ליכטנבום יוסף /// משורר, מתרגם ומבקר /// נולד בורשה, פולין /// 1895 – 1968 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בוורשה. קיבל חינוך מסורתי והחל לכתוב שירים בגיל צעיר. ב-1913 פירסם שירים ראשונים, אפופי תוגת נעורים פיוטית, בקובץ "נתיבות" בעריכת פ' לחובר. מ-1914 עד 1918 למד בקורסים למורים עבריים בחרקוב. שהה במוסקבה ונמנה שם עם ראשוני חברי "הבימה". ב-1920 עלה ארצה, אך בשנות העשרים והשלושים שהה תקופות קצובות בפולין ובגרמניה. בתחילת שנות השלושים שימש מזכיר מערכת "מאזניים", ולאחר מכן היה חבר מערכת "הארץ" ועורך בהוצאת טברסקי. פירסם כל השנים שירים, רשימות ביקורת ותרגומים בעיתונות הספרותית בגולה ובארץ.
ליטוין רנה /// מתרגמת, סופרת, מסאית ומשוררת /// נולדה בהונג קונג, סין /// 1939 – 2012 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בהונג קונג, סין. ב-1949 עלתה עם משפחתה לישראל. למדה בתיכון "אהל שם" ברמת גן. בזמן שירותה הצבאי החלה לפרסם שירים ותרגומים בכתבי עת. למדה ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר נישואיה עברה להתגורר בתל אביב. ב-1968 החלה ללמד שירה בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב, ובאותה שנה ראה אור ספר שיריה "כל אימת" (ספרית פועלים). במשך השנים לימדה ספרות וערכה סדנאות לתרגום במוסדות שונים, בהם התיכון ע"ש מיטרני בחולון (1972), מכללת "בית ברל" (1997-1995) ובית אריאלה.
ליטווק מירי /// סופרת ומתרגמת /// נולדה ברוסיה /// 1960 /// גיל: 65
ביוגרפיה
נולדה ברוסיה ועלתה לישראל ב-1975. בוגרת תואר ראשון באמנות התיאטרון מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בלימודי תיאטרון מאוניברסיטת הסורבון בפריז, צרפת. ב-1999 התפרסם ספרה הראשון, קובץ סיפורים קצרים בשם "רוסיות ישנות ערומות" (ספרית פועלים). ב-2001 התפרסם הרומן הראשון שלה, "שמש מאחורי הגב" (2001), וב-2005 ראה אור הרומן השני, "געגועים לחושך". במקביל לכתיבה עסקה בעבודת התרגום, בעיקר מרוסית. תרגומי השירה שלה כוללים קבצים, שגם נערכו על ידיה, משירתם של בוריס פסטרנק (2006), אנה אחמטובה (2007), מרינה צווטאייבה (2007) ואלכסנדר בלוק (2007). כמו כן תירגמה מצרפתית את הנובלה של בלזק "הסכנה שבהתנהגות נלוזה" (2009). עוסקת בכתיבה עיתונאית וכן בריאיון ועיבוד ספרותי של ביוגרפיות.
ליברכט סביון /// סופרת, מחזאית, מתרגמת ותסריטאית /// נולדה במינכן, גרמניה /// 1948 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולדה במינכן כסבינה סוסנובסקי להורים יוצאי לודז', פולין, שעברו את השואה בגרמניה. אביה היה אסיר בבוכנוואלד, אשתו הראשונה ובתו התינוקת לא שרדו את השואה. עלתה עם הוריה ארצה ב-1950. בשנות ילדותה המוקדמות חיה בבית דגן ומאוחר יותר עברה המשפחה לבת ים, שם למדה בבית ספר יסודי ובתיכון. בצבא שירתה בקיבוץ ניר אליהו ואחר כך בלשכתו של קצין קשר גיסות השריון בקסטינה. בתקופה זו החלה לכתוב את הרומן הראשון שלה על בת קיבוץ שעוזבת אל העיר. לאחר שחרורה נסעה ללונדון והחלה בלימודי עיתונות. במקביל למדה גרמנית וכתבה את הרומן השני שלה. אחרי שנה וחצי חזרה לישראל, שינתה את שמה לסביון והחלה ללמוד ספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
למדה לתארים ראשון (1974) ושני (1978) בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדוקטור שלה כתבה במחלקה לאנגלית ולפואטיקה באוניברסיטת ניו יורק (1988). מפרסמת מסות ורשימות ביקורת במוספים שונים לספרות, ובהם מוסף "ספרים" של ""הארץ"" ומוסף "שבת" של "מקור ראשון". לימדה ספרות במסגרות שונות, ובהן אוניברסיטת תל אביב ומכללת "עלמא". שיריה הראשונים נדפסו ב-1989, בגיליונו השמיני של כתב העת "חדרים" בעריכת הלית ישורון. נשואה לפסל ולצייר צבי לחמן.
לחובר פישל (ירוחם) /// חוקר ומבקר ספרות, עורך ומתרגם /// נולד בחורז'ל, פולין /// 1883 – 1947 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחורז'ל, פולין. התחנך חינוך מסורתי, ובהיותו כבן עשרים וחמש עבר לוורשה, שם היה שותף לפעילותו הספרותית של דוד פרישמן, בין השאר כעורך בהוצאת מרכז. מאוחר יותר עשה שנה במחיצתו של מ"י ברדיצ'בסקי, וממנו ספג את השפעותיהם של ניטשה ושופנהאואר. יחסיו הקרובים עם ברדיצ'בסקי ופרישמן הותירו תווי היכר ברורים בהמשך עבודתו כמבקר והיסטוריון ספרותי. נאמן לאגף ה"ורשאי" של תקופת התחייה, נטה להעדיף את הרכיבים האסתטיים והוויטליסטיים של תהליך תחיית האומה, תוך שהוא מפחית בערכם של האלמנטים הרציונליים והאידיאולוגיים, שהודגשו בהגותם של אחד העם או יוסף קלוזנר, מנהיגי האגף ה"אודסאי" של ספרות התחייה.
ביוגרפיה
נולדה בחיפה להורים חילונים ציונים, שהגיעו ארצה בראשית שנות השלושים. בבית דיברו עברית ופולנית. אביה היה ממציא שעסק בחשמל ובמכאניקה, ואמה חובבת ספר, שאהבה לדקלם משירי מיצקביץ' ומשוררים אחרים בפולנית. למדה בבית הספר "הריאלי". בין מוריה היה גם ברוך קורצווייל, שעורר בה את העניין ביצירות קפקא ועגנון. בתום לימודיה שירתה בצה"ל בחיל המודיעין. בכתיבה החלה בהיותה כבת עשרים, אך שנים רבות לא פירסמה את יצירותיה. ב-1953 החלה בלימודי היסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר סיום התואר הראשון, ב-1960, נסעה לפריז לשנתיים ולמדה ספרות כללית בסורבון. עם שובה היתה עוזרת מחקר של ההיסטוריון פרופ' יהושע פראוור באוניברסיטה העברית. נשואה למשורר אורי ברנשטיין.
לוריא ירוֹחם /// משורר, מתרגם ועורך /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1914 – 1977 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בתל אביב ונקרא ירוחם ריימונד על שם ריימונד פואנקרה, ראש ממשלת צרפת, שהוריו כיבדו. אביו, ישעיהו לוריא, הוא משושלת האר"י הקדוש. למד בבית הספר היסודי של כי"ח בנווה צדק ובמכינה של האוניברסיטה האמריקנית בביירות, לבנון (1931) והשלים את לימודיו בקולג' סנט ג'וזף ביפו. בשנות לימודים אלה רכש בקיאות ושליטה מלאות בלשון הצרפתית.
לוריא (קלמנוביץ') שלום /// חוקר, מתרגם, עורך ומורה /// נולד בקייב, אוקראינה /// 1920 – 2011 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקייב, אוקראינה. ב-1921 נמלטה משפחתו לליטא העצמאית והשתקעה בעיר פונבז'. כאשר היה בן שמונה נדדה המשפחה לווילנה והשתקעה בה. בקן "השומר הצעיר" בווילנה פגש לראשונה את אבא קובנר, שלימים ערך את כתביו. בסיום לימודיו החליט לעלות לארץ ישראל, בין השאר גם כדי להשתמט מהשירות בצבא הליטאי. הוא עלה לבדו ארצה ב-1938, הצטרף לקן "השומר הצעיר" בחיפה וב-1940 הצטרף עם חבריו לקיבוץ מרחביה, שבו הוא חבר עד היום.
ביוגרפיה
נולד בעיר גרוז'יסק ליד ורשה. קיבל חינוך מסורתי עם נופך חסידי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקר עם משפחתו לוורשה, ובה רכש בכוחות עצמו השכלה כללית, ובתוכה שליטה בפולנית, בגרמנית ובצרפתית. ב-1923 וב-1924 הדפיס את ראשוני סיפוריו בכתב העת הוורשאי המודרניסטי "קולות" בעריכת אליעזר שטיינמן. ב-1925 עלה לארץ ישראל, ואחרי שהות קצרה בירושלים עבר לתל אביב, בה התגורר עד יומו האחרון. עד מהרה התקרב לחבורת "כתובים" בראשותם של שלונסקי ושטיינמן, אך לא מנע עצמו מלפרסם סיפורים ורשימות במגוון של כתבי עת שלא היו מזוהים עם החבורה ולעתים אף נערכו בידי יריביה ("הדים", "כנסת", "מאזניים", "הדאר"). יצירתו המשמעותית ביותר באותן שנים היא הרומן "חולות כחולים" שנכתב ב-1929, נגנז בידי המחבר וראה אור מעיזבונו רק ב-1997 (הקיבוץ המאוחד). זהו רומן-מפתח המבוסס על חייו של לוין בשנים 1928-1926, ומשקף את שנות המצוקה והמחסור שפקדו את תל אביב מחמת המשבר הכלכלי החריף שהכה אז ביישוב הארץ-ישראלי כולו. אולם מעבר לתיאורי ההווי של החיים בעיר ומעבר לסיפורי אהבהביו של הגיבור, אמן-בוהמיין צעיר בשם דני רסין, עולה הנושא העיקרי של הרומן, והוא הזיקה הלוהטת לעולם האמנות. רסין וחבריו יוצרים לעצמם כעין בועה אסתטית נבדלת המגוננת עליהם מפני קשיחותה המרה של המציאות. בתוך כך עולה דיוקן מוזר ובלתי צפוי של תל אביב כפקעת דחוסה של עשייה אמנותית נלהבת, מתערוכות ציור ועד מופעי ג'ז. התכונה הבולטת בעיצובו של הרומן, העתידה לאפיין את כתיבתו של לוין בכל שלביה, היא הפיכת המציאות המוחשית עצמה לאובייקט אמנותי מסוגנן העומד בפני עצמו, ובמקרה זה – למערך חזותי ססגוני המחקה את אמנות הציור.
