תמוז (קמרשטיין) בנימין /// סופר, עורך, מבקר אמנות, פסל /// נולד בחרקוב, רוסיה /// 1919 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בחרקוב, רוסיה. ב-1924 עלה ארצה עם הוריו. האב, תעשיין זעיר, נכשל בניסיונו להקים בתל אביב בית חרושת לסבון, והמשפחה עברה לתקופת-מה לרחובות ולאחר מכן חזרה לתל אביב. החל את לימודיו בבית הספר הדתי "תחכמוני" והמשיך בגימנסיה "הרצליה". חוויותיו מן השנים ההן בתל אביב וברחובות שוקעו לימים בקובצי סיפוריו, מ"חולות הזהב" (1950) עד "ריחו המר של הגרניום" (1979), וכן ברומנים "יעקב" (1971) ו"הזיקית והזמיר" (1989). עולה מהם דמותו של ילד חולמני ובודד, שמרירותם של הוריו על כישלונם הכלכלי נספגה בו.
ששונקין זרובבלה /// משוררת ופזמונאית /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1929 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. בתו הבכורה של אלכסנדר פן מנישואיו הראשונים לאיזבלה (בלה) דון. בוגרת גימנסיה "הרצליה". שימשה קשרית ב"הגנה" והעבירה את הפקודה לפיצוץ הגשרים ב"ליל הגשרים" (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946) ערב מלחמת השחרור. בזמן מלחמת העצמאות שירתה בלהקת "החישטרון", הלהקה הצבאית הראשונה, עם יפה ירקוני. זמן קצר לאחר המלחמה שיחקה בתפקיד אחות בבית החולים הדסה בירושלים הנצורה בסרט "ארבעים ושמונה שעות ביממה", אחד הסרטים הראשונים שצולמו בישראל. עבדה בלשכת העיתונות הממשלתית וכתבה טור בעיתון "דבר". ב-1956 נישאה לברנרד פיין, ולזוג נולדו שני ילדים, אחד מהם הוא הסופר יונתן פיין.
שריף בת-שבע /// משוררת /// נולדה ברמת גן, ישראל /// 1937 – 2009 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה ברמת גן וגדלה בתל אביב. בוגרת הגימנסיה העברית "הרצליה" ובעלת תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה כמורה לספרות וכמפקחת על לימודי ספרות במשרד החינוך. יזמה את "פרויקט שריף" שבמסגרתו התקיימו ערבי ספרות בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה. מילאה תפקידים מרכזיים באגודת הסופרים העבריים, בארגון פא"ן, במועצה לתרבות ואמנות, במועצת העיתונות ובארגונים נוספים.
ביוגרפיה
נולד בווינה. אביו ואמו, אהרן ואסתר מַנְדֶל, היגרו כפליטים לווינה ערב מלחמת העולם הראשונה מעיירתם בלז שב"גל"יציה, ועסקו במסחר זעיר. עם סיפוחה של אוסטריה על ידי הנאצים ב-1938 נאסרו הוריו, אך לפני כן הצליחו להסדיר את יציאתו של בנם לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". התעללות מידי חבורת בריונים שפרצו לביתו ב"ליל הבדולח" נחרתה בו לכל ימי חייו, ובדיעבד הגדיר אותה כרגע שבו נולדה זהותו הציונית. באפריל 1939 הגיע לבדו ארצה ונקלט במוסד החינוכי "משק ילדים" ליד פרדס חנה. בחמש שנות שהותו שם הונח היסוד לחינוכו העברי. הוריו, שהצליחו להיחלץ מאוסטריה ולעלות ארצה חודשים אחדים אחריו, העדיפו להשאירו במוסד מחמת תנאי חייהם הקשים. לאחר שנה נוספת בפנימייה בירושלים הצטרף להוריו בגיל חמש-עשרה, וסיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. השתתף במלחמת העצמאות כתותחן. ב-1950 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים (ספרות, מקרא והיסטוריה כללית) ורכש בה את שלושת תאריו (1954, 1959, 1964). במהלך שנות לימודיו עסק בהוראה במוסדות תיכוניים ועל-תיכוניים. מ-1960 עד פרישתו לגמלאות ב-1997 לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית (מ-1975 כפרופסור מן המניין), ושנים אחדות עמד בראשו. במקביל השתתף בהקמת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (1971 ואילך) וכיהן כפרופסור-אורח באוניברסיטאות שונות בארצות הברית. על הישגיו המחקריים זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל (1987) ובפרס ישראל לחקר הספרות (1993). ב-2000 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. רעייתו היא חוקרת הספרות והמשוררת מלכה שקד.
ביוגרפיה
נולד בצפת למשפחת פועלים. האב היה מחיילי הגדוד העברי שהשתתפו בכיבוש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. ב-1924 עקרה המשפחה לתל אביב, שבה קיבל את חינוכו בגימנסיה "הרצליה" ובקן "השומר הצעיר". בזה האחרון ספג, אולי יותר מכל בני דורו, משנה ציונית מרקסיסטית, שהשפיעה על אורח מחשבתו ופעולתו גם לאחר שכפר במרקסיזם ואף הצטרף (אחרי מלחמת 1967) לימין הציוני הרדיקלי. כחבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" הצטרף ב-1941 לקיבוץ משמר העמק, שאותו עזב ב-1947, לאחר שהקיבוץ ביקש להטיל צנזורה על הרומן הראשון שלו, "הוא הלך בשדות" (ראה אור ב-1947 אחרי שפרסומו הושהה). מנעוריו נרתם לעריכה. ייסד וערך את "על החומה" (1939-1941), ועם שלמה טנאי ייסד וערך את כתב העת "ילקוט הרעים" (1946-1943), שבו התגבשה הקבוצה הספרותית שנקראה לימים "דור תש"ח" הספרותי. שמיר היה מקובעי דרכה הרעיונית והאמנותית של קבוצה זו. במלחמת העצמאות היה חבר בפלמ"ח, אך עסק בעיקר בעריכה. ב-1949 ייסד וערך את כתב העת של צה"ל "במחנה", שממנו הודח על ידי דוד בן-גוריון לאחר שפירסם מאמר מחאה על פירוק הפלמ"ח. ב-1950 ייסד וערך עם אהרן מגד את דו-השבועון "משא", שגם ממנו נפרד לאחר פירוק המרכיבים של מפ"ם והפיכתו למוסף הספרות של העיתון "למרחב", ביטאון אחדות העבודה.
שמוֹש אמנון /// סופר /// נולד בחאלב, סוריה /// 1929 /// גיל: 95
ביוגרפיה
נולד בחאלב, סוריה, למשפחה שחייתה בעיר דורות רבים. בעקבות מות אבי המשפחה החליטה האם להגר לישראל, שבה כבר חי אחד מאחיו – המתרגם טוביה שמוש – והמשפחה התיישבה בתל אביב. למד בגימנסיה "הרצליה" וב-1946 התנדב לפלמ"ח. היה ממייסדי הקיבוץ מעין ברוך, שם חי שנים רבות. לימים תיאר את החיים בקיבוץ בעין נוסטלגית אך ביקורתית ("תמונות משני העולמות", 2011). לאחר שנים ארוכות של עבודה בקיבוץ ולימודים ב"בית ברל" ובאוניברסיטה העברית בירושלים, פנה להוראה וניהל את בית החינוך המשותף בעמק החולה.
שלונסקי אברהם /// משורר, סופר, מתרגם ועורך /// נולד בקריוקוב, אוקראינה /// 1900 – 1973 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר קריוקוב, אוקראינה. תאריך הולדתו, על סף המאה העשרים, סימל בעיניו את ייעודו: להיות המשורר הנבחר, נושא הדגל של הספרות העברית במאה החדשה. אביו, טוביה, היה ממוצא חב"די, איש משכיל, ציוני וחסידו של אחד העם. אמו, ציפורה לבית ברוורמן, היתה קרובת משפחה של חנה, אמו של מנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מלובביץ'). בנעוריה היתה ציפורה חברה במפלגה מהפכנית והשתתפה בפעולות מחתרת נגד הצאר.
שלו-תורן פועה /// משוררת ומתרגמת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1930 – 2017 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. בוגרת גימנסיה "הרצליה". למדה ספרות עברית, מקרא, פילוסופיה וספרות אנגלית. סיימה את בית הספר לחינוך, והיא בעלת תואר שני ותואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת המחקר שלה: "א"ב גוטלובר ויצירתו הפיוטית" (ראתה אור כספר בשם זה ב-1958). בעלת תעודת מתרגמת מבית הספר למתרגמים שליד האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך (1952). זכתה בתחרות היופי "מיס ירושלים" (1954).
שיף מידד /// סופר /// נולד בראשון לציון, ישראל /// 1917 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בראשון לציון לאב שהיה מראשוני העלייה השנייה ועסק בהוראה, ולאם בת המושבה, בוגרת המחזור השני של גימנסיה "הרצליה". חלק מילדותו עשה במושבה גדרה, ולאחר מכן עבר לתל אביב. לאחר גמר לימודיו בגימנסיה "הרצליה" יצא ב-1935 ללימודים בלונדון, סיים תואר ראשון ב-London School of Economics ושב ארצה ב-1938. ב-1940 החל לפרסם סיפורים קצרים וקצרצרים בשבועון הפופולרי "תשע בערב", וגם בשנים הבאות העדיף להדפיס את יצירותיו באכסניות בידוריות חסרות יומרות והשפעה ("סיכות", "הגלגל") ונמנע מלהשתתף בבמות הספרותיות הממוסדות. חמישים וחמישה מסיפוריו כונסו בשניים מספריו, "מחרוזת דר" (1941) ו"בני בליעל" (1947). הסיפורים נטולים מן המציאות העירונית בהווה ומתאפיינים ביסודות שווים לכל נפש: עלילות דינמיות, לשון פשוטה וישירה, הומור ושנינה, תכנים ארוטיים נועזים לזמנם וסיומי פואנטה מפתיעים. כשהם נוגעים בנושאים הגדולים של התקופה ניכרת בהם ראייה סרקסטית כלפי הפאתוס ההרואי של שנות המאבק לעצמאות. ב-1947 פירסם את ספרו "תחליף מודרני", רומן מחורז שנכתב אולי בהשראת "יבגני אונייגין" של פושקין. עלילתו הרופפת מספקת לגיבורו, סופר בשם מידד שיף, מסגרת לפרישׂת הגיגיו האירוניים על עולם ומלואו: על הקיום האנושי והיהודי ועוד יותר מכך על טיבה ותעודתה של הספרות עצמה.
ביוגרפיה
נולד בוורשה. בנו של הסופר אליעזר שטיינמן ואחיו הבכור של הסופר נתן שחם. ב-1924 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בתל אביב. למד בגימנסיה "הרצליה" והיה פעיל מנעוריו בתנועות נוער, תחילה "המחנות העולים" ולאחר מכן "השומר הצעיר". נמנה עם הנהגת "השומר הצעיר" וערך את ביטאונה, "על החומה" (1945-1941). ב-1946 החל לפרסם סיפורים ב"עתים" וב""דבר"". ב"אות"ה שנה הצטרף לקיבוץ בית אלפא והיה חבר בו שנתיים. ב-1948 יצא בשליחות תנועתו לארצות הברית, ועשה בה שלוש שנים. בעת שהותו שם פורסם בארץ ספרו הראשון, "יום אחד שהוא הרבה" (ספרית פועלים, 1950), המקבץ שלושה-עשר מסיפוריו. נושאי הסיפורים נטולים מהווי ילדותו בתל אביב, מחיי הקיבוץ ומן המצי"אות" שפגש באמריקה. הם עוסקים באירועי חולין פעוטים, ובולט הנתק בינם ובין אירועי הזמן הדרמטיים שהעסיקו אז את רוב הסופרים בני דורו. דומה לו באופיו קובץ סיפוריו השני, "המדרון הארוך" (1954).
