חזרה לדף התוצאות

17 ערכים נמצאו בהקשר לנושא: תגית חופשית: העלייה השניה.

  • 1
  • מתוך 2.
  • מציג 10 ערכים.

שמעוני (שמעונוביץ) דוד /// משורר, סופר ומתרגם /// נולד בבוברויסק, רוסיה הלבנה /// 18861956 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בעיר בוברויסק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה. אביו היה בן תורה, משכיל וחובב ספר. למד בחדר, אך קיבל גם חינוך כללי. בגיל שלוש-עשרה החל ללמוד רוסית ומדעים כלליים. התרשם במיוחד משירי פושקין ולרמונטוב, ובבגרותו תירגם מיצירתם. התחיל לכתוב שירים בגיל צעיר, ושירו "שיחת רסיסים" ראה אור בשבועון לילדים "עולם קטן" ב-1902, כאשר היה בן שש-עשרה. באותה עת פירסם את השיר "בין השמשות", שביאליק מצא בו עניין רב. במהלך השנים הבאות הופיעו שיריו בביטאונים שונים, ובהם "לוח אחיאסף", ""השלוח"", "הזמן" ו"המעורר". ב-1908 עבר את בחינות הבגרות בפטרבורג, וכעבור שנה עלה לארץ ישראל והחל לפרסם משיריו ב"הפועל הצעיר". למחייתו עבד כפועל בפרדסי פתח תקווה וכשומר בכרמי רחובות. הוא שהה בארץ כשנה בלבד, אולם נופיה ומראותיה הותירו בשירתו רושם מכריע, והוא זכה לקבלת פנים חמה על ידי מנהיגי וסופרי הדור כברל כצנלסון, א"ד גורדון, י"ח ברנר ואחרים. בשנה זו מסר לבן-אביגדור את קובץ שיריו "סער ודממה" (שראה אור רק ב-1912, לאחר ספר שיריו השני, "ישימון"). כדי לרכוש השכלה אקדמית הוא שב לרוסיה וממנה יצא לגרמניה, שבה למד באוניברסיטאות ברלין והיידלברג וסיים את לימודיו במחלקה לפילוסופיה ולשפות שמיות באוניברסיטת וירצבורג. ב-1911 נדפס ספר שיריו "ישימון" (ורשה: ספרות), מחזור שירי מסע לארץ ישראל שכלל גם את האידיליות הראשונות וכן פואמות ושירים ליריים. יעקב פיכמן (1959) העיר על שם הספר: "הספר היה מלא התעוררות של אושר, והיה שקוי כולו רננה של ים ושמש. אבל ה"ישימון", זה משכן הבדידות, המקלט לשירה ולתפילה, היה הצבע הנאמן – בו בטח הלב יותר" (135). ועם זאת "משיר לשיר הולך ומבהיר שטח-מה בעולם" (שם). ואכן, כבר בשני הספרים הראשונים ניכר, בצד המוטיבים הליריים הנוגים המאפיינים את משוררי "דור ביאליק", היחס המפויס וההומוריסטי אל החיים, שיש בו יותר משמץ של חדוות המצאה ושחרור הטמונים בהתמסרות למחוזות החלום והדמיון: "אַךְ כָּל מַה-שֶׁאֶחְפֹּץ בָּם אֶרְאֶה, אֲשַׁנֵּם וְאַטֵּם כִּלְבָבִי:/ בִּרְצוֹנִי הַר יִהְיֶה לְנָחָש וְנָחָש יֵהָפֵךְ לְלָבִיא…" ("בין השמשות", תרס"ב), או בהתבוננות הסקרנית והנינוחה בתופעות הטבע, בחיות ובצמחים: "תְּנַתֵּר הַלְּטָאָה בַּחוֹל הַקּוֹדֵחַ,/ תַּבְרֵקְנָה טַבְּעוֹתָיו שֶׁל נָחָשׁ בָּרִיחַ,/ מִמְאוּרַת חַלָּמִישׁ יֵרָאֶה רֹאשׁ פֵּתֵן/ בָּאֲוִיר הַלּוֹהֵט מֵרִיחַ…" (""ישימון". I: צהריים", תרס"ט-תר"ע). בימי שהותו בברלין כתב גם פואמות, שהחשובה והידועה בהן היא "חלום ליל חורף". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה, המשיך ללמוד במכונים למדעי המזרח, להיסטוריה ולפילולוגיה באוניברסיטת פטרבורג ועמד בבחינות הממלכתיות. לאחר 1917 עבר למוסקבה, שם היה מזכיר מערכת העיתון היומי העברי "העם", השתתף ב"התקופה", תירגם להוצאת שטיבל והמשיך לכתוב.

שלו מאיר /// סופר /// נולד במושב נהלל, ישראל /// 1948 /// גיל: 73

ביוגרפיה

נולד במושב נהלל שבעמק יזרעאל. אביו הוא המשורר יצחק שלו (1992-1919). אמו בתיה היתה בת למשפחת בן-ברק, מן המשפחות המייסדות של נהלל. ילדותו עברה בנהלל, בקיבוץ גינוסר ובשכונת קריית משה בירושלים, שם התיישבה משפחתו בהיותו כבן אחת-עשרה. אביו ואמו, מורים מהוללים לתנ"ך ולספרות, השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ"ך וללשון העברית, ואילו המורה האגדי לטבע אמוץ כהן חיזק את זיקתו לעולם החי והצומח ""הארץ""-ישראלי, שיסודותיה נטבעו בילדותו הכפרית. אחרי סיום לימודיו בבית הספר "התיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים, התגייס לסיירת גולני. בנובמבר 1967 נפצע בפעילות מבצעית בבקעת הירדן. למד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה. מ-1974 עד 1987 עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תוכניות אקטואליה ובידור. שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים, "משכב לצים" (דליה פלד, 1982), ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא, "תנ"ך עכשיו" (1985). מאז שנות השמונים הוא מפרסם טור עיתונאי קבוע, תחילה ב""הארץ"" ולאחר מכן ב""ידיעות אחרונות"". מ-1999 הוא מחלק את חייו בין ירושלים ובין הבית שבנה באלוני אבא, לא הרחק מן המקום שבו נולד.

שוורץ יגאל /// חוקר ספרות ועורך /// נולד ברמת גן, ישראל /// 1954 /// גיל: 67

ביוגרפיה

נולד ברמת גן. החל את לימודיו התיכוניים בפנימייה הצבאית בתל אביב וסיימם בתיכון "בליך" ברמת גן. לפני שירותו הצבאי שימש מדריך חבורות רחוב בנתיבות. מ-1976 למד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובו עשה את שלושת תאריו (1980, 1983, 1989). עבודת הדוקטור שלו, בהדרכת גרשון שקד, הוקדשה לאמנות הסיפור של אהרן ראובני. החל ללמד בחוג ב-1982, ומ-1998 עד 2000 עמד בראשו. ב-2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (מ-2007 כפרופסור מן המניין). הוביל מהלך של שדרוג המחלקה והרחבתה, עמד בראשה שנים אחדות, וכן הקים ופיתח בצדה את "מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית", המקיים מפעלי מחקר ארוכי טווח ואוצר את ארכיוניהם של סופרים ישראליים בולטים מבני "דור המדינה". במסגרת המכון ייסד ב-2005 את סדרת הספרים "מסה קריטית" לחקר הספרות. כמו כן ערך את שני כתבי העת האקדמיים של המחלקה, "מכאן" ו-BGU Review. ב-2007 יזם את "לקסיקון "הקשרים" לסופרי ישראל", עמד בראש מועצת המערכת שלו וערך אותו בפועל. היה עמית מחקר באוניברסיטת אוקספורד (1990-1989) ופרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד (1994-1993) ובאוניברסיטה של מישיגן, אן-ארבור (2004-2003).

רימון (גראנאט) יוסף צבי /// משורר /// נולד בביז'ון, פולין /// 18891958 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בעיירה ביז'ון בפולין והתחנך באורח מסורתי. ב-1904 נכנס לישיבת הרב ריינס בלידא, שנודע בנטיותיו הציוניות ובפתיחות להשכלה. בגלל פוגרומים בסביבה עבר לווילנה (1905), הצטרף לישיבת ראמייליס וגם שקד בספריית שטראשון על ספרות עברית חדשה. זמן-מה שימש מורה בכפר, ואז פירסם את שירו הראשון, "שיר אביב", בעיתון "גן שעשועים" (1906). באותה תקופה התחתן ועלה עם אשתו ארצה (1909). למד בישיבת הרב קוק ביפו, וכשהתקבל למשׂרת לבלר ב"כולל" ורשה עלה לירושלים. אף שחי על גבול היישוב הישן, השתתף בשם העט יוסף הנודד בעיתוני הפועלים "האחדות" ו"הפועל הצעיר" ועל כך נענש וסולק ממשרתו ב"כולל". ב-1910 פירסם חוברת שירים צנועה בשם "לקט" (חמו"ל), וב-1911 עבר לחיפה כמנהל ספרייה עברית, אך כעבור שנה חזר ליפו, עבד כמורה בבית הספר "תחכמוני" והוציא חוברת שירים שנייה, "דביר" (1913). ב-1915 עבר לפתח תקווה והיה מורה בבית ספר לבנות, ואז כינס מבחר משיריו בקובץ "במחזה" (1916). כשקרבה חזית המלחמה נדד בארץ ושב ליפו עם הכיבוש הבריטי (1918). מאז ועד אחרית ימיו חי בעוני ובשיטוטים בין ערי הקודש צפת, טבריה וירושלים. היה מסתופף בבתי כנסת עתיקים ושוקע בהגות מיסטית ברוח הקבלה. מהדרכים היה שולח שירים ורשימות ל"הפועל הצעיר" ול"הדים". ב-1921, בשעת טיול בפרדסי הירקון, הותקף ונפצע קשה בידי ערבים, ומשהחלים המשיך לנדוד עוד כחמש-עשרה שנה, עד שחזר למשפחתו בתל אביב (1936). מבחר מקיף משיריו כוּנס בספרו "כתרים" (1944), שזכה בהכרה ובהוקרה.

רדלר-פלדמן יהושע (ר' בנימין) /// מסאי, פובליציסט ועורך /// נולד בזבורוב, גליציה /// 18801957 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בעיירה זבורוב, גליציה המזרחית. למד בחדרים ובבית המדרש ורכש השכלה כללית בכוחות עצמו. ב-1901 יצא לברלין ללמוד חקלאות והחל שם בפעילות ציונית. ב-1902 פורסם בשנתון "לוח אחיאסף" מאמרו הראשון, "רשימות קטועות", התומך בציונות נוסח הרצל כנגד זו של אחד העם. ב-1903 היה שותף בייסודו של הירחון "הקשת", ראשון בשורה ארוכה של במות ספרותיות שערך. ב-1906 יצא ללונדון וסייע לי"ח ברנר בהוצאת הירחון "המעורר" בשנתו הראשונה. במאמר בחוברת הראשונה של "המעורר" השתמש לראשונה בשם העט ר' בנימין, שנעשה לכינויו הקבוע. ב-1907 פירסם שם את מסתו הפיוטית "משא ערב" – קריאה לאחווה ולהתמזגות בין היהודים והערבים בארץ ישראל. באותה שנה עלה ארצה, עבד כפועל בפתח תקווה ולאחר מכן עסק בעבודות פקידות ובפעילות פוליטית, התיישבותית והומניטרית ענפה. היה מראשוני תל אביב ומראשוני קבוצת כנרת, המזכיר הראשון של גימנסיה "הרצליה", מיוזמי הקמתן של גימנסיה "רחביה" ושל שכונת בית וגן בירושלים, ממעודדי ההתיישבות בגוש עציון ובנגב, ממטפחי העלייה מתימן, ועוד כהנה וכהנה. ב-1925 היה ממקימיה של תנועת "ברית שלום", ערך את ביטאונה "שאיפותינו" ונעשה אחד מראשי הפעילים בה ובגלגוליה עד סוף ימיו. ברוח זו ייסד ב-1950 כתב עת מיוחד בשם "נר – דו-שבועון לאמת, לאהבה, לשלום, לצדק" שהוקדש בעיקר להוקעת מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי הערבים מבית ומחוץ. בד בבד היה מראשי הדוברים של הציבור הציוני הדתי בארץ ישראל. מראשית ימיו בארץ היה מעורב ביוזמות ספרותיות ועיתונאיות שונות, החל במפעל התרגומים "יפת" מספרות העולם בימי העלייה השנייה, ועד הקמתו של היומון "הצופה" כביטאון הציונות הדתית. כתיבתו המסאית והפובליציסטית השופעת התפרסמה בבמות רבות ושונות באופיין, משבועון הפועלים "הפועל הצעיר" וביטאון אגודת הסופרים "מאזניים" ועד הירחון החרדי "ההד" שאותו ייסד ב-1926 וערך שנים רבות.

ראובני אהרן /// סופר /// נולד בפולטבה, אוקראינה /// 18861971 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בעיירה פּוֹלטָבָה, אוקראינה, שהיתה מרכז של פעילות רוסית מהפכנית, השכלה יהודית ו"הגנה עצמית" בתקופת הפוגרומים. סבו מצד אביו היה מנוי על עיתונים עבריים וידע קרוא וכתוב ברוסית ובפולנית. אביו, צבי שימשלביץ, שהיה מראשוני "חובבי ציון" ופעיל באגודת "בני משה", ביקר בארץ פעמיים (1891, 1905). אחיו, יצחק בן-צבי, היה נשיאה השני של מדינת ישראל וחוקר קהילות ישראל במזרח. על השכלתו כתב ראובני: Reading – No schools"". בגיל שבע-עשרה, בקיץ 1904, יצא לאמריקה, עבד שנתיים בבתי חרושת בשיקגו, ובקיץ 1906 שב לפולטבה, מאוכזב על שהחמיץ את מהפכת 1905. רשמיו מאמריקה התפרסמו בשבועון "פועלי ציון" ברוסית בעריכת דב בר בורוכוב ויצחק בן-צבי. באותו קיץ נידון למאסר, ולאחר שנתיים לגירוש לצפון-סיביר עם אביו, משום שבביתם נמצא נשק להגנה עצמית (אחיו יצחק נידון לעבודת פרך, אך הצליח להימלט ולעלות לארץ). בסיביר עסק האב בסחר חליפין עם הטונגוסים המקומיים, וראובני חיבר מילון וספר דקדוק של השפה הטונגוסית, ובעזרתה הצליח לברוח ליפן, שם עבד כמתורגמן. ב-1910 הגיע לארץ ישראל דרך מנצ'וריה, שנחאי והאוקיינוס ההודי, בדרכון ארמני שהשיג ביפן, ובעזרתו הורשה להיכנס לארץ כתושב קבע (ליהודים הותרה כניסה רק לשלושה חודשים). הוא שוחרר משירות בצבא הטורקי תמורת תשלום (שהיה מקובל לגבי משכילים וזרים).

צור מוקי (שמואל) /// מסאי והיסטוריון /// נולד בירושלים, ישראל /// 1938 /// גיל: 83

ביוגרפיה

נולד בירושלים. מתגורר בקיבוץ עין גב, שאליו הצטרף עם סיום שירותו הצבאי. מאז שימש בקיבוצו ובתנועה הקיבוצית בתפקידים שונים, בין השאר היה מזכיר התנועה.

עגנון (צ'צ'קס) שמואל יוסף /// סופר /// נולד בבוצ'אץ', גליציה /// 18871970 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, חבל ארץ בדרום-מזרח פולין שהיה נתון בשלטונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית מאז סוף המאה השמונה-עשרה. גדל במשפחה מסורתית, כשהוא נתון להשפעת אביו, שלום מרדכי צ'צ'קס, שהיה מוסמך לרבנות ונטה לחסידות, וסבו מצד אמו, יהודה הכהן פארב, שהיה אדם אמיד ונודע בבקיאותו בתלמוד. אמו היתה זו שקירבה אותו לספרות ול"שירה" וכן דאגה לטיפוח ידיעותיו בגרמנית, שהיתה שפת המדינה. בילדותו למד בחדר, אך עד מהרה נטש את מסגרת הלימוד המקובלת והמשיך בלימודיו בהדרכת אביו ובעזרת כמה מורים פרטיים שנשכרו עבורו. הוא החל בכתיבה עוד בהיותו נער, והחל מגיל שש-עשרה פירסם את יצירותיו בעיתונות היהודית בגליציה – הן בעברית והן ביידיש. הוא כתב סיפורים, שירים, וכן כתבות על הנעשה בעירו. מראשית דרכו זכה לעידוד ולתמיכה מצד סופרים ועורכים, במיוחד מצדו של שמעון מנחם לאזר, עורך "המצפה" בקראקוב. ב-1907 הוזמן ללמברג (לבוב) על ידי אליעזר רוקח, שייסד כתב עת בשם "העת", לשמש בו עוזר לעורך. כתב "העת" היה קצר ימים, אך השהות בלמברג העניקה לו הזדמנות למפגש ראשון עם קבוצת סופרים כותבי עברית שנהגו להתכנס בביתו של א"מ ליפשיץ, האיש שפרש עליו את חסותו.

סמילנסקי משה /// סופר, עיתונאי, עורך ופעיל ציבור /// נולד בטלפינו, אוקראינה /// 18741953 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בכפר טלפינו שבפלך קיוב, אוקראינה, למשפחת חקלאים וחוכרי אחוזות, וקיבל חינוך עברי-ציוני. משחר נעוריו שאף להיות עובד אדמה בארץ ישראל. ב-1890 עלה ארצה, ובעקבותיו הגיעו בני משפחתו. עבד בראשון לציון ובחדרה, וב-1893 השתקע ברחובות, הקים משק חקלאי ונעשה מעורב בענייני הציבור. היה ממעריציו של אחד העם ומחברי אגודתו, "בני משה". ב-1898 פירסם מאמר ראשון בעיתון "הצפירה", ומאז ואילך הרבה לפרסם בעיתונות העברית במזרח-אירופה דיווחים והערכות על החיים בארץ ישראל. ב-1906 כתב סיפור ראשון ושמו "לַטִיפָה" (שפורסם תחילה ביידיש), והמשיך מאז בכתיבת סיפורים מחיי הערבים ובנושאים ארץ-ישראליים אחרים. ב-1907 נמנה עם מייסדי כתב העת "העומר", עם ש' בן-ציון ודוד ילין, והדפיס בו סיפורים ומאמרים. מאותן שנים התבלט כאחד מראשי הציבור היהודי בארץ ישראל, כמנהיגם של איכרי המושבות וכאחד מנציגי היישוב בפני השלטונות בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית ימי המנדט הבריטי. במלחמת העולם הראשונה היה מיוזמי ההתנדבות לגדוד העברי ושירת בו כחייל. בין שתי מלחמות העולם התמסר לרכישת קרקעות, בעיקר בנגב, לשם התיישבות יהודית.

סדן-לובנשטיין נילי /// חוקרת ספרות /// נולדה בקיבוץ תל יוסף, ישראל /// 19401985 /// גיל

ביוגרפיה

נולדה בקיבוץ תל יוסף לשרה וישראל צוקרמן. בנערותה עברה עם משפחתה לתל אביב ולמדה ב"תיכון חדש", ובהמשך בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיימה לימודי תואר שלישי בהדרכת פרופ' גרשון שקד, תחת הכותרת "מגמות דקדנטיות בסיפורת המהגרים בשנות ה-20 בארץ ישראל". התמחתה בעיקר בפרוזה העברית של העלייה השנייה והשלישית: אהרן ראובני, דב קמחי, נתן ביסטריצקי ובני דורם. עם סיום לימודיה, ב-1962, החלה ללמד במחלקה לספרות בראשות פרופ' ברוך קורצווייל באוניברסיטת בר-אילן.

  • 1
  • מתוך 2.
  • מציג 10 ערכים.