שניאור זלמן (זלקינד) /// משורר וסופר /// נולד בשקלוב, רוסיה הלבנה /// 1887 – 1959 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר שְׁקְלוֹב, רוסיה הלבנה. מצד אביו היה קשור בקשרי משפחה לשושלת אדמו"רי חב"ד. מגיל רך ייעד את עצמו ליצירה ספרותית, וכבר בגיל שתים-עשרה ושלוש-עשרה יצא לוורשה ולאודסה כדי להציג את עצמו בפני גדולי הספרות העברית. חייו הספרותיים הממשיים החלו ב-1902. באותה שנה התיישב בוורשה, עבד בהוצאת תושיה ופירסם את שיריו הראשונים בעברית וביידיש. ב-1904 עבר לווילנה, הועסק במערכת העיתון "הזמן" וגיבש את ספר שיריו הראשון, "עם שקיעת החמה". הופעת הספר ב-1906 (תושיה) הותירה רושם רב, ובתגובה ישירה לה חיבר ח"נ ביאליק את מסתו "שירתנו הצעירה", שבה סימן את שניאור כראש וראשון למשוררים הצעירים דאז, ודימה אותו ל"שמשון צעיר שגדלו לו בן-לילה כל שבע מחלפותיו" ול"גור-אריה… כשטרפו מפרפר בין שיניו". מאז ואילך נקבע דיוקנו של שניאור כמשורר הגבורה, העוצמה הארוטית והגבריות הכובשת. באותה תקופה עשה ניסיונות גם בסיפורת של התלבטות נפשית ברוח "הזמן", שכונסה בקובץ "מן החיים והמוות" (1910).
שמעוני (שמעונוביץ) דוד /// משורר, סופר ומתרגם /// נולד בבוברויסק, רוסיה הלבנה /// 1886 – 1956 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר בוברויסק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה. אביו היה בן תורה, משכיל וחובב ספר. למד בחדר, אך קיבל גם חינוך כללי. בגיל שלוש-עשרה החל ללמוד רוסית ומדעים כלליים. התרשם במיוחד משירי פושקין ולרמונטוב, ובבגרותו תירגם מיצירתם. התחיל לכתוב שירים בגיל צעיר, ושירו "שיחת רסיסים" ראה אור בשבועון לילדים "עולם קטן" ב-1902, כאשר היה בן שש-עשרה. באותה עת פירסם את השיר "בין השמשות", שביאליק מצא בו עניין רב. במהלך השנים הבאות הופיעו שיריו בביטאונים שונים, ובהם "לוח אחיאסף", ""השלוח"", "הזמן" ו"המעורר". ב-1908 עבר את בחינות הבגרות בפטרבורג, וכעבור שנה עלה לארץ ישראל והחל לפרסם משיריו ב"הפועל הצעיר". למחייתו עבד כפועל בפרדסי פתח תקווה וכשומר בכרמי רחובות. הוא שהה בארץ כשנה בלבד, אולם נופיה ומראותיה הותירו בשירתו רושם מכריע, והוא זכה לקבלת פנים חמה על ידי מנהיגי וסופרי הדור כברל כצנלסון, א"ד גורדון, י"ח ברנר ואחרים. בשנה זו מסר לבן-אביגדור את קובץ שיריו "סער ודממה" (שראה אור רק ב-1912, לאחר ספר שיריו השני, "ישימון"). כדי לרכוש השכלה אקדמית הוא שב לרוסיה וממנה יצא לגרמניה, שבה למד באוניברסיטאות ברלין והיידלברג וסיים את לימודיו במחלקה לפילוסופיה ולשפות שמיות באוניברסיטת וירצבורג. ב-1911 נדפס ספר שיריו "ישימון" (ורשה: ספרות), מחזור שירי מסע לארץ ישראל שכלל גם את האידיליות הראשונות וכן פואמות ושירים ליריים. יעקב פיכמן (1959) העיר על שם הספר: "הספר היה מלא התעוררות של אושר, והיה שקוי כולו רננה של ים ושמש. אבל ה"ישימון", זה משכן הבדידות, המקלט לשירה ולתפילה, היה הצבע הנאמן – בו בטח הלב יותר" (135). ועם זאת "משיר לשיר הולך ומבהיר שטח-מה בעולם" (שם). ואכן, כבר בשני הספרים הראשונים ניכר, בצד המוטיבים הליריים הנוגים המאפיינים את משוררי "דור ביאליק", היחס המפויס וההומוריסטי אל החיים, שיש בו יותר משמץ של חדוות המצאה ושחרור הטמונים בהתמסרות למחוזות החלום והדמיון: "אַךְ כָּל מַה-שֶׁאֶחְפֹּץ בָּם אֶרְאֶה, אֲשַׁנֵּם וְאַטֵּם כִּלְבָבִי:/ בִּרְצוֹנִי הַר יִהְיֶה לְנָחָש וְנָחָש יֵהָפֵךְ לְלָבִיא…" ("בין השמשות", תרס"ב), או בהתבוננות הסקרנית והנינוחה בתופעות הטבע, בחיות ובצמחים: "תְּנַתֵּר הַלְּטָאָה בַּחוֹל הַקּוֹדֵחַ,/ תַּבְרֵקְנָה טַבְּעוֹתָיו שֶׁל נָחָשׁ בָּרִיחַ,/ מִמְאוּרַת חַלָּמִישׁ יֵרָאֶה רֹאשׁ פֵּתֵן/ בָּאֲוִיר הַלּוֹהֵט מֵרִיחַ…" (""ישימון". I: צהריים", תרס"ט-תר"ע). בימי שהותו בברלין כתב גם פואמות, שהחשובה והידועה בהן היא "חלום ליל חורף". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה, המשיך ללמוד במכונים למדעי המזרח, להיסטוריה ולפילולוגיה באוניברסיטת פטרבורג ועמד בבחינות הממלכתיות. לאחר 1917 עבר למוסקבה, שם היה מזכיר מערכת העיתון היומי העברי "העם", השתתף ב"התקופה", תירגם להוצאת שטיבל והמשיך לכתוב.
עמיחי (פּפוייפר) יהודה /// משורר, סופר, מחזאי ומתרגם /// נולד בוירצבורג, גרמניה /// 1924 – 2000 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווירצבורג, גרמניה, למשפחה מחוגי האורתודוקסיה היהודית הגרמנית, וקיבל בצד חינוך יהודי-דתי חינוך גרמני הומניסטי. המשפחה עלתה לארץ ב-1936, שהתה תחילה בפתח תקווה ואחר כך שנים רבות בירושלים. קיבל חינוך ציוני-דתי בבית הספר "מעלה". היה חייל בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, וכאיש הפלמ"ח השתתף בקרבות קשים בשפלת החוף במלחמת העצמאות. אביו, שאליו היה קרוב מאוד, נפטר ב-1948. למד ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך לימד במוסדות חינוך והדרכה שונים. שיריו, שהחלו להיכתב בתוך מלחמת העצמאות, ראו אור בשנות החמישים הראשונות בעיתונות של השמאל הציוני הרדיקלי; אולם בשלב מוקדם למדי רחק המשורר הצעיר מן האמון בתהליך ההיסטורי הדיאלקטי, ובעצם בכל מהלך היסטורי כגורם המקרב את תיקון החיים האנושיים. המאה העשרים היתה בעיניו רצף הרסני מתמשך, המביא בלי הרף שפיכות דמים בעולם שהתרוקן לחלוטין מרחמים. עם זאת, הזדהה הזדהות מוחלטת עם זמנו ושאף להתבטא מנקודת מוצא של "כאן ועכשיו", לשדר ולעצב רגישויות עדכניות.
ויינברג צבי זבולון /// סופר /// נולד בורשה, פולין /// 1884 – 1971 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בפרבר פראגה, ורשה. למד בחדרים ובישיבות ואף הוסמך לרבנות. מנעוריו עסק בהוראה בערים שונות בפולין. בתוך כך השתלם בקורסים הפדגוגיים בגרודנה וב-1910 הוסמך להוראה. ב-1905 החל לפרסם סיפורים, תחילה בעיתון "הזמן" בווילנה בחסות העורך ישעיהו ברשדסקי, ולאחר מכן באכסניות נוספות ("המעורר" של ברנר, "רשפים" ו"ספרות" של פרישמן, "השילוח" ועוד). ב-1913 התיישב בוורשה והתפרנס מהוראה בגימנסיות מקומיות. באותה השנה הופיע ספרו הראשון ("ציורים וסיפורים", א'-ב', 1914-1913, ורשה: חברת אחיספר). ב-1920 ניסה לעלות לארץ, ישב בזכרון יעקב וניהל את בית הספר בשפיה, אולם אחרי כשנה חזר מאוכזב לוורשה. בשנים הבאות היה בעל תפקיד מרכזי בחיי ה"ספרות" העברית בפולין: סייע בידו של אליעזר שטיינמן בעריכת הירחון "קולות" (1924-1923), ערך עם מלכיאל לוסטרניק ובר פומרנץ את הירחון "ראשית" (1934-1932), ייסד את "אגודת הסופרים והעיתונאים העבריים בפולין" ועמד בראשה בשנים 1934-1929, ועוד. ב-1934 עלה ארצה בשנית, השתקע במושבה תל מונד ולימד בבית הספר המקומי עד פרישתו לגמלאות ב-1949. לאחר מכן התמסר לכתיבה.
ברקוביץ יצחק דב /// סופר, מחזאי, מתרגם ועורך /// נולד בסלוצק, רוסיה הלבנה /// 1885 – 1967 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בסלוצק, רוסיה הלבנה (בלארוס), וגדל במשפחה שהתפרנסה בצמצום. למד בחדר ואחר כך בישיבה קטנה, שבה התחיל לקרוא בסתר ובלהיטות יצירות של סופרי ההשכלה ומאוחר יותר גם של סופרי יידיש. התרשם בייחוד מסיפורי שלום עליכם ביידיש, שעוררו בו את השאיפה לנסות את כוחו בכתיבה. כמו כן פנה ללימודי חול והתוודע אל הספרות הרוסית.
ברוידס אברהם /// משורר וחוקר ספרות /// נולד בוילנה, ליטא /// 1907 – 1979 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווילנה. אביו, הסופר יצחק ברוידס, מוסמך לרבנות המתייחס למשפחת הגר"א וקרובו של הסופר ראובן אשר ברוידס, עסק בתרגום ספרות מחקר מגרמנית לעברית, חיבר את הספרים "וילנה הציונית ועסקניה" (1939) ו"אגדות ירושלים דליטא" (1946). הוא העניק לבנו חינוך משכילי ב"חדר מתוקן" ובגימנסיה העברית ע"ש ד"ר אפשטיין. בשנות לימודיו בגימנסיה (1922-1917) החל בכתיבת פרוזה ובעריכת כתבי עת לנוער ("לפידים", "התפתחות", "כוכב המזרח"), שבהם השתתפו גם יצחק עגן, משה בסוק וצבי ארד. ב-1922 החל להכשיר את עצמו במסגרת תנועת "החלוץ" לעלייה לארץ ישראל. הוא נסע לוורשה והתוודע לסופר א"ל לובושיצקי, שהדפיס משיריו בעיתונו "הכוכב". חזר לווילנה והתקרב במיוחד לחוג סופרי "הזמן": י"א טרייבוש וש"ל ציטרון.
- 1
- מתוך 1.
- מציג 6 ערכים.
