ביוגרפיה
נולד בנהריים שבעמק הירדן, שם עבד אביו כמהנדס בתחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג. בגיל עשר עבר לרמת גן. למד בגימנסיה "אהל שם" והיה חניך ומדריך בתנועת "הנוער העובד". במסגרת גרעין נח"ל של תנועתו התיישב ב-1955 בקיבוץ שדות ים, שבו הוא חבר עד היום. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בהם כמה כהונות כמזכירו.
שביט יעקב-שי /// משורר /// נולד בגרמניה /// 1932 /// גיל: 93
ביוגרפיה
נולד בגרמניה ובגיל שנה עלה לישראל עם הוריו. המשפחה התיישבה במושבה נהריים שבבקעת הירדן. ב-1946 עברו לרמת גן, שבה למד בתיכון "אהל שם". עם סיום לימודיו התגייס ושירת בנח"ל. למד ספרות, סוציולוגיה והיסטוריה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1956 החל לעבוד כמורה, תחילה בבית ספר יסודי וכעבור שנתיים בתיכון מונטיפיורי בתל אביב. ב-1962 עבר להתגורר באשדוד, שם הקים וניהל במשך תשע שנים את בית הספר התיכון הראשון בעיר. משם נדד לקריית טבעון, שבה ניהל את התיכון המקיף במשך שתים-עשרה שנים. ב-1983 עבר לבית שאן, שם היה מחנך ומורה. ב-1986 מונה לתפקיד מפקח על הוראת הלשון וההבעה ברשת "אורט", ומאז הוא מתגורר בתל אביב.
שביט (שטראוך) יהודה /// משורר /// נולד בדנציג, גרמניה /// 1923 – 1983 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בדנציג (גרמניה דאז, פולין של היום), עלה ארצה ב-1933. היה מאנשי הלח"י, וב-1947 נתפש על ידי השלטונות הבריטיים ונשלח לגלות למשך שנתיים באפריקה. לאחר קום המדינה שימש כעובד סוציאלי בעיריית תל אביב. פירסם ארבעה ספרי שירה: "לפתע בראי במהופך" (עקד, 1970); "לראות שחור באהבה" (1972); "שירים בתוהו הגוף" (1974); "יחף כמו צפור" (1980).
שביט (שטיינר) יוסף /// עיתונאי, סופר ועורך /// נולד בוינה, אוסטריה /// 1933 /// גיל: 92
ביוגרפיה
נולד בווינה, ובהיותו בן שש עלה לארץ עם הוריו. כנער כתב בעיתוני ילדים ונוער. לאחר קום המדינה השלים את לימודיו התיכוניים בלונדון, וכששב ארצה התגייס לצה"ל וערך עיתון בבסיס שבו שירת. לאחר שחרורו פנה ללימודי מדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "דבר". ב-1960 עבר ל""ידיעות אחרונות"", שם מילא שורה ארוכה של תפקידים: עורך חדשות, כתב בכיר, עורך המדור הכלכלי, ועוד. בשנים 1971-1968 יצא לניו יורק בשליחות מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. בתוך כך סיים לימודי טלוויזיה בבית הספר RCA בניו יורק. אחרי שובו לארץ הוסיף לעבוד ב""ידיעות אחרונות"" עד לפרישתו ב-1988. עבודתו העיתונאית זיכתה אותו פעמיים (1966 ו-1971) בפרס על שם שרה רייכנשטיין מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב.
שבבו שושנה /// סופרת /// נולדה בזכרון יעקב, ישראל /// 1910 – 1992 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בזכרון יעקב למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן הוריה עקרו לשם. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, "כלבים לאור שלהבת", המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ"ט בצפת, פורסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פירסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה"אזרחיים" ביישוב (בעיקר "הארץ", "בוסתנאי", "דואר היום" ו"הציוני הכללי"). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם," מריה" (בימת קדם לספרות, 1932), מגולל פרשת חיים נפתלת של בת עשירים ערבייה-נוצרייה מחיפה המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר דרכיהם נפרדות והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות, ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. מהתגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורה ומדריכה של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן-משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב-1942 פירסמה רומן שני, "אהבה בצפת", ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים-למחצה של הספרות היפה. ב-1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צורכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופירסמה סיפור קצר אחד ב-1984.
שבא (שורץ) שלמה /// סופר /// נולד בז'שוב, גליציה /// 1929 – 2015 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בז'שוב (רישא), גליציה, למשפחה שומרת מצוות. ב-1936 עלה לארץ עם הוריו, שקבעו את מושבם בשכונת מחלול בתל אביב. למד בישיבת הרב עמיאל. לפני שמלאו לו שש-עשרה התחיל לעבוד כנער שליח במשרד עורך-דין, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. היה חבר ב"נוער המזרחי", ב"גדנ"ע" וב"הגנה" והשתתף במלחמת העצמאות. אחרי שחרורו מצה"ל עבר קורס קצר ליערנות, ובמשך שנה היה מדריך נטיעות לעולים מתימן שהתיישבו במושב אלאר (היום: מטע) בהרי ירושלים והועסקו בייעור מטעם הקרן הקיימת. את רשמיו מתהליך קליטתם פירסם בביטאון מפ"ם "בשער" (1951), וכעבור זמן הרחיב את היריעה בספרו הראשון, "אנשים חדשים בהרים הגבוהים" (הקיבוץ המאוחד, 1953). עבד כעשרים שנה ככתב וכעורך בעיתוני מפלגות הפועלים: "בשער", "על המשמר", "למרחב" ו"דבר".
שאנן אברהם /// חוקר ספרות /// נולד בוולדיש, גליציה /// 1919 – 1998 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה וולדיש בגליציה המזרחית. עלה ארצה ב-1935. למד באוניברסיטה העברית בירושלים והשתלם באוניברסיטת סורבון בפריז (1947-1946). עבודת הדוקטור שלו עסקה בהשפעתה של הספרות הצרפתית במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה על ספרות ההשכלה העברית. על יסודה חיבר את ספרו "עיונים בספרות ההשכלה" (1952). אחרי שעסק בהוראה בחיפה הצטרף למערכת "דבר", ובשנים 1957-1953 שימש כתב העיתון בלונדון. בשובו ארצה נתמנה כעורך מוסף הספרות של "דבר", ובד בבד לימד ספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב עד 1961. בין 1963 ל-1966 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בפריז, ובשובו ארצה הצטרף למחלקות לספרות עברית ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן, שם כיהן כפרופסור עד יציאתו לגמלאות. נמנה עם מייסדיו ועורכיו של כתב העת המחקרי "ביקורת ופרשנות" (1970 ואילך).
ש' שלום (שפירא שלום יוסף) /// משורר, מחזאי וסופר /// נולד בפארצ'ב, פולין /// 1904 – 1990 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בפארצ'ב, פולין. ילדותו המוקדמת עברה עליו בחצר סבו האדמו"ר מדרוהוביץ, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, ואחר כך בווינה, עד לעלייתו לארץ ישראל ב-1922. תחילה התגוררה המשפחה בירושלים ואחר כך הצטרפה לקבוצת חסידי יבלונה, מייסדי כפר חסידים, שם עסק בהוראה עד 1927. לימים תיאר ימי התיישבות אלה בפרקי יומן "עליית חסידים". שיריו הראשונים נדפסו בעיתון "הָאֱהֶלָה" בעריכת ר' בנימין (יהושע רדלר פלדמן). באותן שנים ערך את שיריו הראשונים שנכתבו על ידו בווינה וכן את אלה שנכתבו בירושלים ופירסמם בקובץ שיריו הראשון, "בלב העולם: שירים" (תרבות, 1927). שירים אלה נושאים עליהם תווי סגנון אקספרסיוניסטיים מובהקים, וניכר כי הושפעו מאקלימה התרבותי של אירופה בין שתי מלחמות העולם, והם משתלבים בסגנון התקופה כפי שאנו מכירים אותו משירת י' למדן, א' שלונסקי וא"צ גרינברג באותן שנים. ב-1928 עבר לראש פינה ושימש כמורה לילדי המושבה ולילדי הבדווים בסביבה. תקופת חיים זו תועדה על ידו בנובלה אקספרסיוניסטית, "יומן בגליל: מימי הדמים בארץ" (1932), ובה תיאור אהבתו של המספר לתלמידתו הבדווית לוּנָה. הנובלה תורגמה לגרמנית (Galiläicsches Tagebuch) וזכתה להערכה רבה בחוגי האקספרסיוניסטים הגרמנים. מ-1930 בילה כשנתיים בלימודי פנומנולוגיה באוניברסיטת אֶרְלַנגֶן אצל תלמידו הישיר של א' הוסרל – אוֹיגֶן הֶריגֶל. ללימודים אלה היתה השפעה רבה על כתיבתו, שנעשתה מופנמת ומאופקת, ולמעשה נסוגה כליל מערכי הכתיבה האקספרסיוניסטית. מהפך זה הוליך אותו להתכחשות גורפת לראשית כתיבתו, והוא טרח תדיר להעלים את ספרו הראשון. מעתה קיבלו שיריו צביון שקט, מיסטי ופסיכולוגיסטי – מתכונת שקבעה את סגנון כתיבתו עד ליום מותו. ספר שיריו "מי?" (1930) הוא הדוגמה המובהקת הראשונה לנטייתו הסימבוליסטית-מיסטית, ובשלו זכה באהדה רבה מצדו של ביאליק, שסייע לו בהדפסת הספר, נעשה לפטרונו וסייע לו להשתלב בממסד הספרותי של אותה עת.
ביוגרפיה
נולד בביאליסטוק, פולין. עלה ארצה ב-1931. בנעוריו הצטרף ל"הגנה" והשתתף בפעולות צבאיות מובהקות. בין השאר נטל חלק בהתקפה על הרדאר בחיפה. בתחילת מלחמת העצמאות שימש כמדריך בבית הספר של החי"ש תל אביב. בהמשך הועבר לליווי שיירות בדרך לירושלים, במסגרת הפלמ"ח. לחם גם במסגרת חטיבת "עציוני" בירושלים כמפקד כיתה וכמפקד מחלקה. נפצע בשער הגיא במבצע "מכבי" ב-13 במאי 1948.
