסם טור עיתונאי קבוע, תחילה ב""הארץ"" ולאחר מכן ב""ידיעות אחרונות"". מ-1999 הוא מחלק את חייו בין ירושלים ובין הבית שבנה באלוני אבא, לא הרחק מן המקום שבו נולד.
שיף מידד /// סופר /// נולד בראשון לציון, ישראל /// 1917 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בראשון לציון לאב שהיה מראשוני העלייה השנייה ועסק בהוראה, ולאם בת המושבה, בוגרת המחזור השני של גימנסיה "הרצליה". חלק מילדותו עשה במושבה גדרה, ולאחר מכן עבר לתל אביב. לאחר גמר לימודיו בגימנסיה "הרצליה" יצא ב-1935 ללימודים בלונדון, סיים תואר ראשון ב-London School of Economics ושב ארצה ב-1938. ב-1940 החל לפרסם סיפורים קצרים וקצרצרים בשבועון הפופולרי "תשע בערב", וגם בשנים הבאות העדיף להדפיס את יצירותיו באכסניות בידוריות חסרות יומרות והשפעה ("סיכות", "הגלגל") ונמנע מלהשתתף בבמות הספרותיות הממוסדות. חמישים וחמישה מסיפוריו כונסו בשניים מספריו, "מחרוזת דר" (1941) ו"בני בליעל" (1947). הסיפורים נטולים מן המציאות העירונית בהווה ומתאפיינים ביסודות שווים לכל נפש: עלילות דינמיות, לשון פשוטה וישירה, הומור ושנינה, תכנים ארוטיים נועזים לזמנם וסיומי פואנטה מפתיעים. כשהם נוגעים בנושאים הגדולים של התקופה ניכרת בהם ראייה סרקסטית כלפי הפאתוס ההרואי של שנות המאבק לעצמאות. ב-1947 פירסם את ספרו "תחליף מודרני", רומן מחורז שנכתב אולי בהשראת "יבגני אונייגין" של פושקין. עלילתו הרופפת מספקת לגיבורו, סופר בשם מידד שיף, מסגרת לפרישׂת הגיגיו האירוניים על עולם ומלואו: על הקיום האנושי והיהודי ועוד יותר מכך על טיבה ותעודתה של הספרות עצמה.
ביוגרפיה
נולד בירושלים. ב-1984 החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בכמה חוגים: ארכיאולוגיה, גיאוגרפיה פיזית, היסטוריה של ארץ ישראל, תיאטרון וביולוגיה. ב-1987 עבר למכון להיסטוריה של הפילוסופיה, המדעים והרעיונות באותה אוניברסיטה, שם אף פעל כעמית מחקר. במהלך לימודיו החל לכתוב במגזין "מסע אחר" ואף היה חבר המערכת. במקביל כתב בשורה של עיתונים וכתבי עת, ובהם ""הארץ"", "ידיעות אחרונות", "פרוזה", "חדשות" וכן באתרי אינטרנט. רוב רשימותיו נסבו על מסעות שערך במחוזות פחות ידועים על פני כדור ""הארץ"". בין השאר תיאר את מסעותיו למקומות הבאים: "דרך המשי" (1991), סומליה (1992), מערב-סין (1994), המלחמה בצ'צ'ניה (1995), מלחמת האזרחים בסודן (1996), רעידת האדמה באפגניסטן (1998), קוסובו (1999), ועוד. הוא צילם ותיעד בווידיאו ובסטילס את הנופים הפיזיים והאנושיים שבהם ביקר, והציג את רשמיו גם בתערוכות צילום ובהרצאות. בשנים 2001-2000 יצר סרטי מסע גם לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. ב-2008 הוקרן בפסטיבל קולנוע דרום סרטו התיעודי "טיול בעיראק", שנוצר בנסיעתו למדינה זאת, שאליה יצא ביום הכיבוש האמריקני את בגדאד.
שוייצר ארז /// סופר, עורך ומבקר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1966 /// גיל: 58
שבתאי (הנגבי) עדנה /// סופרת ועורכת ספרותית /// נולדה בקיבוץ מרחביה, ישראל /// 1934 /// גיל: 90
ביוגרפיה
נולדה בקיבוץ מרחביה, בתו של העורך ואיש ספרית פועלים דוד הנגבי. הוריה עלו ארצה מפולין כחלוצים של תנועת "השומר הצעיר". גדלה בבית מלא ספרים עבריים והיתה קוראת שקדנית מילדותה. סיימה את בית הספר היסודי והתיכון בקיבוצה ושירתה בצה"ל בחיל המודיעין. בעת שירותה נישאה לסופר יעקב שבתאי, שהיה חבר מרחביה. ב-1959 יצאה ללימודים ב"סמינר אורנים" והשלימה לימודי הוראה (1962). היתה מורה עד יציאתם מהקיבוץ (1967). המשפחה עם שתי בנותיה השתקעה בתל אביב, עיר הולדתו וגידולו של שבתאי. ב-1969 החלה בלימודי ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. מורתה נורית גוברין עודדה אותה להמשיך, והיא סיימה תואר ראשון ב-1974, אך פנתה לכיוון שונה: לימוד מחול ותנועה אצל נועה אשכול. היא הוסמכה כמורה לתנועה, אך חזרה לאוניברסיטה, סיימה תואר ראשון בהיסטוריה כללית ונשלחה לגרמניה למסלול ישיר לדוקטורט (1977).
שביט דן /// סופר, עורך ואמן /// נולד בקיבוץ כפר סאלד, ישראל /// 1944 /// גיל: 80
ביוגרפיה
חבר קיבוץ כפר סאלד, שם נולד להורים שהיו ממייסדי הקיבוץ. אביו, שמעון שטרן, היה ממעצבי תורת "החינוך המשותף" בתנועה הקיבוצית. סיים לימודי תיכון בקיבוצו ומאוחר יותר השלים תואר ראשון בספרות, בשפה אנגלית ובחינוך באוניברסיטת חיפה. היה מנהל בית הספר בקיבוצו, מורה בתיכון הקיבוצי-אזורי ומזכיר הקיבוץ. בילדותו ובנעוריו עסק בכתיבה, בציור, בנגינה ובמשחק. מאוחר יותר התמסר בעיקר לכתיבה, אך עסק כל השנים גם בציור והציג כמה תערוכות יחיד וקבוצתיות, ובזמנו שימש יו"ר הוועד הציבורי שליד גלריית הקיבוץ בתל אביב.
שבבו שושנה /// סופרת /// נולדה בזכרון יעקב, ישראל /// 1910 – 1992 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בזכרון יעקב למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן הוריה עקרו לשם. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, "כלבים לאור שלהבת", המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ"ט בצפת, פורסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פירסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה"אזרחיים" ביישוב (בעיקר "הארץ", "בוסתנאי", "דואר היום" ו"הציוני הכללי"). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם," מריה" (בימת קדם לספרות, 1932), מגולל פרשת חיים נפתלת של בת עשירים ערבייה-נוצרייה מחיפה המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר דרכיהם נפרדות והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות, ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. מהתגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורה ומדריכה של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן-משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב-1942 פירסמה רומן שני, "אהבה בצפת", ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים-למחצה של הספרות היפה. ב-1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צורכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופירסמה סיפור קצר אחד ב-1984.
