שירן (בן-נתן) ויקי (ויקטורין) /// משוררת /// נולדה במצרים /// 1947 – 2004 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה במצרים, עלתה עם הוריה מאלכסנדריה ב-1951. המשפחה התגוררה בשכונת התקווה בתל אביב. לאחר כמה שנים פוטר אביה מעבודתו, והיא נאלצה לצאת לעבוד בגיל שלוש-עשרה. חוויות אלה הותירו בה רושם עז, ורגישותה לפועל המנוצל, ובמיוחד לאישה המזרחית הפועלת, מובעת בשיריה בחריפות. השלימה את השכלתה בלימודי קרימינולוגיה ויצאה ללימודי דוקטורט בארצות הברית (1991). בעבודת הדוקטור שלה חקרה את יחס הממסד והעיתונות בישראל לפוליטיקאים שהואשמו בשחיתות, וגילתה דפוסי אפליה מושרשים, המפלים לרעה ערבים ומזרחים. היא היתה אינטלקטואלית מובילה ופעילה חברתית. שימשה דוברת מפלגת תמ"י (1988-1980), ובתחילת שנות השמונים עמדה בראש תנועת צל"ש (ציונות למען שוויון), שבה היו חברים בין השאר העיתונאי דניאל בן סימון והסוציולוג פרופ' סמי סמוחה. התנועה נלחמה נגד ייצוג בלתי הולם של המזרחים בסדרת הטלוויזיה עמוד האש, ואף הגישה בג"ץ בעניין זה, אך בית המשפט דחה את העתירה. שירן השתתפה גם בארגון "המזרח אל השלום" ולאחר מכן ב"הקשת הדמוקרטית המזרחית", ובסוף דרכה הקימה את ארגון "אחותי – למען נשים בישראל", הארגון הראשון בישראל שחרת על דגלו פמיניזם מזרחי. בראשית שנות השבעים נישאה לבמאי ולמפיק חיים שירן (סדרת הטלוויזיה "שכונת חיים"), ולזוג נולדו שתי בנות. היא נפטרה בגיל חמישים ושבע ממחלת הסרטן.
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בתל אביב להורים שעלו מטורקיה בצעירותם. את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל. בוגרת בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובעלת תעודת הוראה לחינוך מיוחד מ"סמינר הקיבוצים". עובדת כמורה לחינוך מיוחד עם בני נוער, מלמדת בתיכון "בליך" ברמת גן ובמרכזי למידה, וכן מנחה קבוצות במרכזי קליטה ובבתי ספר. אם חד-הורית לבן ולבת.
ראשד חוסיין /// משורר ומתרגם בשפה הערבית /// נולד במוסמוס, ישראל /// 1936 – 1977 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר מוסמוס שבוואדי ערה. בוגר תיכון בנצרת. המשורר הערבי הראשון שסיים את לימודיו במערכת החינוך הישראלית, ובשל כך נחשף גם ללשון העברית ולספרותה. עבד כמורה שלוש שנים עד שפוטר בשל פעילותו הפוליטית. פירסם שני קובצי שירה שהודפסו בנצרת: "עם שחר" (מטבעת אל-חכים, 1957) ו"טילים" (1958). ספרו הראשון התקבל באהדה רבה בקרב ערביי ישראל. ב-1958 פירסם את השיר "הדלת הנעולה" (מערבית: ששון סומך, "הארץ", 10.10.1958), שבו התרעם על כך שדלתות הקיבוץ והמושב, סמל העשייה הציונית, נעולות בפניו כערבי ישראלי. באותה שנה עבר לגור בתל אביב כדי לכתוב ולערוך מאמרים פוליטיים לכתב העת בערבית של מפ"ם, "אל-פג'ר". שם היה חלק מחיי התרבות של העיר, ובין השאר אירגן מפגשי סופרים יהודים וערבים והשתתף בהם. הראשון בהם התרחש בביתו של הסופר בנימין תמוז ועורר מהומה בקרב המשתתפים היהודים בעקבות הקראת השיר "הדלת הנעולה". למרות זאת, חוסיין לא חדל מלנסות ולהסביר את דעותיו לעמיתיו היהודים, כגון ברשימה "הסופרים היהודים והערבים" שנכתבה בעברית והופיעה בעיתון "מסע" (14.11.1958).
ביוגרפיה
נולד בעיר פלונסק, פולין. משחר נעוריו עסק בפעילות ציונית בעירו, עם חבריו הקרובים דוד בן-גוריון ושלמה לביא. עלה לארץ ישראל ב-1904 והיה מראשוני העלייה השנייה. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והגליל, ובה בעת נכנס לפעילות ציבורית, והיה בחבורת המייסדים של תנועת "הפועל הצעיר" ב-1906. ב-1907 החל לפרסם בכתבי העת סיפורים ארץ-ישראליים. ב-1909 יצא ללימודים אקדמיים בצרפת. עד 1912 למד בסורבון בפריז ספרות ופילוסופיה וקנה לו מושגי יסוד באסתטיקה ובביקורת הספרות המודרנית, ששימשוהו בהמשך דרכו. מ-1912 למד חקלאות באוניברסיטת ננסי והוסמך ב-1914 כאגרונום. מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמנע ממנו לשוב לארץ ישראל, ואת השנים הבאות עשה בפולין ובאודסה ועסק בהוראה, בכתיבה ובעריכה. ב-1921 שב ועלה ארצה. לימד חקלאות בבית הספר "מקווה ישראל" וניהל את מחלקת ההדרכה החקלאית של תחנת הניסיונות ברחובות. בד בבד היה פעיל בחיי הספרות, נמנה עם מקורביו של ביאליק והיה ממייסדיו ועורכיו הראשונים של השבועון "מאזניים" (1933-1929). ב-1933 הקים את בית הספר החקלאי "כדורי" ליד הר תבור וניהל אותו במשך ארבע שנים. ב-1937 התיישב בירושלים, ומאז ייחד את עיקר זמנו לעבודתו הספרותית.
פפירניקוב יוסף /// משורר בשפת היידיש /// נולד בורשה, פולין /// 1899 – 1993 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בוורשה, בן לאב קצב שהיה פעיל בחוגים ציוניים. למד בחדר והשלים כמה כיתות בגימנסיה רוסית. בנעוריו שימש כנער מקהלה אצל החזן הוורשאי הנודע גרשון סירוטה. את פעילותו הספרותית החל במסגרת חוג היוצרים של "פועלי ציון שמאל", ואת שיריו הראשונים פירסם בביטאוני התנועה. שירים אלה מתאפיינים בנימה לירית מובהקת, בתכנים ניאו-רומנטיים ובפשטות צורנית. לימים פירסם אותם בקבצים "די 24-סטע שעה" (השעה ה-24, 1935), "פון ערשטן שניט" (ביכורים, 1945) ו"איבערבלייב" (שריד, 1949). כמו כן חיבר חטיבה של שירה פרולטרית, שאותה קיבץ באוסף "רויט אויף שווארץ" (אדום על שחור, 1929). ב-1924 עלה לארץ ישראל. במשך זמן קצר היה חבר ב"גדוד העבודה". מאוחר יותר השתקע בתל אביב והתקרב אל כמה יוצרים עבריים, בהם אלכסנדר פן, שעמו נהג להופיע בערבי שירה בקיבוצים.
סובול יהושע /// מחזאי, סופר, עיתונאי ובמאי /// נולד במושב תל מונד, ישראל /// 1939 /// גיל: 85
ביוגרפיה
נולד וגדל במושב תל מונד שבשרון, בבית שבו התגוררו כל בני משפחתו המורחבת ורבת-הגוונים האידיאולוגיים: סבתא קומוניסטית לשעבר, דוד ודודה חסידי גור, ואביו איש תנועת העבודה. הבית עומד במרכז מחזהו "כפר" שהוצג בתיאטרון "גשר" (1996) והאב – בלב הרומן הראשון שלו, "שתיקה" (הקיבוץ המאוחד, 2000). למד ב"תיכון חדש" והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ שמיר, שבו היה חבר בשנים 1965-1957. למד ספרות והיסטוריה במכללת "אורנים" והיה מורה בקיבוצו. בשנים 1964-1963 פירסם את ביכורי סיפוריו ברבעון "קשת". חבריו לקיבוץ חשבו שהם אינם הולמים את האידיאולוגיה הקיבוצית, ובשל חילוקי הדעות עזב את הקיבוץ. בשנים 1970-1965 חי בפריז, למד פילוסופיה בסורבון וקיבל תואר בוגר (1969). כמו כן השתלם בניתוח מערכות, ולפרנסתו עבד ככתב היומון "על המשמר" בבירת צרפת. בשנות שהותו שם הבחין בנתק שבין העילית האינטלקטואלית ובין החברה הצרפתית, והשתכנע כי כיוון כתיבתו, שהושפעה מהמודרניזם הצרפתי ומתיאטרון האבסורד, המסוגרים במערכת סמלים ומושגים קשה לפענוח, אינו הולם סופר כמוהו, החי בחברה שבה האחריות והמעורבות החברתיות חייבות להיות שאיפה קיומית. ההזדמנות לממש שאיפה זו ניתנה לו ב-1971, כאשר הוזמן על ידי הבמאית נולה צ'לטון לכתוב מחזה חברתי תיעודי, ז'אנר שלא היה מוכר אז בארץ. "הימים הבאים" בבימויה של צ'לטון (1971), על החיים בבית אבות, לא זכה להערכת הביקורת, אך סלל את דרכו כמחזאי של מחזות תיעודיים, ז'אנר שהוא תרם להתפתחותו בשנות השבעים והשמונים יותר מכל מחזאי ישראלי אחר. במשך ארבעת העשורים הבאים כתב יותר מחמישים מחזות. רבים מהם תורגמו והועלו בחו"ל. בייחוד ידע הצלחה מחזהו "גטו", שתורגם לעשרים שפות, הוכתר בבריטניה ב-1989 כמחזה השנה והועלה בעשרים ושבע מדינות. בשנים 1988-1984 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה, אך לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" (1988), שבו הציג את חיילי צה"ל כקלגסים, התפטר מתפקידו. במחצית הראשונה של שנות התשעים היה מבוקש ואהוד יותר באירופה מאשר בישראל. באותה תקופה הוצגו שישה מחזות חדשים שלו בווינה, בבאזל, באוסלו, בדורטמונט ובמנהיים. מחזהו "נשף מסכות", שהועלה בתיאטרון חיפה (2001), הוגש קודם שבע פעמים לתיאטרונים אחרים בארץ, אך נענה בסירוב. הצלחת "כפר" בתיאטרון "גשר" (1996) החזירה אותו אל מרכז הבמה במולדתו.
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בתל אביב. למדה בתיכון תלמה ילין לאומנויות ורקדה בצעירותה בתיאטרון המחול של רנה שינפלד. למדה לתואר ראשון, שני ושלישי בספרות באוניברסיטת תל אביב. לימדה ספרות וכתיבה באוניברסיטת תל אביב, במרכז האקדמי שלם ובאוניברסיטת נורתווסטרן בארצות הברית. כיום מלמדת ספרות וכתיבה במחלקה לספרות עברית, בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמסגרות אחרות. הייתה נשואה לסופר והחוקר מתן חרמוני, להם שני ילדים.
טמקין מרדכי /// משורר /// נולד בשדלץ, פולין /// 1891 – 1960 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בשֶדְלֶץ, פולין. קיבל בילדותו חינוך דתי, והתפקר בנעוריו. מגיל חמש-עשרה הסתופף בחוגי הספרות העברית בוורשה, ולאחר מכן עסק בהוראה בעיירה מְלאבָה. ב-1909 עלה לארץ ישראל, ובאותה שנה פורסם שירו הראשון בשבועון "הפועל הצעיר". למד בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" בירושלים. שהה תקופה נוספת בפולין מטעמי בריאות, ושב ארצה בערך ב-1911. אחרי תקופת טלטול ונדודים בגליל בשנות מלחמת העולם הראשונה, חזר לירושלים וחי בה עד סוף ימיו, והיה מעורה בקרב הסופרים ואנשי הרוח המקומיים. לפרנסתו עסק עשרות שנים בהוראה בבתי ספר יסודיים. נטמן בבית הקברות בקבוצת כנרת.
ברוידס אברהם /// משורר וחוקר ספרות /// נולד בוילנה, ליטא /// 1907 – 1979 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווילנה. אביו, הסופר יצחק ברוידס, מוסמך לרבנות המתייחס למשפחת הגר"א וקרובו של הסופר ראובן אשר ברוידס, עסק בתרגום ספרות מחקר מגרמנית לעברית, חיבר את הספרים "וילנה הציונית ועסקניה" (1939) ו"אגדות ירושלים דליטא" (1946). הוא העניק לבנו חינוך משכילי ב"חדר מתוקן" ובגימנסיה העברית ע"ש ד"ר אפשטיין. בשנות לימודיו בגימנסיה (1922-1917) החל בכתיבת פרוזה ובעריכת כתבי עת לנוער ("לפידים", "התפתחות", "כוכב המזרח"), שבהם השתתפו גם יצחק עגן, משה בסוק וצבי ארד. ב-1922 החל להכשיר את עצמו במסגרת תנועת "החלוץ" לעלייה לארץ ישראל. הוא נסע לוורשה והתוודע לסופר א"ל לובושיצקי, שהדפיס משיריו בעיתונו "הכוכב". חזר לווילנה והתקרב במיוחד לחוג סופרי "הזמן": י"א טרייבוש וש"ל ציטרון.
