תמוז (קמרשטיין) בנימין /// סופר, עורך, מבקר אמנות, פסל /// נולד בחרקוב, רוסיה /// 1919 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחרקוב, רוסיה. ב-1924 עלה ארצה עם הוריו. האב, תעשיין זעיר, נכשל בניסיונו להקים בתל אביב בית חרושת לסבון, והמשפחה עברה לתקופת-מה לרחובות ולאחר מכן חזרה לתל אביב. החל את לימודיו בבית הספר הדתי "תחכמוני" והמשיך בגימנסיה "הרצליה". חוויותיו מן השנים ההן בתל אביב וברחובות שוקעו לימים בקובצי סיפוריו, מ"חולות הזהב" (1950) עד "ריחו המר של הגרניום" (1979), וכן ברומנים "יעקב" (1971) ו"הזיקית והזמיר" (1989). עולה מהם דמותו של ילד חולמני ובודד, שמרירותם של הוריו על כישלונם הכלכלי נספגה בו.
ביוגרפיה
נולד בווינה. אביו ואמו, אהרן ואסתר מַנְדֶל, היגרו כפליטים לווינה ערב מלחמת העולם הראשונה מעיירתם בלז שב"גל"יציה, ועסקו במסחר זעיר. עם סיפוחה של אוסטריה על ידי הנאצים ב-1938 נאסרו הוריו, אך לפני כן הצליחו להסדיר את יציאתו של בנם לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". התעללות מידי חבורת בריונים שפרצו לביתו ב"ליל הבדולח" נחרתה בו לכל ימי חייו, ובדיעבד הגדיר אותה כרגע שבו נולדה זהותו הציונית. באפריל 1939 הגיע לבדו ארצה ונקלט במוסד החינוכי "משק ילדים" ליד פרדס חנה. בחמש שנות שהותו שם הונח היסוד לחינוכו העברי. הוריו, שהצליחו להיחלץ מאוסטריה ולעלות ארצה חודשים אחדים אחריו, העדיפו להשאירו במוסד מחמת תנאי חייהם הקשים. לאחר שנה נוספת בפנימייה בירושלים הצטרף להוריו בגיל חמש-עשרה, וסיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. השתתף במלחמת העצמאות כתותחן. ב-1950 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים (ספרות, מקרא והיסטוריה כללית) ורכש בה את שלושת תאריו (1954, 1959, 1964). במהלך שנות לימודיו עסק בהוראה במוסדות תיכוניים ועל-תיכוניים. מ-1960 עד פרישתו לגמלאות ב-1997 לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית (מ-1975 כפרופסור מן המניין), ושנים אחדות עמד בראשו. במקביל השתתף בהקמת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (1971 ואילך) וכיהן כפרופסור-אורח באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. על הישגיו המחקריים זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל (1987) ובפרס ישראל לחקר הספרות (1993). ב-2000 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. רעייתו היא חוקרת הספרות והמשוררת מלכה שקד.
ביוגרפיה
נולד בצפת למשפחת פועלים. האב היה מחיילי הגדוד העברי שהשתתפו בכיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. ב-1924 עקרה המשפחה לתל אביב, שבה קיבל את חינוכו בגימנסיה "הרצליה" ובקן "השומר הצעיר". בזה האחרון ספג, אולי יותר מכל בני דורו, משנה ציונית מרקסיסטית, שהשפיעה על אורח מחשבתו ופעולתו גם לאחר שכפר במרקסיזם ואף הצטרף (אחרי מלחמת 1967) לימין הציוני הרדיקלי. כחבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" הצטרף ב-1941 לקיבוץ משמר העמק, שאותו עזב ב-1947, לאחר שהקיבוץ ביקש להטיל צנזורה על הרומן הראשון שלו, "הוא הלך בשדות" (ראה אור ב-1947 אחרי שפרסומו הושהה). מנעוריו נרתם לעריכה. ייסד וערך את "על החומה" (1939-1941), ועם שלמה טנאי ייסד וערך את כתב העת "ילקוט הרעים" (1946-1943), שבו התגבשה הקבוצה הספרותית שנקראה לימים "דור תש"ח" הספרותי. שמיר היה מקובעי דרכה הרעיונית והאמנותית של קבוצה זו. במלחמת העצמאות היה חבר בפלמ"ח, אך עסק בעיקר בעריכה. ב-1949 ייסד וערך את כתב העת של צה"ל "במחנה", שממנו הודח על ידי דוד בן-גוריון לאחר שפירסם מאמר מחאה על פירוק הפלמ"ח. ב-1950 ייסד וערך עם אהרן מגד את דו-השבועון "משא", שגם ממנו נפרד לאחר פירוק המרכיבים של מפ"ם והפיכתו למוסף הספרות של העיתון "למרחב", ביטאון אחדות העבודה.
שמעוני יובל /// סופר, מסאי ועורך /// נולד בירושלים, ישראל /// 1955 /// גיל: 69
ביוגרפיה
נולד בירושלים וגדל בתל אביב. כנכד למשורר דוד שמעוני ובן להורים אנשי חינוך, ספג מילדותו תרבות עברית ונטייה לדיוק בלשון. מסעו לעבר ההכרה בייעודו הספרותי היה ממושך. תחילה ביקש להיות צייר וקולנוען (שתי האפשרויות טבעו חותם עמוק ברומן שלו "חדר"). בשנים 1978-1977 שהה בפריז, תחילה במגמת השתלמות באמנות הקולנוע, שלא התמיד בה. העיר, נופיה ואווירתה חילחלו אל דמיונו הספרותי והם ממלאים תפקידים מרכזיים בעיצוב הרקע של שני סיפוריו הגדולים, "מעוף היונה" (1990) ו"חדר" (1999, בחלקו השני, "המגרה"). "מעוף היונה" היה הופעת הבכורה של שמעוני, שהפתיעה את הקהילה הספרותית הישראלית והסבה את תשומת הלב למספר הצעיר. באותה שנה פורסם גם סיפורו "אמנות המלחמה" בכתב העת ""סימן קריאה"" 20. תשע שנים חלפו מפרסומים אלה ועד הופעתו של הרומן המקיף "חדר", יצירתו העיקרית של שמעוני עד כה. ב-2007 ראתה אור מסתו "אל העפר", העוסקת בתשובות של הספרות המקראית על השאלות שמעוררת אי-הנמנעות של המוות. התשובות מתנסחות במסגרת אנתרופולוגית-תרבותית רחבה של עיבוד "נושא" המוות במיתולוגיות ובדתות שונות. לפרנסתו הוא עוסק בעריכה ובהוראת כתיבה יוצרת.
שניאורסון (מישקובסקי) זלדה /// משוררת /// נולדה ביקטרינוסלב, רוסיה /// 1914 – 1984 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה להוריה הרב שלום שלמה ורחל שניאורסון בעיר יקטרינוסלב ברוסיה. בסמיכות ללידתה עברה המשפחה לעיירה שירוקיאה שבה כיהן אביה כרב. בעקבות המהפכה הבולשביקית פוטר אביה ונרדף וב-1918 נמלט עם משפחתו לבית חותנו, הרב דוד צבי חן (הרד"ץ), שכיהן כרב בעיירה צ'רניגוב. הרד"ץ היה מחשובי חסידי חב"ד ברוסיה, ורבים היו משחרים לפתחו ללימוד ולסעד. דמותו תפשה מקום מרכזי בילדותה של זלדה, והיא משורטטת בשירתה מתוך הערכה עמוקה. אביה של זלדה היה נינו של "הצמח צדק", האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד. ר' מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר האחרון של חב"ד, היה בן אחי אביה של זלדה, וזלדה שמרה על קשר מכתבים עמו שנים ארוכות. זלדה חשה לאורך כל ימיה הזדהות עם ערכי החסידות וראתה את עיסוקה בשירה כהמשך ישיר למסורת החסידית המקדשת את העיסוק בסיפור, בניגון ובשירה.
ביוגרפיה
נולד במושב נהלל שבעמק יזרעאל. אביו הוא המשורר יצחק שלו (1992-1919). אמו בתיה היתה בת למשפחת בן-ברק, מן המשפחות המייסדות של נהלל. ילדותו עברה בנהלל, בקיבוץ גינוסר ובשכונת קריית משה בירושלים, שם התיישבה משפחתו בהיותו כבן אחת-עשרה. אביו ואמו, מורים מהוללים לתנ"ך ולספרות, השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ"ך וללשון העברית, ואילו המורה האגדי לטבע אמוץ כהן חיזק את זיקתו לעולם החי והצומח ""הארץ""-ישראלי, שיסודותיה נטבעו בילדותו הכפרית. אחרי סיום לימודיו בבית הספר "התיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים, התגייס לסיירת גולני. בנובמבר 1967 נפצע בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. למד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה. מ-1974 עד 1987 עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תוכניות אקטואליה ובידור. שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים, "משכב לצים" (דליה פלד, 1982), ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא, "תנ"ך עכשיו" (1985). מאז שנות השמונים הוא מפרסם טור עיתונאי קבוע, תחילה ב""הארץ"" ולאחר מכן ב""ידיעות אחרונות"". מ-1999 הוא מחלק את חייו בין ירושלים ובין הבית שבנה באלוני אבא, לא הרחק מן המקום שבו נולד.
שלונסקי אברהם /// משורר, סופר, מתרגם ועורך /// נולד בקריוקוב, אוקראינה /// 1900 – 1973 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר קריוקוב, אוקראינה. תאריך הולדתו, על סף המאה העשרים, סימל בעיניו את ייעודו: להיות המשורר הנבחר, נושא הדגל של הספרות העברית במאה החדשה. אביו, טוביה, היה ממוצא חב"די, איש משכיל, ציוני וחסידו של אחד העם. אמו, ציפורה לבית ברוורמן, היתה קרובת משפחה של חנה, אמו של מנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מלובביץ'). בנעוריה היתה ציפורה חברה במפלגה מהפכנית והשתתפה בפעולות מחתרת נגד הצאר.
שופמן גרשֹם /// סופר, עורך ומתרגם /// נולד באורשה, רוסיה הלבנה /// 1880 – 1972 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באוֹרְשָה, פלך מוהילוב, רוסיה הלבנה, כבן למשפחת מלמדים ענייה מחסידי חב"ד. למד בחדר ומגיל אחת-עשרה נשלח לישיבות בדוֹברוֹבְּנָה ובוִויטבּסק. במשפחה היו שלושה בנים ובת: משה הבכור, גרשם, זליג וחסיה. שני האחרונים נספו באורשה עם אנשי הקהילה במלחמת העולם השנייה. בהשפעת משה, האח הבכור, התחיל בלימודי חול כאוטודידקט והכיר מקרוב את הספרות העברית והרוסית. מכתביו אל האח היו ניסיונותיו הספרותיים הראשונים.
שבתאי יעקב /// סופר, מחזאי ופזמונאי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1934 – 1981 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בתל אביב וגדל ברחוב פרוג 15, בשכונת "מעונות עובדים", מעוז ההסתדרות וארץ ישראל העובדת. הוריו ילידי פולין. האב, אברהם שבתאי, היה פועל בניין, בעל הכרה מעמדית, שלימים שימש מנהל עבודה ב"סולל בונה". הוא אחיו של אהרן שבתאי, המשורר והמתרגם.
