ביוגרפיה
נולד בנתניה. למד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, אך בעקבות מלחמת יום הכיפורים לא סיים את לימודיו. החל את דרכו ככותב טור סאטירי בשבועון הסטודנטים "פי האתון", שבו ייסד וערך את המדור הסאטירי. בהמשך כתב במדור הסאטירי "זו ארץ" בשבועון "העולם הזה" בעריכתו, ופרסם את הספר "Zoo ארץ Zoo?" (עם ב' מיכאל, חנוך מרמרי, אפרים סידון, דודו גבע ודיק קודור). כתב טורים סאטיריים בעיתון "הארץ" ובמקומוני רשת "שוקן", היה מבקר תיאטרון בעיתון "גלובס", כתב במדור "דעות" בעיתון "מעריב" והקים את מוסף הפנאי "עכבר העיר" של המקומון "העיר". משנות השבעים פרסם ספרי קומיקס וספרי ילדים רבים ("אהלן וסהלן", "ספר מגוחך"), כתב לתוכניות טלוויזיה ("ניקוי ראש" ו"זהו זה!"), ונחשב דמות מרכזית בתחום ההומור והסאטירה בארץ. כמו כן כתב טור פמיניסטי בעיתון "חדשות"; אסופה של טוריו הללו ראתה אור בספרו "פמיניסט" (1991). היה נשוי לבמאית אורנה בן-דור, לאחר מכן לעורכת עינת ניב, וכיום בן זוגה של הסופרת מאיה לביא. לימד תסריטאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שם עמד בראש מגמת התסריטאות. כיום הוא כותב טור שבועי במדור "דעות" בעיתון "הארץ".
ביוגרפיה
נולד בבוקרשט, רומניה. עלה ארצה ב-1948 לאחר שנתיים באוסטריה ובאיטליה. למד ספרות, פילוסופיה וחינוך באוניברסיטת תל אביב. נגיד הוא אביה של המשוררת ורדי נגיד, המוכרת גם בשם מיא שם-אור. הוא מוסמך לספרות עברית ובעל תואר דוקטור מהחוג לאמנות ה"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב, על עבודתו "הסוגה התיעודית ב"תיאטרון" הישראלי" (2005). חוקר ברשות למחקר של החוג ל"תיאטרון" באוניברסיטת תל אביב בנושא הדרמטורגיה של ה"תיאטרון" הישראלי.
נבות (בורשטיין) אמנון /// סופר ומבקר ספרות /// נולד בבני ברק, ישראל /// 1952 – 2017 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבני ברק. למד בתיכון ע"ש תלמה ילין. בשנים 1974-1971 שירת במשטרה הצבאית, וחוויותיו הצבאיות שימשו בסיס לספרו ""לוכדי עריקים" או: רומן על משטרה צבאית" (1992). למד במגמה לבימוי באוניברסיטת תל אביב (1978-1975). ההשפעה התיאטרלית (בעיקר השפעת תיאטרון האבסורד) ניכרת בסיפורת שלו, בין השאר בחשיבות המרבית המוענקת לדיאלוגים.
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בבני ברק. בת למשפחה דתית-לאומית. יועצת משפחתית. פירסמה שני ספרי ילדים. הראשון, "כל אחד המשפחה שלו" (קוראים, 2002), נכתב עם יהודה אטלס. זהו אחד הספרים הראשונים בעברית העוסקים במשפחות אלטרנטיביות: הורים גרושים, משפחות חד-מיניות, ילדים מאומצים ועוד. ספרה השני לילדים, "תומר, המלאך של אמא", פורסם ב-2005.
ביוגרפיה
נולד במוסקבה. עלה לישראל ב-1972, לאחר שהיה מסורב עלייה במשך כמה שנים. בילדותו הוגלה עם בני משפחתו לקזחסטן בעוון התנגדות למשטר. אביו, המשורר היידי הנודע פרץ מרקיש, הוצא להורג בגין "לאומנות יהודית" ב-1952. ב-1955, לאחר מותו של סטלין, זוכתה משפחתו והורשתה לשוב למוסקבה. עם שובם מהגלות תירגם מיידיש לרוסית את הפואמה "בן ארבעים", שכתב אביו סמוך למותו (התרגום פורסם בשנת 1968). למד במכון לספרות ע"ש גורקי במוסקבה וכן למד תסריטאות. עד גיל שלושים כתב בעיקר שירה. לאחר מכן דבק בפרוזה ובפובליציסטיקה. לאחר עלייתו לישראל עבד כעיתונאי בעיתון "מעריב". בזמן כהונתה של ממשלת רבין השנייה שימש כיועצו של ראש הממשלה לענייני העלייה מברית המועצות לשעבר. לאחר רצח רבין החליט לפרוש מתפקידו. פירסם עד כה כשישה-עשר ספרים, כולם נכתבו ברוסית.
ביוגרפיה
נולד בחיפה, בוגר בית הספר הריאלי העברי. בנה של המתרגמת ריטה מלצר. בילדותו התגורר שלוש שנים עם משפחתו בהונדורס. למד מדעי המחשב בטכניון, התגייס לחיל המודיעין ושירת בו כקצין. עם שחרורו למד בלשנות, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1992 מפרסם ביקורות ספרות ותרבות, מאמרים וטורים אישיים בעיתונות היומית ובכתבי עת. בין השאר היה בעל טור במוסף "ספרים וספרות" של ""מעריב"", בו כתב גם ביקורות קבועות על ספרות מתורגמת (בשנים 2005-1996), ובעל טור אישי וטור לענייני לשון במוסף "תרבות וספרות" של ""הארץ"" (בשנים 1997-1995, 2009-2005). כתבות פרי עטו התפרסמו גם ב"העולם הזה", ב"ארץ אחרת", ב"מקור ראשון", ב"מסע אחר", וכן במוסף התרבות של העיתון היומי El País המתפרסם באורוגוואי. בשנים 2004-2002 הגיש את התוכנית הספרותית "על המדף" בערוץ הראשון. עסק בהוראה בבתי ספר תיכוניים והעביר הרצאות וסדנאות לכתיבה יוצרת במסגרות שונות. משנת 2012 עובד ככותב ועורך תכנים עבור הספרייה הלאומית. זכה בכמה פרסים, בהם פרס ברנשטיין לביקורת, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס "בני ברית" לעיתונות.
מלמד אריאנה /// סופרת, עיתונאית ומבקרת ספרות /// נולדה ברומניה /// 1958 /// גיל: 66
מישורי אפרת /// משוררת, מבקרת ועורכת /// נולדה בטבריה, ישראל /// 1964 /// גיל: 60
ביוגרפיה
נולדה בטבריה, מ-1971 גדלה והתחנכה בתל אביב. למדה ב"תיכון חדש" בתל אביב. קיבלה תואר ראשון (1985) ושני (1990) בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב, ותואר דוקטור בנושא: "מקום בשירה: מציאות או המצאה? תל-אביב כאובייקט-מעבר של המשורר" (2006). מרצה לספרות ואמנות ומנחה סדנאות כתיבה. היתה מבקרת ספרות ב""ידיעות אחרונות"" (1999-2000, 2007-2005), "העיר" (1996-1998), ""מעריב"" (1992-1994) ומבקרת אמנות בטיים אאוט תל אביב (2003-2002). עורכת בהוצאות הקיבוץ המאוחד וכרמל (מ-2008).
מירסקי נילי /// מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1943 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב. הוריה היו ציונים שעלו ארצה מקייב. לסבה היתה חנות ספרים בתל אביב שבה נהגה לבלות רבות. נחשפה מ"ילדות"ה לשפה הרוסית, בעיקר הודות לסבתה. למדה בבית הספר העממי ע"ש טשרניחובסקי בתל אביב ובגימנסיה "תיכון חדש". ב-1962 למדה פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1964 למדה תולדות האמנות והיסטוריה של מזרח-אירופה באוניברסיטת מינכן, שם גם רכשה את השפה הגרמנית. למדה תואר ראשון בחוג לספרות אנגלית ובחוג לתורת "הספרות" הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1971 חזרה למינכן ולמדה תואר שני בחוגים לספרות רוסית, גרמנית ואנגלית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית באוניברסיטת תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. החלה את דרכה בתרגום בכתב העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר שעזבה את החיים האקדמיים, קיבלה משרת עריכה ותרגום בהוצאת עם עובד והצטרפה לעורך ולמתרגם דאז אברהם יבין. עברה לעבוד בהוצאת "סימן קריאה"/הקיבוץ המאוחד על תקן "מתרגמת הבית". ב-1994 חזרה להוצאת עם עובד כאחת מעורכות סדרת "ספריה לעם" עד שפרשה לגמלאות ב-2011. לאחר פרישתה חתמה על חוזה תרגום עם הוצאת אחוזת בית. מתרגומיה הרבים לקלאסיקות של "הספרות" האירופית: "סיפורים אוקראיניים" לניקולאי גוגול (1980); "פריחה שנתאחרה" לאנטון צ'כוב (1981); "חיל הפרשים ועוד סיפורים" לאיסאק באבל (1987); "שאון הזמן" לאוסיפ מנדלשטאם (1988); "מוות בוונציה" (1988) ו"בית בודנברוק" (2003) לתומס מאן; "סיפורי הופמן" לאת"א הופמן (1990); "אידיוט" (1993) ו"האחים קרמאזוב" (2011) לפיודור מיכאלוביץ' דוסטוייבסקי; "מוסקבה-פטושקי" לוונדיקט ירופייב (1994); "אבות ובנים" לאיוואן טורגנייב (1994); "ילדות" למקסים גורקי (1995); "אנה קארנינה" ללב טולסטוי (1999); "הגווארדיה הלבנה" למיכאיל בולגקוב (2002); "בעולם נהדר ואכזר" לאנדריי פלטונוב (2007), ועוד. מירסקי נמנית עם העורכים של "הספרות" הישראלית המקפידים על עריכה מסורתית, ומתערבת בטקסטים ובתכנים. נחשבת למתרגמת מחוננת שתרמה תרומה משמעותית לספרות העברית בתרגומיה הרבים, ובייחוד מן "הספרות" הרוסית. על תרגומה החדש לספר "האחים קרמאזוב" נכתב: "ייחודה של מירסקי הוא ביכולת שלה ליצור תרגום קולח ואותנטי, שאינו נשמע זר או מאולץ לקוראים בני זמננו, ועם זאת משמר הן את ניחוח העבר והן את חותמו "הספרות"י של כל יוצר באופן אינדיווידואלי" (צור-גלוזמן, 2011). מלבד תרגומיה ועריכותיה, פירסמה רשימות ומאמרים רבים בענייני ספרות, הן בכתבי עת ("הספרות", "סימן קריאה") והן במוספי ספרות (""הארץ"", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). כמו כן כתבה ערכים על ספרות רוסית ב"אנציקלופדיה העברית". זכתה בפרסים חשובים, בהם: פרס טשרניחובסקי לתרגום (1989), פרס משרד החינוך למתרגמים (1997, 2007), פרס שר התרבות לספרות על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום (2007) ובפרס ישראל לתרגום (2008). מנימוקי ועידת פרס ישראל לזכייתה: "תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול "הספרות"י של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושמים בשפה העברית".
