
ביוגרפיה
נולדה בעיירה אלכסינץ, סרביה. בהיותה בת חמש עברה המשפחה לבלגרד, שם סיימה בית ספר יסודי ולמדה בתיכון. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה מבלגרד לבדה, והיא בת ארבע-עשרה, והגיעה לניש, אל בית הגננת שלה לשעבר, ששיתפה אותה בפעילות המחתרתית נגד הנאצים. היא נתפשה ונכלאה בבית הכלא של הגסטאפו בברלין. משם שוחררה בסוף המלחמה, חזרה לבלגרד, השלימה את לימודיה התיכוניים, למדה משפטים ועבדה כעיתונאית בעיתון "פוליטיקה". בגלל בדיחה שסיפרה לתומה נכלאה בגולי אוטוק ("האי העירום"), שהיה הגולאג היוגוסלבי. התקופות האלה בחייה תוארו בשני ספרים שנכתבו בסרבית ותורגמו על ידה לעברית. ספרה Ljubičica bela (Dečje novine, 1990), "הסיגלית הלבנה", תורגם ב-1993, והספר Dnevnik jedne Judite Beograd 1941 ("פתאום שונה", "פתאום אחרת") יצא ב-1990 ותורגם ב-1997.

ביוגרפיה
נולד בקראקוב למשפחה יהודית מתבוללת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע דרך לבוב לסיביר, ובהמשך לאסיה התיכונה. ב-1946 חזר לקראקוב, סיים לימודים תיכוניים והמשיך בלימודי היסטוריה. ב-1950 נסע לפריז ולמד בסורבון עד 1952. באותה השנה עלה לישראל. שירת בצה"ל והשתתף במלחמות ישראל. עבד כסטטיסטיקאי וכלכלן, ובמשך שנתיים כביבליוגרף בבית אריאלה. בשנים 1985-1981 השלים לימודים באוניברסיטת תל אביב, בהיסטוריה של רוסיה ובהיסטוריוגרפיה כללית.

ביוגרפיה
נולד בפרדס חנה. גדל בגבעתיים. למד ספרות ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר דוקטור בספרות; עבודת הדוקטור שלו עסקה במחזות של חנוך לוין. כתב ביקורת קולנוע ותיאטרון בראשית ימיו של העיתון "העיר". לאחר מכן היה עורך לילה בעיתון "הארץ", והחל מסוף שנות התשעים כותב בקביעות ביקורות ספרות במוסף "תרבות וספרות" של העיתון. איש שמאל מרכזי מסוף שנות השישים: פעל באוניברסיטת תל אביב ב"שי"ח" (שמאל ישראלי חדש), ישב בכלא על סירובו לשירות מילואים בסיני והיה חבר בתנועת "יש גבול". כותב פורה בשלל ז'אנרים זה כמה עשורים, ממבקריו החדים של השמאל הציוני הישראלי ומנסחו המובהק של המודרניזם הפוליטי בעברית.
לאופר שלמה /// משורר, סופר ועורך /// נולד בלבוב, גליציה /// 1940 /// גיל: 85

ביוגרפיה
נולד בלבוב, גליציה (כיום אוקראינה), ועלה לישראל ב-1948. גדל והתחנך בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "תל נורדאו" ובתיכון "גאולה". למד באופן חופשי יהדות, היסטוריה, אנתרופולוגיה ואמנות באוניברסיטה העברית בירושלים (1962-1972). עבד ב"קול ישראל" (1974-2004) והיה מעורכי מדור הספרות (1994-2004). המייסד והעורך של כתב העת "כרמל".
כרמל (קרפל) אברהם /// מתרגם /// נולד בגליציה /// 1919 – 2007 /// גיל

ביוגרפיה
נולד בכפר בגליציה סמוך לעיר לבוב. בנעוריו למד בגימנסיה יהודית מיסודו של הרב צבי פרץ חיות. ב-1938 עלה לארץ. משפחתו הקרובה שנשארה בלבוב גורשה על ידי הנאצים ונרצחה בבור הריגה עם יהודים רבים אחרים. לאחר שסיים את לימודיו לתואר ראשון ושני בחוגים לפילוסופיה ולספרות עברית, היה שנים רבות מזכיר הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.
כרמי ט' (טשרני) /// משורר, מתרגם ועורך /// נולד בניו יורק, ארה"ב /// 1925 – 1995 /// גיל

ביוגרפיה
נולד בניו יורק למשפחה דוברת עברית, וכילד שהה עם הוריו בשנים 1931-1934 בתל אביב. אביו היה רב. למד בבית המדרש למורים וב"ישיבה יו"ניב"רסיטי" בניו יורק. בשנים 1946-1947 הדריך בצרפת ילדים ניצולי שואה, חוויה שעליה ביסס כעבור כמה שנים את ספר שיריו "אין פרחים שחורים" (1953). ב-1947 הגיע לישראל, היה פעיל ב"הגנה" ובפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות. לאחר שחרורו למד ספרות באו"ניב"רסיטה העברית בירושלים. רוב שנותיו התגורר בירושלים. היה נשוי שלוש פעמים (לשושנה היימן, לתמרה ריקמן וללילך פלד-צ'רני), ולו שלושה בנים.
כרמי אליעזר /// מתרגם, מו''ל וסופר /// נולד ברוסיה /// 1918 – 1991 /// גיל

ביוגרפיה
נולד ברוסיה והגיע ארצה ב-1924. ב-1935, עוד בטרם מלאו לו שבע-עשרה, הקים עם שלושה מחבריו את הוצאת המאה העשרים. בפתח החוברת הראשונה הצהירו המו"לים כי ""הספרות" הבלשית תפסה מקום פעוט מאוד בארץ […] מעתה […] נשתדל לפלס לנו נתיב ולהגיע לגובה הדרוש". בפועל אמנם ראו אור בהוצאה זאת ספרי בלשים, אך עד מהרה הם נזנחו לטובת סיפורי עלילה והרפתקאות המתרחשים מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל, וסיפורים רומנטיים ופליליים. חלק מהיצירות תורגמו משפות זרות, בעיקר מאנגלית, וחלקן נכתבו על ידי בעלי ההוצאה בשמות עט שונים: שולמית עפרוני (שהיתה חתומה על סיפורי טרזן), בצלאל הגלעדי ועוד.
כצנלסון-שזר רחל /// מסאית, עורכת /// נולדה בבוברויסק, רוסיה הלבנה /// 1885 – 1975 /// גיל

ביוגרפיה
נולדה בעיר בוברויסק, רוסיה הלבנה. סיימה בהצטיינות גימנסיה רוסית בעיר קרמנצ'וג. ב-1905 הצטרפה לתנועה הציונית-סוציאליסטית. ב-1908 יצאה ללימודים אקדמיים, תחילה בברלין ואחר כך בפטרבורג, שם נשאה ב-1909 את הרצאתה הפומבית הראשונה, שהוקדשה לשירת ביאליק. באקדמיה ללימודי היהדות בפטרבורג הכירה את התלמיד זלמן רובשוב, שנעשה לבן זוגה. ב-1912 עלתה לארץ ישראל. מ-1914 שימשה מורה לעברית ולהיסטוריה בחוות הלימוד לצעירות בכנרת. ב-1917 עברה לירושלים והצטרפה לקבוצת העובדים בגן הירק שהקים ברל כצנלסון. מ"אות"ו זמן נעשתה פעילה מרכזית במוסדותיה השונים של תנועת הפועלות בארץ ישראל. ב-1920 נישאה לזלמן רובשוב והצטרפה אליו לשליחותו התנועתית לווינה עד 1924. מ-1925 התגוררו בתל אביב לרגל עבודתו של בעלה במערכת "דבר", והיא הצטרפה לוועדת התרבות של ההסתדרות. ב-1930 הופיע בעריכתה הקובץ "דבר"י פועלות, המדובב נשים מבנות העלייה השנייה והשלישית. ב-1934 התמנתה לערוך את "דבר" הפועלת, ירחון מועצת הפועלות, והתמידה בכך עד 1961. במהלך השנים יצאה לשליחויות פוליטיות וחינוכיות באירופה, בהן הרצ"אות" בסמינר "החלוץ" בפולין ב-1938 ובסמינר רעיוני לנוער במחנות העקורים ב-1947. כאשר התמנה בעלה ב-1949 לתפקיד שר החינוך אימצו שניהם את השם שזר. כעבור שנתיים, כשנבחר להנהלת הסוכנות, עקרו לירושלים. ב-1958 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חייה בקידום נשים. ב-1963 נבחר שזר לתפקיד הנשיא השלישי של מדינת ישראל, והיא שימשה לצדו בעשר שנות כהונתו.