צור ראובן /// חוקר ספרות ומתרגם /// נולד באורדיאה, טרנסילבניה /// 1932 /// גיל: 93
ביוגרפיה
נולד באורדיאה, טרנסילבניה. ילדותו ונעוריו עברו בצל מלחמת העולם השנייה, במהלכה ברח עם משפחתו מהגטו, נותק מהוריו ונשלח לבית סוהר. חוויותיו מתקופה זו מתוארות בספר זיכרונותיו "בריחה מהגטו" (1996). ב-1949 עלה עם משפחתו לארץ והתחנך בכפר הנוער "אלוני יצחק". כשנתיים לאחר מכן (1951) פירסם את תרגומו הראשון לעברית, לשיר של לואי ארגון, ב"משא". מאז הרבה לתרגם ופירסם כמה קבצים של תרגומי שירה, בהם "גיזת זה"ב: תרגומי סונטים" (1988) ו"החליל והקוקיה: מבחר משירת אירופה" (1993). בתום שירותו הצבאי עשה תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועסק בהוראה ב"חוות הנוער הציוני". ב-1961 פירסם ספר שירים לילדים, "שירים על בעלי מלאכה" (זיקית). בתחילת שנות השישים הקים עם יצחק קשתי ויהודה ברקוביץ' את הוצאת "דגה", שהוציאה לאור ספרי איכות בתחומי השירה, הפרוזה והמחקר. ספרו המחקרי הראשון, "דברים כחוויתם: עיונים בשירת ביאליק", נדפס בהוצאה זו ב-1964. מאז פירסם כעשרים ספרים בעברית ובאנגלית.
פנואלי (פינלס) ש"י (שמואל ישעיהו) /// מסאי ומבקר /// נולד במיידאן, גליציה /// 1904 – 1965 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה מיידאן ליד רֵישָא (זֶ'שוּב) שבגליציה. למד בחדר ובישיבה. מ-1919 עד 1924 התגורר ברישא עצמה, ובאותה תקופה פירסם את ביכורי כתיבתו בעיתון מקומי קצר-ימים שערך בעצמו ("העברי", טבת תרפ"ד). בשנות העשרים פירסם בעיקר שירים ורשימות פרוזה בעברית וביידיש. בהדרגה עבר מכתיבה דו-לשונית אל "העברי"ת ומן הספרות היפה אל ביקורת הספרות, שנעשתה לתחום ביטויו העיקרי. הוא השתתף בקביעות בעיתונות "העברי"ת בפולין ("הצפירה", "גלים", "זרמים", "בדרך"). למד בווילנה בסמינר "העברי" למורים ובאוניברסיטה ע"ש סטפן באטורי, ושימש מורה בערים שונות ברחבי פולין, מגליציה ועד ליטא. ב-1933 יצא למסע ארוך במזרח הרחוק, ופירסם עשרות רשימות מן הדרך. ישב זמן-מה בחרבין שבסין, וב-1935 עלה משם ארצה. עד 1946 שימש מורה ומנהל בבית הספר בנהלל, ולאחר מכן ניהל את הסמינר למורים בגבעת השלושה. ב-1954 הצטרף לאוניברסיטת תל אביב המוקמת והולכת, ייסד בה את החוג לספרות עברית ועמד בראשו עד יומו האחרון.
עינת (כהן) עמלה /// סופרת ועורכת /// נולדה בכפר סבא, ישראל /// 1939 /// גיל: 86
ביוגרפיה
נולדה בכפר סבא לאם ילידת פתח תקווה ולאב יליד פולין, חניך "השומר הצעיר" וחבר קיבוץ עין החורש. על סף הקמת המדינה עברה עם משפחתה לחולון ולמדה בבית חינוך לילדי עובדים ע"ש ביאליק, ולאחר מכן בתיכון ע"ש קוגל. השתייכה לתנועת "הנוער העובד", ובגיל חמש-עשרה וחצי עברה לירושלים בשל מחלת הקצרת. למדה בתיכון "בית הכרם" ובהמשך בבית המדרש למורים. בצה"ל שירתה כסמלת חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ובייעוץ פסיכולוגי חינוכי ותואר שני בייעוץ פסיכולוגי חינוכי, שניהם מאוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת ליברפול, אנגליה – התמחות בליקויי למידה. היתה סגנית העורך ב"עתון 77" (1978-1991), עורכת בהוצאת ידיעות אחרונות (1991-1993) ועורכת המאסף "רב קול" מטעם אגודת הסופרים (2000-2002). כמו כן פירסמה רצנזיות בכתבי עת ובמוספים לספרות.
עוז (קלאוזנר) עמוס /// סופר ומסאי /// נולד בירושלים, ישראל /// 1939 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בירושלים לפניה וליהודה אריה קלוזנר. אביו היה דוקטור לספרות ועבד בארכיון הלאומי. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה חוקר יהדות וספרות עברית בעל שם עולמי. למד בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני", ואת לימודיו התיכוניים התחיל בגימנסיה העברית ברחביה. בגיל ארבע-עשרה, שנתיים אחרי שאמו התאבדה, שינה את שם משפחתו מקלוזנר לעוז ועבר לחיות בקיבוץ חולדה. התאבדות האם והמרד בבית הרוויזיוניסטי עתידים להשפיע במידה רבה על עולמו החווייתי והספרותי. "מגיל ארבע-עשרה אני כאן, בחולדה. אבל זה כבר גיל מבוגר מאוד. התבניות כבר ישנן. אני בא ממשפחה רוויזיוניסטית ותיקה, ואני חושב שהמעבר החריף הזה מאפשר לי להיות 'סוכן' זר, גם בחולדה וגם בירושלים", אמר באחד הראיונות הראשונים שהעניק. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בחולדה והיה חבר הקיבוץ במשך יותר משני עשורים. אחרי סיום שירותו הצבאי בנח"ל למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל עשרים ואחת נישא לנילי לבית צוקרמן, בת קיבוץ חולדה ובתו של ספרן הקיבוץ, ארכיונאית ומי שהקימה את ארכיון עמוס עוז באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם היו נשואים למעלה מחמישים שנה (עד מותו של עוז) ונולדו להם שלושה ילדים: פרופ' פניה עוז-זלצברג, מרצה להיסטוריה ולמשפטים, גליה עוז, קולנוענית וסופרת ילדים, ודניאל עוז, משורר ומוזיקאי. מאז 1986 ועד 2012 עוז התגורר בערד ועד שנת 2012 כיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
עגנון (צ'צ'קס) שמואל יוסף /// סופר /// נולד בבוצ'אץ', גליציה /// 1887 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, חבל ארץ בדרום-מזרח פולין שהיה נתון בשלטונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית מאז סוף המאה השמונה-עשרה. גדל במשפחה מסורתית, כשהוא נתון להשפעת אביו, שלום מרדכי צ'צ'קס, שהיה מוסמך לרבנות ונטה לחסידות, וסבו מצד אמו, יהודה הכהן פארב, שהיה אדם אמיד ונודע בבקיאותו בתלמוד. אמו היתה זו שקירבה אותו לספרות ול"שירה" וכן דאגה לטיפוח ידיעותיו בגרמנית, שהיתה שפת המדינה. בילדותו למד בחדר, אך עד מהרה נטש את מסגרת הלימוד המקובלת והמשיך בלימודיו בהדרכת אביו ובעזרת כמה מורים פרטיים שנשכרו עבורו. הוא החל בכתיבה עוד בהיותו נער, והחל מגיל שש-עשרה פירסם את יצירותיו בעיתונות היהודית בגליציה – הן בעברית והן ביידיש. הוא כתב סיפורים, שירים, וכן כתבות על הנעשה בעירו. מראשית דרכו זכה לעידוד ולתמיכה מצד סופרים ועורכים, במיוחד מצדו של שמעון מנחם לאזר, עורך "המצפה" בקראקוב. ב-1907 הוזמן ללמברג (לבוב) על ידי אליעזר רוקח, שייסד כתב עת בשם "העת", לשמש בו עוזר לעורך. כתב "העת" היה קצר ימים, אך השהות בלמברג העניקה לו הזדמנות למפגש ראשון עם קבוצת סופרים כותבי עברית שנהגו להתכנס בביתו של א"מ ליפשיץ, האיש שפרש עליו את חסותו.
נצר רות /// משוררת, מבקרת ספרות /// נולדה בקיבוץ טירת צבי, ישראל /// 1944 /// גיל: 81
ביוגרפיה
נולדה בקיבוץ טירת צבי להורים ילידי גרמניה. בעלת תואר ראשון בספרות ובפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת תל אביב. פסיכולוגית קלינית יונגיאנית ומרצה ומדריכה בחברה היונגיאנית הישראלית ובתוכנית ההכשרה בפסיכותרפיה יונגיאנית ב"סמינר הקיבוצים". פירסמה ארבעה ספרי עיון ומאמרים רבים שעניינם פסיכולוגיה יונגיאנית כשלעצמה, ושלל זיקות שבין ספרות, פסיכולוגיה, בעיקר יונגיאנית, ומיתולוגיה. גם כתביה המוקדשים לקריאת טקסטים ספרותיים נכתבים בסיוע המבט של פסיכולוגיית המעמקים של יונג.
נירנבלט ליאון /// סופר /// נולד בפולין /// 1954 /// גיל: 71
ביוגרפיה
נולד בנתניה. למד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, אך בעקבות מלחמת יום הכיפורים לא סיים את לימודיו. החל את דרכו ככותב טור סאטירי בשבועון הסטודנטים "פי האתון", שבו ייסד וערך את המדור הסאטירי. בהמשך כתב במדור הסאטירי "זו ארץ" בשבועון "העולם הזה" בעריכתו, ופרסם את הספר "Zoo ארץ Zoo?" (עם ב' מיכאל, חנוך מרמרי, אפרים סידון, דודו גבע ודיק קודור). כתב טורים סאטיריים בעיתון "הארץ" ובמקומוני רשת "שוקן", היה מבקר תיאטרון בעיתון "גלובס", כתב במדור "דעות" בעיתון "מעריב" והקים את מוסף הפנאי "עכבר העיר" של המקומון "העיר". משנות השבעים פרסם ספרי קומיקס וספרי ילדים רבים ("אהלן וסהלן", "ספר מגוחך"), כתב לתוכניות טלוויזיה ("ניקוי ראש" ו"זהו זה!"), ונחשב דמות מרכזית בתחום ההומור והסאטירה בארץ. כמו כן כתב טור פמיניסטי בעיתון "חדשות"; אסופה של טוריו הללו ראתה אור בספרו "פמיניסט" (1991). היה נשוי לבמאית אורנה בן-דור, לאחר מכן לעורכת עינת ניב, וכיום בן זוגה של הסופרת מאיה לביא. לימד תסריטאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שם עמד בראש מגמת התסריטאות. כיום הוא כותב טור שבועי במדור "דעות" בעיתון "הארץ".
ביוגרפיה
נולד בניו יורק וגדל בתל אביב. למד בבית חינוך ע"ש א"ד גורדון וב"תיכון חדש". עם סיום לימודיו (1966) התגייס ושירת ככתב צבאי ב"גלי צה"ל". לאחר השחרור למד פילוסופיה ותולדות האמנות לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1988-1972 עבד כעיתונאי ב"דבר" ובעל המשמר ופירסם מאמרים בענייני ספרות וספורט בעיתונים ידיעות אחרונות, "מעריב", "הארץ", כותרת ראשית ומקור ראשון. נשוי לסופרת צרויה שלו. מתגורר בירושלים.
לרנר מוטי /// מחזאי ותסריטאי /// נולד בזכרון יעקב, ישראל /// 1949 /// גיל: 76
ביוגרפיה
נולד בזכרון יעקב, דור חמישי בארץ. סיים לימודי תואר ראשון במתמטיקה ובפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים והתכוון להיות מתמטיקאי, אך במלחמת יום הכיפורים ב-1973 הצטרף למחאה הציבורית נגד ממשלת גולדה מאיר ומשה דיין, והחליט לפרוש מלימודי התואר השני ולעבור לעיסוק ב"תיאטרון", לאחר שהשתכנע שניתן להשפיע באמצעותו על הפוליטיקה והחברה. ב-1976 השתלם בבתי ספר ל"תיאטרון" באנגליה ובארצות הברית, וב-1977 העלה את יצירתו הראשונה ל"תיאטרון": "דונים" (תרכובת משובשת של המילים א"דונים" וני"דונים"), הצגת רחוב ניסיונית שהועלתה על ידי הקבוצה העצמאית "מדוגה", שהקים בחסות "תיאטרון" ירושלים. עם אותה קבוצה הפיק וביים עד 1978 עוד שתי הצגות רחוב, שבעיקרן היו אנטי-מלחמתיות. בהמשך (1983-1978) היה במאי ודרמטורג ב"תיאטרון" "החאן" הירושלמי, שם ביים את "צהריים קסומים" ו"לפוצץ אותם", ואף כתב וביים לנוער את "אגדת שלושה וארבעה" (על פי ח"נ ביאליק).
