ביוגרפיה
נולד ברחובות. בעל תואר שני במדעי המדינה ובסוציולוגיה מבית הספר החדש למחקר חברתי בארצות הברית (New School of Social Research). היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, רצ ומרצ. כפוליטיקאי היה ידוע בעמדותיו השמאליות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף לתפקידים השונים שמילא בפוליטיקה הישראלית מאז היה בן עשרים וארבע, ובהם שר החינוך, היה מורה לאזרחות בקריית שמונה ובשדרות. מאז פרישתו מהכנסת החל לפרסם טורי דעה ב""הארץ"". בשנים 2009-2007 כיהן כיו"ר פרס ספיר.
שקלובסקי רחל /// מבקרת ספרות, מסאית ומשוררת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1946 /// גיל: 78
ביוגרפיה
נולד בווינה. אביו ואמו, אהרן ואסתר מַנְדֶל, היגרו כפליטים לווינה ערב מלחמת העולם הראשונה מעיירתם בלז שב"גל"יציה, ועסקו במסחר זעיר. עם סיפוחה של אוסטריה על ידי הנאצים ב-1938 נאסרו הוריו, אך לפני כן הצליחו להסדיר את יציאתו של בנם לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". התעללות מידי חבורת בריונים שפרצו לביתו ב"ליל הבדולח" נחרתה בו לכל ימי חייו, ובדיעבד הגדיר אותה כרגע שבו נולדה זהותו הציונית. באפריל 1939 הגיע לבדו ארצה ונקלט במוסד החינוכי "משק ילדים" ליד פרדס חנה. בחמש שנות שהותו שם הונח היסוד לחינוכו העברי. הוריו, שהצליחו להיחלץ מאוסטריה ולעלות ארצה חודשים אחדים אחריו, העדיפו להשאירו במוסד מחמת תנאי חייהם הקשים. לאחר שנה נוספת בפנימייה בירושלים הצטרף להוריו בגיל חמש-עשרה, וסיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. השתתף במלחמת העצמאות כתותחן. ב-1950 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים (ספרות, מקרא והיסטוריה כללית) ורכש בה את שלושת תאריו (1954, 1959, 1964). במהלך שנות לימודיו עסק בהוראה במוסדות תיכוניים ועל-תיכוניים. מ-1960 עד פרישתו לגמלאות ב-1997 לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית (מ-1975 כפרופסור מן המניין), ושנים אחדות עמד בראשו. במקביל השתתף בהקמת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (1971 ואילך) וכיהן כפרופסור-אורח באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. על הישגיו המחקריים זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל (1987) ובפרס ישראל לחקר הספרות (1993). ב-2000 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. רעייתו היא חוקרת הספרות והמשוררת מלכה שקד.
שפיגל ישעיהו /// סופר, משורר ומסאי בשפת היידיש /// נולד בלודז', פולין /// 1906 – 1990 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בלודז', בפרבר העוני היהודי באלוט. למד בחדר, בבית ספר עממי ובתיכון. עד מלחמת העולם השנייה היה מורה בבית ספר של רשת החינוך של "הבונד", "ציש"אָ". עם פרוץ המלחמה נמלט לוורשה. עם כניסת הנאצים לעיר חזר ללודז' ונכלא שם בגטו, שבו איבד את בתו היחידה. לאחר חיסול הגטו נשלח לאושוויץ. משם נשלח למחנה עבודה בגרמניה. לאחר השחרור חזר ללודז', שם נודע לו כי כל בני משפחתו נרצחו באושוויץ. ב-1951 הגיע לישראל והתיישב בגבעתיים. עבד בשירות המדינה עד 1963, אז יצא לגמלאות. כרבים מבני דורו, סופרי שארית הפלֵטה, החל את דרכו הספרותית בשירה. ספר ביכוריו, "מיטן פּנים צו דער זון" (עם הפנים לשמש), נדפס בלודז' ב-1930. ספר הפרוזה הראשון פרי עטו, "מלכות גטו", ראה אור ב-1947 (יש האומרים כי זהו ספר הפרוזה הראשון ביידיש שראה אור בפולין לאחר שחרורה). נדפסו בו נובלות שכתב בשנות השואה, שאותן הטמין בגטו לודז' ומצא בחורבותיו לאחר שובו לעיר. אחריו ראו אור "שטערן איבערן געטאָ" (כוכבים מעל לגטו, 1948); "מענטשן אין תּהום" (אנשים בתהום, 1949); ליכט פֿון אָפּגרונט (אור מן התהום, 1953); "ווינט און וואָרצלען" (רוח ושורשים, 1955); "די בריק" ("הגשר", 1963); הרומן האוטוביוגרפי "שטיגן צום הימל" (מדרגות לשמים, 1966); פֿלאַמען פֿון דער ערד (להבות מן האדמה, 1966); "די קרוין" (הכתר, 1973); שטערן לײַכטן אין תּהום (כוכבים מאירים בתהום, 1976); "צוויי דערציילונגען" ("שני סיפורים", 1978); "הימלען נאָכן שטורעם" (שמים לאחר הסערה, 1984). מלבדם פירסם ספרי שירה ומסות על ספרות וסופרי יידיש.
שמרי (ריבא) אריה /// משורר, עורך ומסאי בשפת היידיש /// נולד בקאלושין, פולין /// 1907 – 1978 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקאלושין, פולין, למשפחה חסידית. למד בישיבה וקנה דעת בכוחות עצמו בלימודי חול. היה חניך בתנועת "השומר הצעיר״. עלה לארץ ב-1929. מאז 1930 חבר בקיבוץ עין שמר, שהיה בין מייסדיו. עיברת את שם משפחתו על פי שם קיבוצו. פירסם משיריו בעיתונות יידיש בעולם ובישראל (לראשונה: קטע מן הפואמה "לייזער ציפּרעס" בכתב העת הספרותי החשוב בפולין "ליטעראַרישע בלעטער", 10 ביולי 1936).
שמעוני יובל /// סופר, מסאי ועורך /// נולד בירושלים, ישראל /// 1955 /// גיל: 69
ביוגרפיה
נולד בירושלים וגדל בתל אביב. כנכד למשורר דוד שמעוני ובן להורים אנשי חינוך, ספג מילדותו תרבות עברית ונטייה לדיוק בלשון. מסעו לעבר ההכרה בייעודו הספרותי היה ממושך. תחילה ביקש להיות צייר וקולנוען (שתי האפשרויות טבעו חותם עמוק ברומן שלו "חדר"). בשנים 1978-1977 שהה בפריז, תחילה במגמת השתלמות באמנות הקולנוע, שלא התמיד בה. העיר, נופיה ואווירתה חילחלו אל דמיונו הספרותי והם ממלאים תפקידים מרכזיים בעיצוב הרקע של שני סיפוריו הגדולים, "מעוף היונה" (1990) ו"חדר" (1999, בחלקו השני, "המגרה"). "מעוף היונה" היה הופעת הבכורה של שמעוני, שהפתיעה את הקהילה הספרותית הישראלית והסבה את תשומת הלב למספר הצעיר. באותה שנה פורסם גם סיפורו "אמנות המלחמה" בכתב העת ""סימן קריאה"" 20. תשע שנים חלפו מפרסומים אלה ועד הופעתו של הרומן המקיף "חדר", יצירתו העיקרית של שמעוני עד כה. ב-2007 ראתה אור מסתו "אל העפר", העוסקת בתשובות של הספרות המקראית על השאלות שמעוררת אי-הנמנעות של המוות. התשובות מתנסחות במסגרת אנתרופולוגית-תרבותית רחבה של עיבוד "נושא" המוות במיתולוגיות ובדתות שונות. לפרנסתו הוא עוסק בעריכה ובהוראת כתיבה יוצרת.
שלונסקי אברהם /// משורר, סופר, מתרגם ועורך /// נולד בקריוקוב, אוקראינה /// 1900 – 1973 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר קריוקוב, אוקראינה. תאריך הולדתו, על סף המאה העשרים, סימל בעיניו את ייעודו: להיות המשורר הנבחר, נושא הדגל של הספרות העברית במאה החדשה. אביו, טוביה, היה ממוצא חב"די, איש משכיל, ציוני וחסידו של אחד העם. אמו, ציפורה לבית ברוורמן, היתה קרובת משפחה של חנה, אמו של מנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מלובביץ'). בנעוריה היתה ציפורה חברה במפלגה מהפכנית והשתתפה בפעולות מחתרת נגד הצאר.
ביוגרפיה
מרדכי שלו הוא אחיו של המשורר יצחק שלו, דודו של הסופר מאיר שלו ואביהם של הסופרים צרויה וענר שלו. בוגר הגימנסיה העברית בירושלים. מסתו הראשונה, "הערות לפסיכולוגיה של האמנות", נדפסה בהיותו בן תשע-עשרה ב"גליונות" של יצחק למדן (אייר 1946). בהיותו בן עשרים ואחת ניסח גילוי דעת ראשון על שירת אלתרמן, ואותו הדפיס בעיתון הקיר "מעש" (נובמבר 1947) של ארגון המחתרת לח"י. היה מורה ומחנך בבית הספר התיכון לחקלאות "בית ירח". הדפיס מאמר מהפכני הנושא את השם "סילוף פני הספרות העברית" בכתב העת "סֻלם" (שנה ב', גיליון א', 1950), ובו יצא כנגד ההשקפה ההיסטוריוגרפית הרואה בתנועת ההשכלה שורש ראשי לצמיחת הספרות העברית החדשה, וביקש להעמידה על שורשיה הקדומים: המדרש, האגדה, השירה שבתור הזהב בספרד והקבלה. המסקנה ה"מעש"ית הנובעת ממאמר מהפכני זה היתה כי יש ללמד באוניברסיטאות חלקים מספרות המדרש, המוסר, הקבלה והחסידות כחלק אורגני של לימודי הספרות העברית. בהנחה זו הקדים את תפישותיו של ברוך קורצווייל ואת תפישותיו של ישעיהו ליבוביץ ביחס לקדימות ערכיה של היהדות על פני ערכי ההומניזם האירופי בהבנת התרבות העברית והישראלית המודרנית.
ביוגרפיה
נולד במושב נהלל שבעמק יזרעאל. אביו הוא המשורר יצחק שלו (1992-1919). אמו בתיה היתה בת למשפחת בן-ברק, מן המשפחות המייסדות של נהלל. ילדותו עברה בנהלל, בקיבוץ גינוסר ובשכונת קריית משה בירושלים, שם התיישבה משפחתו בהיותו כבן אחת-עשרה. אביו ואמו, מורים מהוללים לתנ"ך ולספרות, השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ"ך וללשון העברית, ואילו המורה האגדי לטבע אמוץ כהן חיזק את זיקתו לעולם החי והצומח ""הארץ""-ישראלי, שיסודותיה נטבעו בילדותו הכפרית. אחרי סיום לימודיו בבית הספר "התיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים, התגייס לסיירת גולני. בנובמבר 1967 נפצע בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. למד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה. מ-1974 עד 1987 עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תוכניות אקטואליה ובידור. שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים, "משכב לצים" (דליה פלד, 1982), ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא, "תנ"ך עכשיו" (1985). מאז שנות השמונים הוא מפרסם טור עיתונאי קבוע, תחילה ב""הארץ"" ולאחר מכן ב""ידיעות אחרונות"". מ-1999 הוא מחלק את חייו בין ירושלים ובין הבית שבנה באלוני אבא, לא הרחק מן המקום שבו נולד.
ביוגרפיה
נולד בעיירה הליטאית יאנובה. במלחמת העולם הראשונה טולטלה משפחתו עם פליטים רבים מיהודי ליטא, עד שהשתקעה זמנית בעיר בוברויסק. בתום המלחמה חזרו לעיירתם. ב-1924 שלחוהו הוריו לקובנה ללמוד בה בגימנסיה העברית, ושם החל בפעילות ספרותית בקרב חבורת התלמידים שמתוכה צמחו לימים כמה סופרים בעברית וביידיש, ובהם לאה גול"דבר"ג. ב-1926 פורסם שירו הראשון בכתב העת הקובנאי "נתיבות", שנעשה לו במת קבע עד 1929. באותה שנה, אחרי תקופת לימודים קצרה באוניברסיטת קובנה, יצא לקנדה על פי הזמנת קרוביו, ולמד שנה אחת בקולג' של אוניברסיטת אוטווה. ב-1930 עבר לארצות הברית ולמד באוניברסיטת הרווארד, שבה סיים בהצטיינות ב-1934 תואר ראשון בספרות אנגלית. באותן שנים פירסם משיריו בעיתונות העברית האמריקנית, וזכה לעידודם ולידידותם של סופרים עבריים מקומיים. המשיך את לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בעזרת מלגת הצטיינות, והתעתד להתמחות ביצירת ט"ס אליוט, אך לאחר שנה קטע את לימודיו, כנראה מחמת הצטברות של מועקות אישיות, ובסוף 1935 עלה לארץ ישראל. בארץ נע בין עיסוקים רבים. עבד בין השאר כמתרגם ידיעות מן הרדיו במערכת "דבר", כמרצה לעת מצוא, כמורה לאנגלית בבתי ספר שונים וכיועץ ספרותי לתיאטרון "אהל", אולם התקשה למצוא לו מקום מבחינה אישית ומקצועית גם אחרי שעבר ב-1941 מתל אביב לירושלים. מתוך תחושתו כנטע זר בין הקבוצות שהרכיבו את המערך הספרותי בארץ ישראל ניסה לרכז סביבו ב-1937 קבוצת סופרים צעירים וחדשנים, אך היוזמה גוועה בראשיתה, כמו גם ניסיונו לייסד כתב עת והוצאת ספרים משלו. באותן שנים פירסם בעיתונות הספרותית משיריו (בעיקר במוסף "דבר" בעריכת דב סדן ובירחון "גליונות" של יצחק למדן), וכן מסות ורשימות ביקורת על הספרות האנגלית והאמריקנית בת הזמן. ב-1940 פירסם בספרון מיוחד את תרגומו לפואמה "ארץ השממה" של אליוט.
