פנחס-כהן חוה /// משוררת, עורכת ומתרגמת /// נולדה ביפו, ישראל /// 1955 /// גיל: 69
ביוגרפיה
נולדה ביפו להורים יוצאי בולגריה וגדלה ברמת אביב. התייתמה מאביה בגיל שמונה. בנעוריה אימצה אורח חיים מאמין. נישאה בסוף שנות השבעים, ולאחר מגורים ביישוב ענתות ליד ואדי קלט ובארצות הברית, השתקעה בירושלים. אם לארבע בנות. ב-1997 התאלמנה. פירסמה מאמרי הגות וביקורת בנושאי ספרות, יהדות ואמנות, בכללם טור דעות בעיתון "מעריב" בשנים 2003-1998, ומאמרי פרשנות לפרשת השבוע, בין השאר בספר "פותחים שבוע" (2001). מכהנת מ-2007 כמנהלת האמנותית של "כיסופים", כנס דו-שנתי של סופרים ומשוררים יהודיים.
פלח דליה /// משוררת /// נולדה ב /// ///
ביוגרפיה
שם עט של משוררת (או משורר). זהותה/ו ופרטיה/ו הביוגרפיים הם אולי הסוד השמור ביותר בספרות העברית בת זמננו. פירסמה שני ספרי שירה: "דודי השופט המחוזי דורבן" (עם עובד, 1997) ו-"2003" ("2003"), שעוררו עניין רב בביקורת. הנושא המרכזי בשירתה הוא המחאה – בעיקר נגד עוולות ביחסים בין יהודים לערבים, בין בעלי הון לעניים, בין גברים לנשים. תיאורי השלטון הישראלי ביהודה, שומרון ועזה והיציאה למלחמת לבנון הראשונה מתפרשים בשירתה בעיקר כביטויים לדיכוי של הערבים וכפוגמים בחוט השדרה המוסרי של ישראל. תיאור היחסים המעמדיים בחברה נוגע בזיקות בין הון לשלטון, במניפולציות של תרבות הצריכה, בניצול המיעוטים וכדומה. מערכות היחסים בין נשים לגברים מעוצבות בדרך כלל באמצעות הפרספקטיבה של דיכוי גברי, הבא לידי ביטוי בעיקר בקיפוחה הכלכלי ובניצולה המיני של האישה. מופיעים גם שירי מחאה העוסקים בנושאים אחרים, למשל הניכור של הרשות השופטת, הניסויים בבעלי חיים, התרבות הפופולרית ההדוניסטית בספרות ובבגדים, הריקנות של המדיום הטלוויזיוני, הדיכוי הדתי, החינוך המשפחתי הנוקשה ועוד.
ביוגרפיה
נולדה בפולין. עברה את שנות מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, וכילדה הוגלתה לסיביר. בגיל שלוש-עשרה עלתה ארצה עם "עליית הנוער", יחד עם אביה ששרד את המלחמה. למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך שנים עסקה בהוראה בבתי ספר תיכוניים. נישאה למשורר דן פגיס ולזוג נולדו שני ילדים.
חלפי אברהם /// משורר ושחקן /// נולד בלודז', פולין /// 1904 – 1980 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בלודז', פולין, התחנך (בשנות המלחמה והמהפכה הרוסית) באומן, אוקראינה, והשכלתו הספרותית היתה רוסית בעיקרה. תוך שספג לתוכו את השירה הרוסית בת הזמן (בייחוד היתה קרובה ללבו שירתו של אלכסנדר בלוק, גדול הסימבוליסטים הרוסים) החל בכתיבת "שירים" ברוסית. בה בעת שיחק בבימות חובבים. ב-1924, שלב הסיום של העלייה השלישית, הגיע לארץ ישראל כחלוץ ועבד בחקלאות ובסלילת כבישים. היה בעל כוח פיזי, גמישות וחן כמעט אקרובטיים, סגולות שבהן עשה שימוש בכמה מתפקידיו הקומיים הגדולים. ב-1925 צירף אותו משה הלוי, מייסד "אהל", לקבוצת היסוד של תיאטרון הפועלים הארץ-ישראלי. חלפי שיחק על בימת "אהל" עד 1953, כאשר הצטרף לתיאטרון "הקאמרי", ובו פעל עד לפרישתו. במשך כמעט עשור לאחר עלייתו ארצה המשיך לכתוב את שיריו ברוסית ונתקל במכשולים קשים בניסיונותיו להמיר שפה זו בעברית כשפת שירה. קרבתו לאברהם שלונסקי סייעה לו במעבר זה.
הר (הרשקוביץ) ישראל /// משורר ועורך /// נולד בחלם, פולין /// 1932 – 2019 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחלם, פולין. כשנה לאחר הולדתו עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בשכונת חליסה (תל עמל), חיפה. היה מצעירי תלמידיו של "החזון איש" בבני ברק, אך בגיל ארבע-עשרה נטש את בית הוריו ואת אורח החיים הדתי והצטרף לאצ"ל. עד גיוסו לצה"ל עבד במלאכות מזדמנות ולאחר שחרורו שימש, בין השאר, אלחוטן על סיפונן של אוניות משא ישראליות וזרות.
ביוגרפיה
נולדה בבגדאד, עיראק, ועלתה לארץ ב-1951. ילדותה עברה במעברות בבאר יעקב וביקנעם. אמה היא בת למשפחת בית-אדוֹני, שהעמידה בעיראק שושלת מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית, משוררת ורבנית ידועה מהמאה השבע-עשרה. עבדה כמזכירה במשרד החוץ ובדפוס הממשלתי. מתגוררת בירושלים. מורשתה המשפחתית ניכרת בסגנון כתיבתה כבר בספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון" (עם עובד, 1984). זו שירה נבואית-מיסטית, רוויה ביסודות לשוניים קבליים-מזרחיים, עמוסה בתמונות חיזיון שהיומיומי מעורב בהן באקסטטי ובדתי. בעקבות ספר זה זכתה בפרס על שם ירוחם לוריא לספרי ביכורים.
בן משה בן ציון /// משורר ומתרגם /// נולד בישראל /// 1944 /// גיל: 80
בן הראש מואיז (משה) /// משורר, סופר ומתרגם /// נולד בתיטואן, מרוקו /// 1959 /// גיל: 65
ארן זלמן (אהרונוביץ', זיאמה) /// איש ציבור ומשורר /// נולד באוקראינה /// 1899 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באוקראינה והתחנך חינוך מסורתי-דתי. למד בחדר ובכמה ישיבות, באקדמיה למדעים (1920) ובמכון לחקלאות בחרקוב (1923-1921). עסק בהוראת מדעי החברה (1923-1918) והיה פעיל בענייני ציבור יהודיים. עלה ארצה (1926) לאחר שחצה בחשאי את הגבול בין רוסיה ללטביה. מילא תפקידים שונים במוסדות ההסתדרות. נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפא"י וכיהן בה עד לפרישתו (1969). היה מזכיר מפא"י (1951-1948) ויו"ר ועדת החוץ והביטחון. מונה לשר החינוך והתרבות (1960-1955, 1969-1963). ראה בתפקידו זה ההישג החשוב ביותר של פעילותו הציבורית. הקים מוסדות חינוך רבים: גני ילדים, פנימיות ומכללות, וקבע את לימודי "התודעה היהודית". יזם את הקמת המתנ"סים (1969) והנהיג רפורמות חשובות במבנה החינוך – הקמת חטיבות ביניים והארכת חינוך החובה. נחשב לאחד משרי החינוך המשפיעים ביותר.
