פן (פפליקר-שטרן) אלכסנדר (אברהם) /// משורר, סופר, פזמונאי ומתרגם /// נולד באקימובקה, אוקראינה /// 1906 – 1972 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ברוסיה. קורות חייו עד הגיעו לגיל ארבע-עשרה אפופות מסתורין. ל"דבר"יו נולד בניז'ני-קולימסק, על גדות ים הקרח הצפוני, לבתו של האציל השבדי פון ינסן, אוקיינוגרף וצייד דובים, ולאב יהודי בשם יוסף, נצר למשפחה חב"דית. בהיותו כבן שבע התנפל דוב לבן על הסב ופצעו למוות, ופן נדד ברחבי רוסיה עד הגיעו לבית אביו בפיאטיגורסק שבצפון-קווקז.
סובול יהלי /// סופר ומוזיקאי /// נולד בישראל /// 1972 /// גיל: 52
ביוגרפיה
בנו של המחזאי יהושע סובול. גדל בתל אביב. סולן, גיטריסט, כותב ומלחין בלהקת הרוק הישראלית "מוניקה סקס". תקליטה הראשון של הלהקה, "פצעים ונשיקות", יצא ב-1995 וזכה להצלחה רבה. סובול עובד גם כמוזיקאי עצמאי, והוציא בין השאר תקליט סולו בשם "סוס" (1998). בשנים 2010-2007 פירסם טור שבועי במקומון "העיר".
סובול יהושע /// מחזאי, סופר, עיתונאי ובמאי /// נולד במושב תל מונד, ישראל /// 1939 /// גיל: 85
ביוגרפיה
נולד וגדל במושב תל מונד שבשרון, בבית שבו התגוררו כל בני משפחתו המורחבת ורבת-הגוונים האידיאולוגיים: סבתא קומוניסטית לשעבר, דוד ודודה חסידי גור, ואביו איש תנועת העבודה. הבית עומד במרכז מחזהו "כפר" שהוצג בתיאטרון "גשר" (1996) והאב – בלב הרומן הראשון שלו, "שתיקה" (הקיבוץ המאוחד, 2000). למד ב"תיכון חדש" והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ שמיר, שבו היה חבר בשנים 1965-1957. למד ספרות והיסטוריה במכללת "אורנים" והיה מורה בקיבוצו. בשנים 1964-1963 פירסם את ביכורי סיפוריו ברבעון "קשת". חבריו לקיבוץ חשבו שהם אינם הולמים את האידיאולוגיה הקיבוצית, ובשל חילוקי הדעות עזב את הקיבוץ. בשנים 1970-1965 חי בפריז, למד פילוסופיה בסורבון וקיבל תואר בוגר (1969). כמו כן השתלם בניתוח מערכות, ולפרנסתו עבד ככתב היומון "על המשמר" בבירת צרפת. בשנות שהותו שם הבחין בנתק שבין העילית האינטלקטואלית ובין החברה הצרפתית, והשתכנע כי כיוון כתיבתו, שהושפעה מהמודרניזם הצרפתי ומתיאטרון האבסורד, המסוגרים במערכת סמלים ומושגים קשה לפענוח, אינו הולם סופר כמוהו, החי בחברה שבה האחריות והמעורבות החברתיות חייבות להיות שאיפה קיומית. ההזדמנות לממש שאיפה זו ניתנה לו ב-1971, כאשר הוזמן על ידי הבמאית נולה צ'לטון לכתוב מחזה חברתי תיעודי, ז'אנר שלא היה מוכר אז בארץ. "הימים הבאים" בבימויה של צ'לטון (1971), על החיים בבית אבות, לא זכה להערכת הביקורת, אך סלל את דרכו כמחזאי של מחזות תיעודיים, ז'אנר שהוא תרם להתפתחותו בשנות השבעים והשמונים יותר מכל מחזאי ישראלי אחר. במשך ארבעת העשורים הבאים כתב יותר מחמישים מחזות. רבים מהם תורגמו והועלו בחו"ל. בייחוד ידע הצלחה מחזהו "גטו", שתורגם לעשרים שפות, הוכתר בבריטניה ב-1989 כמחזה השנה והועלה בעשרים ושבע מדינות. בשנים 1988-1984 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה, אך לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" (1988), שבו הציג את חיילי צה"ל כקלגסים, התפטר מתפקידו. במחצית הראשונה של שנות התשעים היה מבוקש ואהוד יותר באירופה מאשר בישראל. באותה תקופה הוצגו שישה מחזות חדשים שלו בווינה, בבאזל, באוסלו, בדורטמונט ובמנהיים. מחזהו "נשף מסכות", שהועלה בתיאטרון חיפה (2001), הוגש קודם שבע פעמים לתיאטרונים אחרים בארץ, אך נענה בסירוב. הצלחת "כפר" בתיאטרון "גשר" (1996) החזירה אותו אל מרכז הבמה במולדתו.
מר (מוהר) יחיאל /// משורר ופזמונאי /// נולד בטרנוב, גליציה /// 1921 – 1969 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בטרנוב, גליציה. אביו, מאיר מוהר, היה סופר ומשורר. התחנך בגרמניה ועלה לארץ ב-1937 לבדו במסגרת "עליית הנוער". השתתף בהכשרה בכפר יהושע והיה חלק מגרעין "זרעים" שייסד את קיבוץ דברת. בקיבוץ החל בקריירה הפזמונאית שלו, ולאחר המעבר לתל אביב ב-1946 התבסס כפזמונאי וכתב להיטים רבים ל"להקת הנח"ל" בשם משפחתו האמיתי, מוהר. במקביל החל בכתיבה ספרותית בשם יחיאל מר. הוא אביו של הפזמונאי והפובליציסט עלי מוהר.
ביוגרפיה
נולד בחולון ומתגורר ברמת גן. למד לתואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. כתב ביקורות קולנוע ותרבות באתר "וואלה" וערך את מדור ביקורות הקולנוע בעיתון "כלבו חיפה". בעל טור בנושאי תרבות פופולרית באתרי האינטרנט "רשימות" ו"קפה דה מרקר". שותף בכתיבת פזמונים לזמרות נינט, ריטה ועוד. כיום עורך תוכן ראשי של אתר הקולנוע הישראלי TVC.
מאנגר איציק /// משורר, סופר, מחזאי ומסאי בשפת היידיש /// נולד בצ'רנוביץ, רומניה /// 1901 – 1969 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בצ'רנוביץ, רומניה, להורים שהגיעו מגליציה. אביו היה חייט ובעל זיקה עמוקה לפולקלור היידי. חינוכו המסורתי היהודי היה מצומצם בהיקפו. למד בבית ספר כללי גרמני עד לשלבי הגימנסיה, אך לא סיים אותה. מסלול חינוכי זה הצמיח את זיקתו העמוקה לשירה ולספרות הגרמניות, ובייחוד למשוררי התקופה הרומנטית. ההשפעות התרבותיות בשנותיו הפורמטיביות עמדו בסימן האווירה הייחודית של עיר מולדתו: הגרמנית כלשון התרבות הרשמית והגבוהה, והיידיש כלשון הבית וכביטוי לעממיות היהודית, שאחד מסימניה המובהקים היה הפעילות התיאטרונית התוססת והזיכרונות על שורשיה ועברה.
ביוגרפיה
נולדה בעיר לודז', פולין. עלתה עם הוריה ארצה כשהיתה בת חמש, ומשפחתה השתקעה בתל אביב. מנעוריה היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר", ובמסגרתה הצטרפה ב-1952 עם גרעינה לקיבוץ נחשון. בקיבוץ הקימה את משפחתה, והיא מתגוררת בו עד היום. עבדה בענפי החקלאות, בהמשך היתה מורה וכיהנה גם כמזכירת הקיבוץ. זה שנים רבות היא עורכת את מדור ספרי הילדים בהוצאת ספרית פועלים.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. גדל בשכונת נווה שאנן הסמוכה לתחנה המרכזית הישנה. הוריו הגיעו ארצה מלודז', פולין ב-1935 עם בנם הבכור דוד בן תשעת החודשים, לימים במאי ומנהל אמנותי של תיאטרון "הבימה". האב היה שומר מצוות, נצר לשושלת רבנים מחסידות פולין, וגם לוין חבש כיפה עד גיל ארבע-עשרה ולמד בבית הספר הממלכתי-דתי "יעבץ". את שירו הראשון כתב בגיל שש, לאחר שמטוסים מצריים חגו מעל התחנה המרכזית והטילו עליה פצצות. האב הגאה שמר את השיר בכיסו. בגיל שתים-עשרה וחצי התייתם מאביו, שמת מהתקף לב, והאם האלמנה נאבקה לפרנס את שני בניה. את לימודיו התיכוניים החל בתיכון "צייטלין" הדתי, אך משסיים כיתה ט' נאלץ להפסיק, עבד כנער שליח כדי לסייע לאמו בפרנסת הבית, והמשיך בלימודי ערב. בתיכון השתתף לראשונה בחוג דרמטי ושיחק במחזה "מיכל בת שאול" של אהרן אשמן. למעשה נחשף לעולם התיאטרון כמה שנים לפני כן, באמצעות אחיו, ששימש עוזר במאי בתיאטרון "הקאמרי". במהלך השירות הצבאי היה אחראי על מתקן הקשר של פיקוד מרכז, תפקיד שהצריך סיווג ביטחוני גבוה במיוחד. בשירות המילואים הועבר ליחידת נ"מ בחיל התותחנים. רק בתקופה זו חדל, בהשפעת חברים, לצום ביום הכיפורים.
יונתן (קליין) נתן /// משורר, סופר, עורך ומתרגם /// נולד בקייב, אוקראינה /// 1923 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקייב, אוקראינה, להוריו לאה ויונה, שהעלוהו עמם ארצה ב-1925. כשלוש שנים עשו בקיבוץ גבעת השלושה, עברו לפתח תקווה, וב-1935 התיישבו במושב בהדרגה, כיום מעש. התחנך בתיכון החקלאי המחוזי שליד גבעת השלושה. ב-1945 הצטרף כחבר לקיבוץ שריד. כעבור שנה יצא ללמוד הוראה ב"סמינר הקיבוצים", ומשסיים את לימודיו היה מורה ומחנך בבית הספר העל-יסודי בקיבוצו. ב-1951 פירסם ספר "שירים" ראשון, "שבילי עפר" (מרחביה). ב-1956 למד ספרות עברית ויידית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1963 יצא בשליחות "השומר הצעיר" והסוכנות היהודית לארצות הברית, שם ריכז פעולות חינוכיות עד 1966. ב-1968 החל ללמד ספרות ב"סמינר אורנים". ב-1970 המשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, וסיים ב-1973 כמוסמך. תוך כדי לימודיו הצטרף לבית ההוצאה ספרית פועלים, שימש בו חבר הנהלה ועורך מדור הפרוזה. ב-1972 נתמנה למרצה לספרות בחטיבה האקדמית של "אורנים" ואוניברסיטת חיפה. במשך ארבע שנים (1984-1980) היה חבר מליאת רשות השידור. ב-1985 נבחר ליו"ר ועד אגודת הסופרים העבריים. עזב את קיבוץ שריד ב-1990, והתגורר עם אשתו נילי במשך חמש-עשרה שנותיו האחרונות ביהוד. על ספרי שיריו זכה בפרסים ספרותיים רבים, בהם פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס אלתרמן. תירגם שירה משפות זרות, בעיקר מיידיש (איציק מאנגר), ושיריו תורגמו לכמה שפות.
טהרלב יורם /// משורר, מתרגם ופזמונאי /// נולד בקיבוץ יגור, ישראל /// 1938 – 2022 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בקיבוץ יגור להורים שעלו ארצה כחלוצים מליטא. אביו, חיים טרלובסקי-טהרלב, חיבר שירים ומחזות בעברית וביידיש, ובהם ספרו המרכזי, יצירה שירית מקיפה מחיי הקיבוץ בשם "נוה הסלעים" שהוצאה לאור ב-1998 מעיזבונו בידי בנו. שירת בצבא ככתב העיתון "במחנה גדנ"ע" ורכש בו מיומנויות של כתיבה עיתונאית. ב-1964 חיבר את שירו הראשון, "את ואני והרוח", שהולחן בידי נחום הימן וזכה להצלחה רבה. מאז נעשה פזמונאי ידוע ומבוקש וחיבר כאלף שירי זמר ללהקות צבאיות, לזמרים ולמחזות זמר, שמבחר מהם כונס בספרים אחדים ("מצעד הפזמונים", 1970; "לאוהבים את האביב", 1981; "בפרדס ליד השוקת", 1991; "אין כבר דרך חזרה", 2005). מהנודעים בשיריו: "הבלדה על יואל משה סלומון", "גבעת התחמושת" ו"קום והתהלך בארץ". מ-1966 חיבר, תירגם ועיבד יותר משישים ספרי ילדים. כעשרים שנה עבד כעורך בהוצאה לאור של משרד הביטחון. מאז תחילת שנות השמונים הוא הגיש מופעי קריאה וזמר לפני קהל, המבוססים על קטעי הומור בנושאים שונים מפרי עטו, בשילוב עם שיריו המבוצעים בידי זמרים.
