ביוגרפיה
גדל בשכונת רמת ישראל בתל אביב. למד מכונאות במוסך "דן" התל-אביבי. נופי שכונת המצוקה, בכלל זה מוסך "דן" עצמו, עברו לימים מטמורפוזה בשירתו ונהפכו לזירה של "ריאליזם פיוטי", שבה הנוסטלגי והקונקרטי, האישי והחברתי-פוליטי, דרים תדיר זה לצד זה וזה בתוך זה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשיר "בקבוקי החלב הצדיעו לחיילי הדרום מול הצפון" מהספר "אלוהים ואיש שמן בג'יפ צהוב" (2005), או בשיר העוסק במהפכת "הפנתרים השחורים": "מאי 1971, בְּמִסְעֶדֶת הַפּוׂעֲלִים שֶׁל מוּסַךְ דָּן/ אֶצְבְּעוׂת גְרִיז הֵשִׁיטוּ סְפִינוׂת צִ'יפְּס/ בִּמְרַק הַשֶּׁמֶן, וְסַיְמוֹן וְגַרְפוּנְקֶל הִתְנַגְּנוּ/ מִטְּרַנְזִיסְטוׂר יָד שְׁנִיָּה כְּמוֹ גֶּשֶׁר עַל פְּנֵי/ מַיִם סוׂעֲרִים".
אלאלוף-מימון דליס /// משוררת, מבקרת ועורכת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1953 /// גיל: 72
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב, בכל פרסומיה כמשוררת וכמבקרת מזדהה אך ורק בשמה הפרטי, דֶלִיס. פירסמה עשרות שירים בכתבי עת ובמוספי ספרות שונים והוציאה לאור ארבעה ספרי שירה: "חיבוקים של" "רוח" (מרתף 29 ליד עקד, 1988); "תלתלים פרועים" (1992); "קורעות קו האבן" (1994); "פתקאות שהשארתי על הרצפה" (2003). שירתה מתמקדת ביומיומי, בטריוויאלי ובפשוט הנפגשים עם הנשגב והמיתי. המפגש הזה מתרחש תדיר בגוף האנושי, בעיקר הנשי, המעוצב כזירת מאבק בין ההוויות האלה. ב-2011 הוציאה את ספר הסיפורים "סיפורים מחנות יד-שנייה".
אַיָּלי יעקב /// משורר, סופר ילדים ומחזאי /// נולד במושב משמר השבעה, ישראל /// 1957 /// גיל: 68
ביוגרפיה
נולד במושב משמר השבעה. שיריו פורסמו בכתבי העת "מאזניים", "סימן קריאה" ו"עלי שיח" וכונסו בספרו "שירי החול" "ממסעות יעקב, יפתח ואליעזר בארץ ישראל:" "שירים" (הקיבוץ המאוחד, 2000). הספר זכה בפרס על שם רון אדלר ב-1995. ספרו "מיקי, אני, ועלי" (1997) זכה בפרס אהרן זאב לספרות ילדים ונוער (2000). הוא כתוב מפיו של מיקי, המגדיר את עצמו כ"ילד כמוכם" ומתאר את חייו בסדרה של סיפורים קצרים, המספרים בשפה פשוטה על חיי היומיום שלו, על מחשבותיו ועל רגשותיו. מחזותיו הקצרים של אילי, "סטירה" ו"פצע בים של כרישים", שהוצגו בפסטיבל עכו 2005, זיכו אותו בפרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ליוצר מבטיח. על מחזות אלה כתבו שופטי הפסטיבל כי הם כתובים ביד רגישה ומדויקת ויוצרים רגעי פיוט נדירים של תיאטרון.
אוכמני (שוורץ) עזריאל /// מבקר, משורר ועורך /// נולד בסאנוק, פולין /// 1907 – 1978 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר סאנוק, פולין. קיבל חינוך מסורתי ועברי-ציוני. בנעוריו למד בבית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה וקיבל סמיכה לרבנות. לאחר מכן יצא ללמוד חקלאות בטולוז, צרפת. עוד בנעוריו בפולין החל לפרסם שירים בחתימת "עזריאל החיימי", הח"דור"ים הכרה ציונית-סוציאליסטית. ב-1932 עלה ארצה עם רעייתו, בת עירו, הסופרת רבקה גורפיין, ושניהם נמנו עם מייסדי קיבוץ עין שמר, שבו היו חברים כל חייהם. בצד התפקיד המרכזי שמילא בחיי הקיבוץ התמסר לשליחויות ולמשימות שונות במסגרת הקיבוץ הארצי ומטעמו. ב-1943 היה ממייסדיו ועורכיו של היומון "משמר" (לימים על ה"משמר"), וב-1946 השתתף בייסוד "המרכז לתרבות מתקדמת". בשנים 1948-1950 כיהן כמשנה לשגריר ישראל בפולין, והשתתף בארגון העלייה הגדולה משם. מתחילת שנות החמישים ועד סוף ימיו היה מראשי הוצאת הספרים התנועתית, ספרית פועלים. בין השאר ערך במסגרתה, עם משה שמיר ושלמה טנאי, את האנתולוגיה "דור" "בארץ" (1958), שסימנה ובמידה רבה עיצבה את פני הקאנון של ספרות "דור" תש"ח. במקביל מילא תפקידים שונים באגודת הסופרים העבריים, כולל תפקיד יו"ר האגודה, וערך כמה ממפעליה, בהם הירחון ""מאזניים"", "מאסף אגודת הסופרים" וספריית "מקור".
אוחיון משה /// משורר /// נולד בדימונה, ישראל /// 1969 /// גיל: 56
ביוגרפיה
נולד, גדל ומתגורר בדימונה. ב-1987 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. למד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב בחוג לספרות עברית ובתוכנית הלימודים הכלליים. לאחר מכן המשיך בלימודי ספרות לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, במסלול לכתיבה יצירתית. שיריו התפרסמו במוספי הספרות ובאנתולוגיות שונות, בין השאר ב"וקראתי לכך אהבה" (בעריכת משה דור, 2008). מורה לכתיבה יוצרת ונודד ברחבי "הארץ" עם מופע בשם "משהו עוד כאן", הכולל סיפורים קצרים ושירים מולחנים בליווי נגינה בגיטרה.
אוארבך ג'ון /// סופר בשפה האנגלית /// נולד בורשה, פולין /// 1922 – 2002 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בוורשה ושירת בצבא הפולני בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה. עם השתלטות הנאצים על פולין נכלא בגטו ורשה, ממנו הצליח להימלט ב-1942 עם תעודת זהות מזויפת. ניסה להימלט לשבדיה אך נתפש על ידי הנאצים. בעודו עוטה זהות פולנית נאסר במחנה ריכוז שטוטהוף. בגלל מצוקת כוח אדם בצי הגרמני שוחרר מהמחנה והובל לעבודות כפייה באוניות משא גרמניות. בהמשך עבד במספנות דנציג עד שחרורן על ידי הצבא האדום ב-1945. בתום המלחמה חזר לוורשה וגילה שכל משפחתו נספתה. לאחר מכן הצליח להגיע לשבדיה ושירת על אוניות. גויס למוסד לעלייה ב' ועסק בהעפלה הבלתי-לגאלית. ב-1947 נתפש על ידי הבריטים ונכלא במחנה מעצר בקפריסין, בו שהה שנתיים. עם עלייתו ארצה התיישב בקיבוץ שדות ים ועבד על אוניות הדיג של הקיבוץ ובהמשך בצי הסוחר הישראלי. הקים משפחה בקיבוץ אך איבד את אשתו, שלקתה במחלה ממארת, ושכל את בנו, סרן אדם אוארבך, בתאונה מבצעית ב-1974. היה נשוי בשנית לבמאית נולה צ'לטון.
