שנהב חיה /// סופרת ומשוררת /// נולדה במושב כפר יהושע, ישראל /// 1936 /// גיל: 88
שביט (שטראוך) יהודה /// משורר /// נולד בדנציג, גרמניה /// 1923 – 1983 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בדנציג (גרמניה דאז, פולין של היום), עלה ארצה ב-1933. היה מאנשי הלח"י, וב-1947 נתפש על ידי השלטונות הבריטיים ונשלח לגלות למשך שנתיים באפריקה. לאחר קום המדינה שימש כעובד סוציאלי בעיריית תל אביב. פירסם ארבעה ספרי שירה: "לפתע בראי במהופך" (עקד, 1970); "לראות שחור באהבה" (1972); "שירים בתוהו הגוף" (1974); "יחף כמו צפור" (1980).
קרן (פרידלנדר) רבקה (קטלין) /// סופרת ומבקרת /// נולדה בהונגריה /// 1946 /// גיל: 78
ביוגרפיה
נולד בעיר רובנו, אוקראינה. ילדותו עברה עליו במחנות ובגטאות רובנו, לבוב וורשה. עלה לארץ ב-1951, שירת בנח"ל מוצנח. היה חבר קיבוץ גבעת חיים מאוחד. בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטאות תל אביב וברן (שווייץ). ב-1987 ייסד וערך את כתב העת "נתיב" וב-1997 הקים את מרכז אריאל למחקרי מדיניות. פירסם מחקרים רבים בתחומים צבאיים ופוליטיים.
מירן ראובן /// סופר, מתרגם, עורך ומו''ל /// נולד בישראל /// 1944 /// גיל: 80
ביוגרפיה
גדל והתחנך בקיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל ובכפר סבא בתקופה שהיתה מושבה. למד בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. סיים את לימודיו ב-1962, התגייס לצה"ל ושירת תחילה כנהג תובלה ובהמשך ככתב בשבועון "במחנה". לאחר שחרורו יצא לדרום-אפריקה, לאנגליה ולהולנד וכעבור שנה עבר לצרפת. שם למד פילוסופיה לתואר ראשון ושני, וסיים את לימודיו ב-1970 באוניברסיטת סורבון בפריז. את השנים 1995-1970 עשה בשירות המדינה ושהה תקופות ארוכות בחו"ל.
מירסקי נילי /// מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1943 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב. הוריה היו ציונים שעלו ארצה מקייב. לסבה היתה חנות ספרים בתל אביב שבה נהגה לבלות רבות. נחשפה מ"ילדות"ה לשפה הרוסית, בעיקר הודות לסבתה. למדה בבית הספר העממי ע"ש טשרניחובסקי בתל אביב ובגימנסיה "תיכון חדש". ב-1962 למדה פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1964 למדה תולדות האמנות והיסטוריה של מזרח-אירופה באוניברסיטת מינכן, שם גם רכשה את השפה הגרמנית. למדה תואר ראשון בחוג לספרות אנגלית ובחוג לתורת "הספרות" הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1971 חזרה למינכן ולמדה תואר שני בחוגים לספרות רוסית, גרמנית ואנגלית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית באוניברסיטת תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. החלה את דרכה בתרגום בכתב העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר שעזבה את החיים האקדמיים, קיבלה משרת עריכה ותרגום בהוצאת עם עובד והצטרפה לעורך ולמתרגם דאז אברהם יבין. עברה לעבוד בהוצאת "סימן קריאה"/הקיבוץ המאוחד על תקן "מתרגמת הבית". ב-1994 חזרה להוצאת עם עובד כאחת מעורכות סדרת "ספריה לעם" עד שפרשה לגמלאות ב-2011. לאחר פרישתה חתמה על חוזה תרגום עם הוצאת אחוזת בית. מתרגומיה הרבים לקלאסיקות של "הספרות" האירופית: "סיפורים אוקראיניים" לניקולאי גוגול (1980); "פריחה שנתאחרה" לאנטון צ'כוב (1981); "חיל הפרשים ועוד סיפורים" לאיסאק באבל (1987); "שאון הזמן" לאוסיפ מנדלשטאם (1988); "מוות בוונציה" (1988) ו"בית בודנברוק" (2003) לתומס מאן; "סיפורי הופמן" לאת"א הופמן (1990); "אידיוט" (1993) ו"האחים קרמאזוב" (2011) לפיודור מיכאלוביץ' דוסטוייבסקי; "מוסקבה-פטושקי" לוונדיקט ירופייב (1994); "אבות ובנים" לאיוואן טורגנייב (1994); "ילדות" למקסים גורקי (1995); "אנה קארנינה" ללב טולסטוי (1999); "הגווארדיה הלבנה" למיכאיל בולגקוב (2002); "בעולם נהדר ואכזר" לאנדריי פלטונוב (2007), ועוד. מירסקי נמנית עם העורכים של "הספרות" הישראלית המקפידים על עריכה מסורתית, ומתערבת בטקסטים ובתכנים. נחשבת למתרגמת מחוננת שתרמה תרומה משמעותית לספרות העברית בתרגומיה הרבים, ובייחוד מן "הספרות" הרוסית. על תרגומה החדש לספר "האחים קרמאזוב" נכתב: "ייחודה של מירסקי הוא ביכולת שלה ליצור תרגום קולח ואותנטי, שאינו נשמע זר או מאולץ לקוראים בני זמננו, ועם זאת משמר הן את ניחוח העבר והן את חותמו "הספרות"י של כל יוצר באופן אינדיווידואלי" (צור-גלוזמן, 2011). מלבד תרגומיה ועריכותיה, פירסמה רשימות ומאמרים רבים בענייני ספרות, הן בכתבי עת ("הספרות", "סימן קריאה") והן במוספי ספרות (""הארץ"", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). כמו כן כתבה ערכים על ספרות רוסית ב"אנציקלופדיה העברית". זכתה בפרסים חשובים, בהם: פרס טשרניחובסקי לתרגום (1989), פרס משרד החינוך למתרגמים (1997, 2007), פרס שר התרבות לספרות על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום (2007) ובפרס ישראל לתרגום (2008). מנימוקי ועידת פרס ישראל לזכייתה: "תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול "הספרות"י של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושמים בשפה העברית".
טרן לאה /// משוררת, אמנית, עיתונאית /// נולדה בקריית טבעון, ישראל /// 1947 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולדה בקריית טבעון להורים מחלוצי המקום. בוגרת "סמינר אורנים" (1962) והמכללה לאמנות בלונדון (1967). בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בירושלים בתנ"ך ובהיסטוריה של עם ישראל (1965) ותואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת יוהנסבורג בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן (1980). לימדה באוניברסיטת תל אביב ובמכללת לוינסקי. יזמה לימודי לשון וספרות עברית בבתי ספר באנגליה, ניהלה אולפנים לעולים חדשים ומרכזים קהילתיים לנשים ועוד.
ביוגרפיה
נולד בבגדאד, עיראק. אביו נאסר בגין פעילות ציונית. עם שחרורו ב-1950 עלתה המשפחה ארצה. לאחר שהות במעברת בית ליד התיישבה בירושלים. ב-1965 זכה בחידון התנ"ך העולמי לנוער. אחיו התאום, הרצל, זכה במקום השני. שירת כחייל במשטרה הצבאית החוקרת. בעל תואר ראשון בספרות עברית ובמקרא ותואר שני בחינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כמורה לספרות ולתנ"ך בבית ספר תיכון, חיבר תוכניות וספרי לימוד במשרד החינוך. כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים (2005-2011). מ-1992 מכהן כחבר הנהלת המועצה הציונית בישראל. חבר במפלגת הליכוד. עמדותיו הפוליטיות מצאו ביטוי בספר "שירי מולדת" שראה אור ב-1992 בהוצאת שלהב"ת.
ביוגרפיה
נולד בבגדאד, עיראק. עלה עם הוריו ב-1950. התחנך בירושלים. נבחר ב-1965 עם אחיו התאום, המשורר בלפור חקק, ל"חתן התנ"ך העולמי לנוער". למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ושני. עסק בהוראה בבית ספר תיכון, אחר כך ערך את ביטאון חברת "דואר ישראל". ב-1988 השתתף בהקמת "קבוצת הסופרים הציונים", הפועלת בהתנדבות בערי פיתוח. בשנים 2005-2003 כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים. כמו כן היה חבר ועד PEN, איגוד הסופרים הבינלאומי, וחבר הנהלת המרכז למורשת יהודי בבל.
הופרט שמואל /// סופר וחוקר /// נולד בטשין, צ'כיה /// 1936 – 2006 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בטשין, צ'כיה, במשפחה מתבוללת. הוריו נתנו לו שני שמות: תומס, על שם נשיא צ'כיה תומס מסריק, ושמואל, כדי לשמח את סבו מצד אמו, שהיה יהודי מסורתי. בהיותו בן שלוש וחצי פרצה מלחמת העולם השנייה. אביו שהה אז בארץ ישראל, ושמואל ובני משפחתו הסתתרו בכפר פולני קטן אצל משפחת האומנת שלו. ב-1942 גורשו על ידי הגסטאפו לבית הסוהר בעיר קרוסנו, משם עברו הופרט ואמו לגטו ז'שוב, ולבסוף למחנה ברגן-בלזן. בתום המלחמה, ב-16 ביולי 1945, הוא יום הולדתו התשיעי, הגיעו לארץ וגרו בחיפה.
