שוראקי נתן אנדרי /// משורר, סופר ומתרגם /// נולד בעין-טמושנט, אלג'יר /// 1917 – 2007 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה עין-טמושנט, אלג'יריה. בילדותו ספג את התרבות היהודית של בית אביו, צאצא לשושלת ארוכה של רבנים וחכמים באלג'יריה מאז המאה השש-עשרה, וגם את התרבות הערבית. בהמשך התחנך במערכת החינוך הצרפתית הממלכתית וסיים את לימודי המשפטים בפריז, כולל דוקטורט. במקביל קיבל תעודה של הסמינר לרבנים בצרפת. במלחמת העולם השנייה החל את דרכו כעורך-דין בעיר אוראן, אלג'יריה, אך בשל החוקים האנטישמיים של משטר וישי הצטרף למחתרת שפעלה בצרפת. אחרי המלחמה הספיק לכהן כשופט שלום באלג'יריה. ב-1947 נקרא למלא תפקיד של סגן מנכ"ל "כל ישראל חברים", וב-1953 קיבל על עצמו תפקיד כנציג קבע של הארגון, ובמסגרתו סייר והרצה בארצות רבות.
שבילי בנימין /// משורר וסופר /// נולד בירושלים, ישראל /// 1956 /// גיל: 68
ביוגרפיה
נולד, התחנך וחי בירושלים. בילדותו גר בשכונת ימין משה וכיום בשכונת קטמון. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופה זו יזם את "מראות" (1981), כתב עת ירושלמי לספרות, והיה אחד מעורכיו. כתב העת, שניחן בחותמם המקורי של העורכים-הכותבים, הפסיק לצאת לאור לאחר החוברת השישית (1987). מלמד ספרות עברית במכללת "עלמא" וב"מכון שכטר" בתל אביב. מעביר סדנה לכתיבת שירה באוניברסיטה העברית, שם נבחר להיות משורר הבית. שיעוריו עוסקים בספרות הנושקת לטקסטים דתיים, כמו התנ"ך, הברית החדשה ושבחי הבעש"ט, וכן ביצירות ספרותיות שמרכזן דתי, כמו "החיים כמשל" לפנחס שדה, "הווידויים" לאוגוסטינוס, "הדרך אל השלמות" לתרזה מאווילה וסיפורי עגנון.
קוסמן אדמיאל /// משורר וחוקר תלמוד /// נולד בחיפה, ישראל /// 1957 /// גיל: 67
עבּדֻה-עודה ריתא /// משוררת וסופרת בשפה הערבית /// נולדה בנצרת, ישראל /// 1960 /// גיל: 64
ביוגרפיה
נולד בבגדאד, עלה לארץ ב-1951 והשלים כאן את לימודי התיכון. ב-1954, בהיותו בן שש-עשרה, ניסה להימלט ללבנון, אך נלכד על ידי סוכן ישראלי ונעצר בביירות למשך שישה חודשים, ובכלא בישראל לשישה חודשים נוספים. שהה בטורקיה, בהודו ובאיראן (1962-1958), ואף הצליח לחזור לעיראק, שם עבד בשגרירות האמריקנית במשך שנתיים. חזר לישראל כדי להתאחד עם אמו החולה. היגר למנצ'סטר (2001) ושב לישראל. קורות חייו מגלמות תחושה של גלות ותלישות, שמקבלת ביטוי מובהק ביצירותיו הספרותיות.
מוראר מוצטפא /// סופר, מתרגם ועורך בשפה הערבית /// נולד בג'לג'וליה, ישראל /// 1929 /// גיל: 95
ביוגרפיה
נולד בכפר ג'לג'וליה, בו הוא מתגורר גם כיום. בנעוריו עבד כפלאח וכעובד זוטר במחנות של הצבא הבריטי. נפצע במלחמת 1948 ורגלו נקטעה. בוגר הסמינר למורים ערבים ביפו (1952) ובעל תואר ראשון בשפה וספרות ערבית ובמדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן (1975). מורה, מנהל ועורך ראשי של בית ההוצאה הערבי של ההסתדרות. ערך והגיש תוכנית לילדים ב"קול ישראל" בערבית (1961-1958). חבר באגודת הסופרים הערבים בישראל ובאגודת הסופרים בישראל. מאז 1982 מקדיש את כל זמנו לכתיבה ספרותית ועיתונאית. פירסם שמונים ושישה חיבורים, ובהם קובצי סיפורים קצרים וסיפורים לילדים. תירגם לערבית עשרים ושניים ספרים.
לאור נתנאל /// משורר /// נולד בתל אביב, ישראל /// 1950 /// גיל: 74
ביוגרפיה
נולד בתל אביב, גדל והתחנך בישראל ובארצות הברית. בעל תואר שלישי ברפואה ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. מנהל המרכז הקהילתי לבריאות הנפש תל אביב ע"ש בריל, ומרכז "חוסן" להתערבות בטראומה ואסון המוני ע"ש כהן-האריס. פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפסיכיאטריה ולפילוסופיה. פרופסור קליני במכון לחקר הילד, אוניברסיטת ייל.
ביוגרפיה
נולד ברמת השרון. למד מחשבת ישראל והיסטוריה באוניברסיטת חיפה. הוסמך לרבנות בתוכנית "תמורה" להכשרת רבנים חילוניים, וחבר מועצת הרבנים החילוניים "מרחב". חבר קיבוץ מזרע, נשוי לאורית ואב לחמישה בנים. בנו השני, שקד, נספה בתאונת דרכים ב-2006, בהיותו בן תשע-עשרה. היה חבר מערכת בכתב העת "שדמות" של התנועה הקיבוצית בשנות השמונים, וכיהן כעורכו ב-1982. פירסם ב"שדמות" מאמרים בנושאי יהדות, חינוך והקיבוץ, סיפורים ושירים. שיריו ראו אור בבמות נוספות, בהן העיתון "על המשמר" וכתבי העת "אפיריון", "ארץ אחרת" ו"משיב הרוח".
דרוויש מחמוד /// סופר ומשורר בשפה הערבית /// נולד בכפר אל-בירווה, ישראל /// 1942 – 2008 /// גיל
ביוגרפיה
נחשב למשורר הפלסטיני הלאומי ומהמשוררים הגדולים ביותר בעולם הערבי. נולד בכפר אל-בירווה שבגליל התחתון, שנהרס כליל ב-1948. במהלך המלחמה נמלט עם משפחתו ללבנון. בני המשפחה שבו למדינת ישראל כמסתננים כעבור שנה והתגוררו בדיר אל-אסד כפליטים בארצם. לאחר תקופת בית הספר התיכון עבר להתגורר בחיפה. בשנות השישים המוקדמות הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית, שטיפחה את הזהות הערבית הלאומית-תרבותית, ותפש מקום נכבד בעיתוני המפלגה. הוא שימש חבר המערכת של "אל-אתתחאד", עיתון המפלגה הקומוניסטית, וערך את המוסף הספרותי "אל-ג'דיד", וכן כתבי עת ספרותיים, לרבות "אל-פג'ר" ו"שו'ון פלסטינייה". ב-1970 בחר לעזוב את ישראל, שבה נחשב "נוכח-נפקד". תחילה יצא למוסקבה למשך שנה, אחר כך התגורר במצרים, בלבנון ובתוניסיה. הפך לפעיל במוסדות התרבות של אש"ף (1973), ובשל כך נשללה ממנו זכות הכניסה לישראל. ב-1981 ייסד את כתב העת הספרותי "אל-כרמל" ושימש כעורכו במשך שנים רבות. באמצע שנות התשעים, עם הקמת הרשות הפלסטינית, שב לרמאללה, אך סירב לקבל תפקיד בממשלה ושמר על מעמדו העצמאי. בשנותיו האחרונות התגורר ברמאללה, בעמאן ובפריז ונהג להופיע באירועי שירה. ב-1996 הותר לו לבקר בישראל לאחר שהוזמן להשתתף בסרט על אמיל חביבי. חזר שוב ב-2007, שנה לפני מותו, וקרא משיריו בחיפה. הוא שלט בשפה העברית, ולאורך השנים קיים קשרים אישיים עם סופרים ומשוררים עבריים. רבים משיריו, המצטיינים במוזיקליות ובעושר המצלול, הולחנו וזכו לפופולריות הנמשכת עד היום בקרב פלסטינים ובעולם הערבי. זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס הלוטוס לספרות ב-1969 ופרס לנין לשלום ב-1983 מטעם ברית המועצות. ב-1997 זכה באות לגיון הכבוד מטעם ממשלת צרפת.
ביוגרפיה
נולד בירושלים לאב יליד קהיר ולאם ילידת בגדאד. בבית דיברו עברית, ערבית ולדינו. לסבתו מצד אביו, שומרת מצוות קפדנית שהצטיינה בסובלנות פוליטית, היתה השפעה גדולה על חייו. בילדותו המוקדמת התגוררה המשפחה בחדר ברחוב החבשים בירושלים, שנהרס מפגיעה ישירה של פגז במהלך מלחמת העצמאות. אחרי המלחמה עברה המשפחה לתל אביב, תחילה לחדר בבית נטוש בשכונת חסן-בק, שהתרוקנה מתושביה הערבים והיתה חרבה כמעט לגמרי, וב-1954 לשכונת קריית שלום בדרום תל אביב. עד המעבר לשם למד ברקאי בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני", ואחר כך בבית חינוך ע"ש דוד רמז, שהשתייך לזרם העובדים.
