פנואלי (פינלס) ש"י (שמואל ישעיהו) /// מסאי ומבקר /// נולד במיידאן, גליציה /// 1904 – 1965 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה מיידאן ליד רֵישָא (זֶ'שוּב) שבגליציה. למד בחדר ובישיבה. מ-1919 עד 1924 התגורר ברישא עצמה, ובאותה תקופה פירסם את ביכורי כתיבתו בעיתון מקומי קצר-ימים שערך בעצמו ("העברי", טבת תרפ"ד). בשנות העשרים פירסם בעיקר שירים ורשימות פרוזה בעברית וביידיש. בהדרגה עבר מכתיבה דו-לשונית אל "העברי"ת ומן הספרות היפה אל ביקורת הספרות, שנעשתה לתחום ביטויו העיקרי. הוא השתתף בקביעות בעיתונות "העברי"ת בפולין ("הצפירה", "גלים", "זרמים", "בדרך"). למד בווילנה בסמינר "העברי" למורים ובאוניברסיטה ע"ש סטפן באטורי, ושימש מורה בערים שונות ברחבי פולין, מגליציה ועד ליטא. ב-1933 יצא למסע ארוך במזרח הרחוק, ופירסם עשרות רשימות מן הדרך. ישב זמן-מה בחרבין שבסין, וב-1935 עלה משם ארצה. עד 1946 שימש מורה ומנהל בבית הספר בנהלל, ולאחר מכן ניהל את הסמינר למורים בגבעת השלושה. ב-1954 הצטרף לאוניברסיטת תל אביב המוקמת והולכת, ייסד בה את החוג לספרות עברית ועמד בראשו עד יומו האחרון.
פישלוב דוד /// חוקר ספרות /// נולד ברמת גן, ישראל /// 1954 /// גיל: 71
ביוגרפיה
נולד ברמת גן. למד בבית הספר התיכון "בליך" והיה חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר". במסגרת התנועה הצטרף לגרעין נח"ל שהתיישב בקיבוץ מגן בנגב. למד לתואר הראשון והשני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב (1978, 1981), ועשה את התואר השלישי באוניברסיטת ברקלי (1986). עבודת הדוקטור שלו, שעסקה בתיאוריה של ז'אנרים ספרותיים, פורסמה כספר באנגלית (1993 Metaphors of Genre,). מ-1994 נמנה עם סגל החוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים (כיום בדרגת פרופסור-חבר), ומ-1999 עד 2001 כיהן כראש החוג. במהלך השנים שהה כפרופסור-אורח באוניברסיטאות ברקלי, שיקגו וקולומביה.
ערפלי בעז /// חוקר ספרות /// נולד בקיבוץ אשדות יעקב, ישראל /// 1936 – 2010 /// גיל
ביוגרפיה
גדל בקיבוץ אשדות יעקב. שירת בצה"ל מ-1954 ועד 1957. ב-1961 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים תואר ראשון בספרות עברית ובמקרא (1963) ותואר שני בספרות עברית ובספרות אנגלית (1965). מ-1963 לימד ספרות ומקרא בבית הספר התיכון האזורי של עמק הירדן בבית ירח. ב-1967 נמנה עם מייסדי החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב, סיים בו את לימודי התואר השלישי (1977) ושימש בו כמרצה עד 1985. ב-1986 עבר לחוג לספרות עברית, ובו התמנה לפרופסור מן המניין (2000). ב-2005 פרש לגמלאות. במקביל לכך לימד במכללת "בית ברל" בשנים 1985-1974, ושימש בה בתקופות שונות ראש האגף להשתלמות מורים וראש החוג לספרות.
עובדיהו (גוטסדינר) מרדכי /// סופר ומסאי /// נולד בשדלץ, פולין /// 1909 – 1980 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בשדלץ, פולין. למד בחדרים וסיים בית ספר תיכון חקלאי. מנעוריו היה פעיל בתנועת "החלוץ הצעיר" ונודע כנואם בעברית בעירו באספות ציוניות. מגיל שמונה-עשרה עסק בהוראת עברית בערים שונות ובעבודה תרבותית בתנועתו. נמנה עם פלוגת ההכשרה החקלאית הראשונה של "השומר הצעיר" בפולין. בשלהי שנות העשרים יצא למערב-אירופה וביקר כשומע חופשי באוניברסיטאות שונות. בשהותו בלונדון ליווה את חיים נחמן ביאליק בעת ביקורו בעיר בענייני הוצאת דביר (דצמבר 1930-מרס 1931), סייע לו בענייני יומיום והִרבה לשוחח עמו, והקשר ביניהם נמשך בתל אביב. לימים העלה על הכתב את רשמיו מדמותו של ביאליק ותיעד את שיחתו השופעת ("מפי ביאליק", 1945; מהדורה מורחבת ב-1969). ביאליק הוא שהציע לו את שמו העברי.
עבר הדני (אהרן פלדמן) /// סופר /// נולד בפינסק, רוסיה הלבנה /// 1899 – 1972 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באחוזה כפרית ליד פינסק. ב-1905 עברה המשפחה לפינסק עצמה, ושם קיבל את ראשית חינוכו. מילדותו השתתף בפעילות עברית וציונית, וב-1913 נשלח ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בשנות מלחמת העולם הראשונה נדד עם הגימנסיה במושבות השומרון והגליל, וב-1917 התנדב לגדוד העברי. אחרי תום המלחמה היה שומר ופועל ביישובי הגליל העליון מחניים וכפר גלעדי. מ-1924 עד 1926 למד חקלאות בהולנד, ובשובו הועסק מטעם "תנובה" כמדריך חליבה ולשיפור תוצרת החלב ביישובי עמק יזרעאל. ב-1930 התיישב בתל אביב ומאז התרכז בכתיבה, הן בתחומו המקצועי כעורך פרסומים בנושאי חקלאות, והן בספרות יפה ובספרות תיעודית מתולדות היישוב ומחיי הארץ. בשנות מלחמת העולם השנייה היה פעיל בעידוד ההתנדבות לצבא הבריטי, ואחריה יצא בשליחות חינוכית אל מחנות העקורים באירופה. לאחר הקמת המדינה השתלב במשרד החקלאות.
סמילנסקי משה /// סופר, עיתונאי, עורך ופעיל ציבור /// נולד בטלפינו, אוקראינה /// 1874 – 1953 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר טלפינו שבפלך קיוב, אוקראינה, למשפחת חקלאים וחוכרי אחוזות, וקיבל חינוך עברי-ציוני. משחר נעוריו שאף להיות עובד אדמה בארץ ישראל. ב-1890 עלה ארצה, ובעקבותיו הגיעו בני משפחתו. עבד בראשון לציון ובחדרה, וב-1893 השתקע ברחובות, הקים משק חקלאי ונעשה מעורב בענייני הציבור. היה ממעריציו של אחד העם ומחברי אגודתו, "בני משה". ב-1898 פירסם מאמר ראשון בעיתון "הצפירה", ומאז ואילך הרבה לפרסם בעיתונות העברית במזרח-אירופה דיווחים והערכות על החיים בארץ ישראל. ב-1906 כתב סיפור ראשון ושמו "לַטִיפָה" (שפורסם תחילה ביידיש), והמשיך מאז בכתיבת סיפורים מחיי הערבים ובנושאים ארץ-ישראליים אחרים. ב-1907 נמנה עם מייסדי כתב העת "העומר", עם ש' בן-ציון ודוד ילין, והדפיס בו סיפורים ומאמרים. מאותן שנים התבלט כאחד מראשי הציבור היהודי בארץ ישראל, כמנהיגם של איכרי המושבות וכאחד מנציגי היישוב בפני השלטונות בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית ימי המנדט הבריטי. במלחמת העולם הראשונה היה מיוזמי ההתנדבות לגדוד העברי ושירת בו כחייל. בין שתי מלחמות העולם התמסר לרכישת קרקעות, בעיקר בנגב, לשם התיישבות יהודית.
סדן (שטוק) דב /// חוקר ספרות, מבקר, סופר ומתרגם /// נולד בברודי, גליציה /// 1902 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בברודי, גליציה, למשפחה בעלת שורשים חסידיים מצד אביו. אמו מתה בלדתה אותו, וכל ימיו ליוו אותו, כעדותו, רגשי אשם ודחף להצדיק את קורבנה ולחיות, כביכול, גם את חייה שלא נחיו. למד בחדרים, בבית ספר עממי יהודי ובגימנסיות פולניות בברודי ובלבוב, לשם עקרה משפחתו במלחמת העולם הראשונה. מילדותו היה פעיל באגודות ציוניות. מ-1923 עמד בראש תנועת "החלוץ" בלבוב ועסק בהכשרת נוער לציונות ולעלייה. המשיך בפעילות זו בוורשה, שם עשה ב-1925 כמזכיר הברית העולמית של הנוער העברי. כתיבתו הספרותית והעיונית החלה באותן שנים ברשימות ובתרגומים בעברית, ביידיש, בפולנית ובגרמנית, ובתוך זה גם ספר ראשון, קובץ שירים בשם "צלילים" (1921). בשלהי 1925 עלה ארצה ועבד כפועל במקומות שונים, עד שב-1927 הזמין אותו ברל כצנלסון, עורך "דבר", להצטרף למערכת העיתון. ב-1928 יצא בשליחות תנועת "החלוץ" לגרמניה, וניצל את שהותו שם גם ללימודים בבית ספר גבוה למדעי המדינה בברלין. בשובו עסק בהוראה למבוגרים, עד שהוזמן שוב לעבוד ב"דבר". מ-1933 עד 1939 ערך את מוסף הספרות השבועי של העיתון, וזה נעשה בניצוחו לבמה רמת איכות ורבת-השפעה, חוליית קשר עם מרכזי הספרות העברית בגולה ואכסניה לעידוד קולות חדשים. במסגרת עבודתו ב"דבר" ייסד ב-1940 את העיתון היומי המנוקד "הגה". מ-1944 עבד כעורך בהוצאת עם עובד.
נבו גדעון (גידי) /// סופר וחוקר ספרות /// נולד בירושלים, ישראל /// 1959 /// גיל: 66
ביוגרפיה
נולד ב-1959 וגדל בירושלים. אמו היא חוקרת הספרות האנגלית והמתרגמת רות נבו. סיים את "התיכון ליד האוניברסיטה" בירושלים. שירת בצה"ל בנח"ל מ-1978 עד 1981. החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ב-1981, וסיים ב-1985 תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה. מ-1986 עד 1996 עסק בעיקר בכתיבת הרומן "עד כאן" (הקיבוץ המאוחד) ובעבודות מזדמנות. ב-1997 חזר ללימודי התואר השני והשלישי בספרות עברית, והשלים אותם ב-2001. מ-2000 ועד 2009 מרצה וחוקר במכון בן-גוריון בשדה בוקר ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מ-2009 מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית באותה אוניברסיטה.
ביוגרפיה
נולד בעיר בנדין בדרום-פולין למשפחה של חסידי קוצק. למד ב"חדר" בעירו ומגיל בר-מצווה בישיבה בעיר סוכטשוב הסמוכה לוורשה. מגיל שש-עשרה היה פעיל באגודה הציונית "עבריה" בבנדין, והחל להכשיר את עצמו בעבודה חקלאית לקראת העלייה לארץ ישראל. ב-1918 יצא לדרך, ואחרי שנתיים של נדודים עקלקלים והשתהות בגרמניה ובצרפת הגיע לחוף יפו.
מוסינזון יגאל /// סופר ומחזאי /// נולד במושב עין גנים, ישראל /// 1917 – 1994 /// גיל
ביוגרפיה
נולד במושב עין גנים ליד פתח תקווה להורים אנשי העלייה השנייה. אחרי פרֵדת הוריו גדל עם אמו בתל אביב, נשלח לתקופות לימודים בבית אלפא ובבן-שמן, והיה שומר שדות בנהלל. בשנים 1950-1938 חי בקיבוץ נען, וב-1941 היה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח. באותה תקופה החל לכתוב, וסיפורו הראשון שנדפס הוא "ליל שרב" ("משמר", 16.6.1944). ב-1945 הצטרף לחבורת "ילקוט הרעים", ההתגבשות הראשונה של סופרי "דור בארץ", ופירסם מסיפוריו בחוברות בשנים 1946-1945. ב-1946 פירסם קובץ סיפורים ראשון, "אפורים כשק" (ספרית פועלים), שעורר רושם רב וקבע לו מקום בולט בסיפורת הצעירה בצד ס' יזהר ומשה שמיר. רוב הסיפורים מן התריסר שכונסו בו מתרחשים בקיבוץ. לשונם מערבת פיוט עם עגת דיבור, והם משקפים בעוצמה דרמטית את אווירת התקופה ואירועיה. עם זאת, בולט בהם לא בהכרח הממד ההרואי אלא הממד הטרגי, ובעיקר המצוקה העמוקה שכל הדמויות לכודות בה, דווקא בשל התפקיד שנגזר עליהן למלא בעלילת התקומה הלאומית. "מוסינזון העלה ב'"אפורים כשק""' – כתב דן מירון (1989) – "גלריה של אנשים '"אפורים כשק"' שהחיים הכו בהם ומחצו אותם, מי יותר ומי פחות. כל סיפור העלה את הדמות ברגע ובדרך, המאפשרים חשיפה מיידית של שכבת ההרס בחייה". תכונות דומות מסתמנות בסיפוריו הבאים של מוסינזון, שכונסו בקבצים "הדרך ליריחו" (1949) ו"סיפורי יגאל מוסינזון" (1954).
