ביוגרפיה
נולד ביפו להורים שעלו מדמשק, סוריה. בילדותו גר בתל אביב, בשכונת נאות אפקה. בגיל תשע אובחן כמחונן ולמד בפרויקט המחוננים של תל אביב. בגיל שלוש-עשרה, בעקבות עבודת האב במשרד השיכון, עברה המשפחה לירושלים. למד ב"תיכון שליד האוניברסיטה" בירושלים. בנעוריו הרבה לקרוא, בעיקר ספרים של גינתר גראס, גבריאל גרסיה מארקס, א"ב יהושע ודויד גרוסמן. עבודתו הראשונה היתה כתיבת תסכיתי רדיו לתוכנית לילדים ברשת א'. בצבא שירת בחיל המודיעין. הוא בוגר החוג לאמנות התיאטרון במסלול כתיבה דרמטית ודרמטורגיה ובוגר החוג למשפטים באוניברסיטת תל אביב. עובד כיועץ משפטי בחברת הייטק.
ביוגרפיה
נולד בבגדאד, עיראק. עלה ארצה ב-1951. למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, בעל משרד עצמאי לעריכת-דין בפתח תקווה. בשנותיו הראשונות בארץ כתב ופירסם בשפה הערבית בכתבי עת ערביים ובבית השידור הישראלי דברי שירה, פרוזה ותסכיתים. היה ממלא מקום יו"ר אגודת הסופרים העבריים ויו"ר העמותה לזכר המשורר נתן יונתן. מאז 1962 פירסם עשרה ספרים, ובהם רומן אחד: "שלא בדרך המלך" (אוריינט, 1962), בשם העט יואב לימור; "שירים על כפות המנעול" (1967); "קולות" (1973); "עיגול לפנים עיגול" (1979); "אני ועוד אחד" (1984); "צילומי תצפית תלת ממדית על רובינזון קרוזו" (1988); "חוש שביעי" (1988); "לוח מודעות" (1997); "חילוף חומרים" (2002); "כרטיס ביקור: מבחר ושירים חדשים" (2007).
חיימוף חיים /// סופר ומשורר /// נולד בצ'ירפאן, בולגריה /// 1931 /// גיל: 94
ביוגרפיה
נולד בצ'ירפאן, בולגריה, למשפחה מסורתית. עלה לארץ ב-1950. במקביל לעבודתו כמנהל מחלקה בבית החולים "השרון" החל להוציא לאור את יצירתו הספרותית. מאז הרומן הראשון, "לא רק הטובים" (עמיחי, 1976), פירסם עשרות ספרים ובהם שירה (כולם בהוצאת עקד), רומנים (החל מ-1995 – כולם בהוצאת כנרת זמורה-ביתן), מחזות (גוונים) וקובצי סיפורים קצרים (בהוצאות שונות). מאמרים פרי עטו הופיעו ב"הצופה" וב"מקור ראשון".
חיוֹג משה (פלוטקין, גריגורי צבי) /// סופר /// נולד בלאדי, רוסיה /// 1895 – 1968 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ב-1895 בעיירה לאדי בפלך מוהילוב, רוסיה. אביו, אבא-ראובן אברמזון, היה מורה ומטיף ציוני נודע בשעתו, ולרגל עיסוקו הרבתה המשפחה לנדוד ברחבי רוסיה. אחיו הבכור הוא הסופר חיים שלום בן-אברם (1965-1893). מ-1900 חי ביקאטרינוסלב, ומ-1905 בטרנופול שבגליציה. ב-1908 הכירו שני האחים את יוסף חיים ברנר והתקרבו אליו בשנת שהותו בלבוב. מנעוריו דבק ברעיון המהפכה והתגייס בכל מאודו להגשמתה כחסיד נלהב של טרוצקי. בימי מלחמת האזרחים ברוסיה תפש עמדה גבוהה בצבא האדום. מ-1922 ועד 1925 למד בבית הספר הגבוה ללימודי המזרח במוסקבה. מ-1919 פירסם סיפורים ומסות בכתבי העת העבריים שהופיעו מחוץ לרוסיה ("השילוח", "הדאר", "מאזניים", "דבר" ועוד) ובאותה תקופה אימץ לו את השם הספרותי חיוג, כשמו של גיבור אהוב עליו מרומן של הסופר הדני הרמן באנג. בסיפוריו ניכרים יסודות אוטוביוגרפיים, אולם בעיקרם הם רצפים של השתפכות והלוך נפש המעצבים דמויות מלנכוליות פסיביות, חולמות והוזות, כמהות ליופי ועסוקות בחיטוט פנימי. מ-1923 שקד חיוג על הכנתו ועריכתו של הקובץ "בראשית" (1926), הבמה הספרותית העברית האחרונה שהופיעה ברוסיה הסובייטית. הוא עצמו פירסם בקובץ תרגומים לשישה מסיפורי יצחק באבל בשיתוף פעולה הדוק עם המחבר.
חזק יחיאל /// משורר ומחנך /// נולד בקיבוץ אפיקים, ישראל /// 1936 /// גיל: 89
חזן עוזיאל /// סופר /// נולד בללא נתונים, מרוקו /// 1945 /// גיל: 80
ביוגרפיה
נולד במרוקו ועלה לישראל ב-1955. בוגר לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התחנך במוסדות של "עליית הנוער" ועבד שנים רבות עם חבורות רחוב. ב-1979 שב למרוקו וביקר באתרי ילדותו. הרומן הראשון שכתב, ""ארמנד": נובלה מרוקאית" (ספרית פועלים, 1981), מתאר את ילדותו במרוקו, את עקירת המשפחה לישראל ואת קשיי ההגירה. בספריו "מבחן החלב" (1996) ו"בוא אלי לאימילשיל" (2006) זונח חזן את ההוויה הישראלית ושב לינוק מקרקע גידולו הדשנה. הוא מתאר בלשון עשירה ומלאת פיוט את הכפרים בהרי האטלס ולעומתם את קזבלנקה, העיר הלבנה, והמתח בין שני המרחבים: בין העולם הכפרי הבֶּרבֶּרי, שאותו הוא תופש כטבעי, היולי ומיסטי, לבין העולם המודרני המטופח, הקורץ למנעמי צרפת והמערב. מתח ההגירה שעוצב באורח משכנע ב"ארמנד" מומר ביצירות אלה בתחושת שבר פנימי המלווה את הגיבורים במעתקים המרחביים בחייהם, בין הכפר לעיר. כתיבתו ניחנה ברגישות חושנית, היא מתנהלת לאִטה תוך מתן מקום נרחב לתיאורים שעניינם יפי הטבע וחפצי נוי, וגם ל"מלאח היהודי" – כינוי לכל אזור יהודי ברחבי מרוקו – על דלותו ועליבותו מזה, ועל גילויי השמחה והחיות המתקיימים בו מזה.
חורגין יעקב /// סופר /// נולד ביפו, ישראל /// 1898 – 1990 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ביפו להורים יוצאי רוסיה, אנשי העלייה הראשונה, וגדל בשכונות נווה שלום ונווה צדק. עד גיל שתים-עשרה למד בתלמוד תורה שאביו שימש בו מורה. לאחר מכן למד בבית הספר לבנים מיסודה של חברת "עזרה" של יהודי גרמניה, ובבית המדרש למורים בירושלים. במלחמת העולם הראשונה שימש תחילה מתורגמן בשירות הצבא הטורקי. עם כיבוש ירושלים בידי האנגלים עבר לשמש פקיד בחיל הרפואה הבריטי. שירותו הצבאי הביא אותו לפינות שונות ברחבי המזרח התיכון, וכן להתוודעות קרובה לבני לאומים שונים שבמחיצתם שירת.
ביוגרפיה
נולד במינסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרטוז-ברזה שבפולין ולמד בבית ספר עברי. ב-1933 סיים את לימודיו בבית המדרש העברי למורים בווילנה והחל לעסוק בהוראה. בעודו תלמיד הסמינר פירסם שירים ראשונים בכתבי העת העבריים בפולין ("זרמים", 1931; "בסך", 1932), וכן קובץ שירים ראשון, "במערבל" (מעיינות, 1933). ב-1936 עלה לארץ ישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר עלייתו פירסם ספר שירים ראשון בארץ ("צהריים לבאות", 1937), ועד 1951 הוסיף עליו עוד שישה ("וילאות", 1940; "החוף האחר", 1941; "מפתחות אבודים", 1942; "אי-שם", 1944; "משירי המדבר", 1947; "עלי דרך", 1951). במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית ושירת בארץ, בצפון-אפריקה ובאירופה. חוויותיו בשנים אלה הזינו רבים משיריו. לאחר השחרור חזר להוראה, ובד בבד יצא מ-1948 לשליחויות שונות של חינוך והסברה בגולה מטעם המוסדות הלאומיים, תחילה בקרב שארית הפלֵטה בפולין ולאחר מכן בקהילות היהודיות במקסיקו ובארגנטינה. ב-1958 התמנה לנהל את בית הסופר בתל אביב, ולאחר מכן כיהן כמזכיר הכללי של אגודת הסופרים העבריים עד 1974. בעשור האחרון לחייו פורסמו עוד ארבעה קבצים משיריו: "אזוב באבן" (1966, כולל מבחר מן הספרים הקודמים); "בעת ובעונה", 1969; "אבק חוצות", 1972; "עד בלי ירח", 1974. כחודשיים לפני מותו השלים הכנת מבחר מקיף משירתו המאוחרת (""צעדים על גשר"", 1977).
ביוגרפיה
נולד במינסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרטוז-ברזה שבפולין ולמד בבית ספר עברי. ב-1933 סיים את לימודיו בבית המדרש העברי למורים בווילנה והחל לעסוק בהוראה. בעודו תלמיד הסמינר פירסם שירים ראשונים בכתבי העת העבריים בפולין ("זרמים", 1931; "בסך", 1932), וכן קובץ שירים ראשון, "במערבל" (מעיינות, 1933). ב-1936 עלה לארץ ישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר עלייתו פירסם ספר שירים ראשון בארץ ("צהריים לבאות", 1937), ועד 1951 הוסיף עליו עוד שישה ("וילאות", 1940; "החוף האחר", 1941; "מפתחות אבודים", 1942; "אי-שם", 1944; "משירי המדבר", 1947; "עלי דרך", 1951). במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי במסגרת הבריגדה היהודית ושירת בארץ, בצפון-אפריקה ובאירופה. חוויותיו בשנים אלה הזינו רבים משיריו. לאחר השחרור חזר להוראה, ובד בבד יצא מ-1948 לשליחויות שונות של חינוך והסברה בגולה מטעם המוסדות הלאומיים, תחילה בקרב שארית הפלֵטה בפולין ולאחר מכן בקהילות היהודיות במקסיקו ובארגנטינה. ב-1958 התמנה לנהל את בית הסופר בתל אביב, ולאחר מכן כיהן כמזכיר הכללי של אגודת הסופרים העבריים עד 1974. בעשור האחרון לחייו פורסמו עוד ארבעה קבצים משיריו: "אזוב באבן" (1966, כולל מבחר מן הספרים הקודמים); "בעת ובעונה", 1969; "אבק חוצות", 1972; "עד בלי ירח", 1974. כחודשיים לפני מותו השלים הכנת מבחר מקיף משירתו המאוחרת (""צעדים על גשר"", 1977).
ביוגרפיה
נולד בנצרת, בן למשפחה נוצרית. למד לתואר במכללה לעיתונות (1947), וכן לתעודת הוראה באמנויות היפות (1961). הוכתר בתואר "אבי השירה הערבית בישראל" בזכות פעילותו להחייאת הספרות הערבית בארץ לאחר 1948. עורך מייסד של כתב העת "אל-מוג'תמע" (נוסד ב-1954), שבלט בשל אי-השתייכותו לאף מפלגה פוליטית, ובשל השפעתו הרבה על הספרות הערבית בארץ עד 1959. במסגרת כתב העת טיפח משוררים ערבים ויהודים כגון ראשד חוסיין, מחמוד דרוויש, סמיח אל-קאסם וג'מאל קעוואר בערבית, וסאלם שעשוע בעברית. חידש את פעילותו של כתב עת זה ב-1979. ב-1955 ייסד את איגוד המשוררים הערבים בישראל, שכלל יהודים, נוצרים ומוסלמים, ושעל פי דברי ההוגה עטאללה מנצור (1975) היווה מקור להשראה חשובה בחיי התרבות המתגבשים של ערביי ישראל.
