חרלף עמירם /// סופר /// נולד בחיפה, ישראל /// 1926 – 2007 /// גיל
ביוגרפיה
נולד וחי בחיפה. למד משפטים בבית הספר "שערי משפט" בירושלים. ב-1968 התמנה לנשיא בתי הדין הצבאיים בשכם, ג'נין וטול כרם. כיהן כנשיא לשכת "אליהו הנביא" של "הבונים החופשיים" בחיפה. היה פעיל ציבור וחבר בוועדות רבות. זכה באות יקיר חיפה וכיהן בהתנדבות כמזכיר סניף חיפה של אגודת הסופרים העבריים. פירסם עשרים ושבעה ספרים, בהם ספרי פרוזה, ספרי פזמונים, ספרי זיכרונות ותיעוד וספרי משפט מקצועיים. ספרו הספרותי הראשון, "להיות אני", ראה אור ב-1986 (סער). זהו ספר פזמונים, כל אחד מהם עוסק בהיבט אחר באישיותו ובמצבי חייו, כאיש משפחה, יהודי, ציוני, חייל, בונה חופשי ועוד. בהמשך פירסם ספר פזמונים נוסף, "הכל נשאר במשפחה: שירים ומקאמות להורים ולטף" (1999).
חפר (פיינר) חיים /// פזמונאי ועיתונאי /// נולד בללא נתונים, פולין /// 1925 /// גיל: 99
ביוגרפיה
מן הפזמונאים הבולטים במדינת ישראל. נולד בפולין. עלה ארצה ב-1936. שירת בפלמ"ח, שם ייסד את "הצ'יזבטרון", להקה צבאית שתפקידה היה לשעשע את החיילים ולהעלות את המורל. הלהקה פעלה כשנתיים: מסוף 1947 ועד סוף 1949, והופיעה בפני פלמ"חניקים, וגם לפני אזרחים, בכל הארץ, במשלטים, בקיבוצים ובערים, לפני קרבות ואחריהם. חפר שימש כמפקד הלהקה והיה מכותביה העיקריים, עם נתן אלתרמן וחיים גורי. השירים והפזמונים של הלהקה זרועים ביטויים מן הלשון הפלמ"חניקית ומן העגה הצבאית דאז.
וייל עוזי /// סופר, מתרגם ותסריטאי /// נולד בקיבוץ גזית, ישראל /// 1964 /// גיל: 60
ביוגרפיה
נולד בקיבוץ גזית. ב-1991 ראה אור ספרו הראשון, קובץ הסיפורים "ביום שבו ירו בראש הממשלה (סיפורי אהבה)", בהוצאת עם עובד. נובלה מתוך הקובץ, "בקרוב, יקרה לך משהו טוב!", הפכה לסרט בבימויו של אייל שיראי ב-2006. במרכז הספר אנשים צעירים, פרשות אהבותיהם והחמצותיהם. הדמויות מאופיינות כמעין גולים או נוודים נצחיים שביתם ומולדתם, שנגלים להם כמעט תמיד בדמות אדם אחר, שבים ונגזלים מהם. הקובץ זכה לפופולריות ונתפש כייצוג נאמן לרוח הדור. לאחריו הופיעו גם הרומן "לאן הולך הזיכרון אחרי שאנחנו מתים" (1996) וקובץ הסיפורים, קטעי הסאטירה וההגות "אושר" (2001). נשוי לאמנית איריס דה-בוטון, ובשיתוף עמה פירסם כמה ספרי ילדים.
המאירי (פיירשטיין) אביגדור /// משורר, סופר, עורך, מתרגם ואיש תיאטרון /// נולד בדוידהאזה, הונגריה /// 1890 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר דוידהאזה (Odavidhaza), הונגריה (מצויות גרסאות המקדימות את שנת הולדתו עד 1886). בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי. מ-1905 למד בבית הספר התיכון שליד בית המדרש לרבנים בבודפשט. היה פעיל ציוני מנעוריו, ופתח במקביל בכתיבה עיתונאית בהונגרית ובכתיבה ספרותית בעברית. שירו העברי הראשון, "בן העתיד", פורסם ב-1909 בשבועון "המצפה", וקובץ שיריו הראשון, "משירי אביגדור פאירשטין" (הסתדרות הציונים בהונגריה) הופיע בבודפשט ב-1912 ועורר התעניינות רבה. בספטמבר 1913 השתתף כעיתונאי בקונגרס הציוני האחד-עשר בווינה, והתוודע שם אל כמה מגדולי הספרות העברית ובראשם ביאליק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914 גויס לצבא ההונגרי, שהיה חלק מהצבא המשותף של קיסרות הבסבורג, והגיע בו לדרגת קצונה. במשך כשנתיים השתתף בקרבות גליציה נגד הצבא הרוסי, ובשלהי 1916 נפל בשבי הרוסי. כחצי שנה טולטל והתענה במחנות שבויים במרחבי רוסיה האסייתית, עד ששוחרר בעקבות מהפכת פברואר 1917. הגיע לקייב ומשם לאודסה, ונקלט בחום בקרב חבורת הסופרים העבריים שם, שסייעו לו לשוב לפעילות ספרותית סדירה.
ביוגרפיה
נולד וגדל בקיבוץ דן בגליל העליון, כיום מתגורר בברלין. כשהיה בן שתים-עשרה עבר עם משפחתו לווינה לשלוש שנים, ולמד שם בבית הספר האמריקני. למד תואר ראשון בספרות וחינוך באוניברסיטה העברית ותואר שני בחינוך בין-תרבותי בברלין. כיום (2021) כותב עבודת דוקטורט במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בנושא גלובליזציה וספרות עולם עברית בת זמננו. ערך את כתב העת "סדק: כתב עת לנכבה שכאן", פרי שיתוף פעולה בין עמותת "זוכרות", קבוצת "פרהסיה" והוצאת פרדס. פרסם שירים וסיפורים במוסף התרבות והספרות של "הארץ" ובכתבי העת "מטעם" ו"מעיין".
גפן יהונתן /// משורר, סופר, פזמונאי ומתרגם /// נולד במושב נהלל, ישראל /// 1947 /// גיל: 77
ביוגרפיה
נולד במושב נהלל, שם למד בבית הספר היסודי ובתיכון. התגייס לצנחנים (1965) ולאחר שסיים קורס קצינים הועבר לגדוד "ברק" בגולני, שם שירת כקצין מודיעין. עם שחרורו מצה"ל עבר לתל אביב. ב-1968 יצא לאור ספר שיריו הראשון, "כמה מילים" (תרבות וחינוך). באותה העת כתב גם את "שירים שענת אוהבת במיוחד" כמכתבים לאחותו בת הארבע (1969). ב-1970 נסע ללונדון ללימודים וחזר לארץ ב-1972, והחל לכתוב טור שבועי בעיתון מעריב, שאותו הוא כותב עד היום. ב-1974 העלה עם דני ליטני מופע ראשון בשם "זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכול", שזכה להצלחה גדולה. בשנות השבעים והשמונים כתב והעלה מופעים סאטיריים נוספים ופירסם ספרי שירה, בהם "מקום לדאגה" (1971) ו"בעיקר שירי אהבה" (1976). גפן הוא אחיינו של משה דיין ואביהם של היוצרים שירה ואביב גפן.
ביוגרפיה
נולד בפריז. אמו היתה עוזרת מחקר של אנדרה מורואה ואביו, ד"ר חיים גמזו, היה מבקר אמנות ותיאטרון ידוע, מנהל מוזיאון תל אביב ומייסד בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" ברמת גן. עלה עם "הו"ריו לארץ בהיותו בן שנה ורבע. היה בן חמש כשאמו נפטרה ממחלה ממארת. למד שנתיים בגימנסיה העברית "הרצליה" ואחר כך עבר ממקום למקום כילד חוץ בקיבוצים גבע, גן שמואל ומעברות. בעל תארים ראשון ושני מאוניברסיטת תל אביב בספרות עברית וכללית ובלשון עברית. קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה של טקסס על ניתוח שירתו של איציק מאנגר. על עבודה זו "הו"ענק לו גם פרס המועצה לתרבות י"הו"דית למחקר בתחומי היהדות בארצות הברית (1976). ב-1976 הקים את הקתדרה ללימודים עבריים באוניברסיטה הממלכתית של סידני. בשנים 1987-1982 עמד בראש החוג ללימודים עבריים באוניברסיטת ויטס ביוהנסבורג, דרום-אפריקה. עם שובו לארץ ב-1993 ועד 2002 היה ראש החטיבה ללימודי ספרות במכללת אילת, ומ-2002 "הו"א מרצה במכללת "אוהלו" בקצרין שברמת הגולן.
ביוגרפיה
נולד וגדל בתל אביב. למד בתיכון "עירוני ה"'. שירת בחיל האוויר. יצירותיו התפרסמו בכתבי העת "עתון 77", "סימן קריאה" ו"מסמרים". עבד כעיתונאי ופירסם תחקירים, רשימות וטורי דעות בעיתונים ""הארץ"", "גלובס", "מקור ראשון" ובמקומונים "עיתון תל אביב", "זמן תל אביב" ו"העיר". חיבר פזמונים לרמי קליינשטיין ("תפוחים ותמרים", "חוץ ממך כלום"), ריטה ("בערב יום העצמאות"), דיוויד ברוזה ("זה הכול או כלום") ואחרים, מהם שזכו לפופולריות רבה. לצד הכתיבה הגיש את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה" ב"גלי צה"ל" ותוכנית אישית ברדיו האזורי של ירושלים. כמו כן השתתף כשחקן בסרטים ובסדרות טלוויזיה. עובד במשרד פרסום. מתגורר בבת ים.
גורי (גורפינקל) חיים /// משורר, סופר ועיתונאי /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1923 – 2018 /// גיל
גולדברג חנה /// סופרת ופזמונאית /// נולדה בחיפה, ישראל /// 1954 /// גיל: 70
ביוגרפיה
נולדה בחיפה. שירתה בצה"ל ככתבת צבאית בעיתון "במחנה גדנ"ע". בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה בפילוסופיה ובספרות אנגלית. עבדה כעיתונאית עצמאית ב"ידיעות אחרונות", ב""הארץ"" ובשבועונים שונים. שימשה ככתבת ראשית, עורכת ומתרגמת בירחון "המפעל" וכעורכת לשונית ומתרגמת בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. בשנים 2002-2006 כיהנה כיו"ר אקו"ם.
