שטיינמן אליעזר /// סופר, מסאי, מתרגם ועורך /// נולד באובודובקה, אוקראינה /// 1892 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באובודובקה, חבל פודוליה שבאוקראינה. אביהם של הסופרים נתן ודוד שחם. בינקותו התייתם מאביו וגודל בבתי דודיו. בהיותו בן אחת-עשרה נסע לקישינב, למד בישיבה, ובגיל חמש-עשרה הוסמך לרבנות. סיפורו העברי הראשון התפרסם בכתב העת "רשפים" של פרישמן (תרס"ט), ובאותה תקופה החל לכתוב "סיפורים" ורשימות גם ביידיש. ב-1909 עבר לאודסה והצטרף לחבורת "סופרי אודסה". ב-1912 עבר לוורשה והתקרב למבקר דוד פרישמן, עורך "הצפירה", שעודד אותו ופירסם את סיפוריו ומסותיו. בעידודו תירגם מיצירות סטרינ"דבר"ג, מטרלינק ודוסטוייבסקי. עם ייסוד כתב העת "התקופה" והוצאת הספרים שטיבל (1918) הוזמן על ידי פרישמן לעבוד במחיצתו. ב"התקופה" (א'-ה') פירסם שטיינמן את הרומן הבלתי-גמור שלו "סחור סחור", מחיי האינטליגנציה היהודית בוורשה. ב-1919 חזר לאודסה והוציא עם שלמה צמח מאסף בשם "ארץ". הוא הושפע מהרעיונות הקומוניסטיים ופירסם קונטרס בשם "הקומוניסטן העברי", שבו שיבח את המהפכה הבולשביקית, אולם משראה את מאמציה של היבסקציה (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית) להכחדת התרבות היהודית, התפכח מהתלהבותו, וב-1920 עזב את רוסיה ועבר שוב לוורשה, שם ישב ארבע שנים והשתתף בכתבי העת "הצפירה" ו"מאמענט". באותו זמן הופיעו ספריו הראשונים, הרומן "אסתר חיות" (שטיבל, תרפ"ג), "סיפורים" (תרפ"ג), "ספר המאמרים" (תרפ"ד), וכן מסות ו"סיפורים" ביידיש, שתיארו את הפוגרומים באוקראינה. בשנים 1924-1923 ערך ופירסם בוורשה את הירחון "קולות", שביקש לשלב בין תרבות ישראל לתרבות העולם.
רטוש (שלח הלפרין), יונתן (אוריאל) /// משורר, מתרגם ומסאי עברי /// נולד בורשה, פולין /// 1908 – 1981 /// גיל
קריב (קריבורוצ'קה) אברהם /// מבקר, משורר, מתרגם ועורך /// נולד בסלובודקה, ליטא /// 1900 – 1976 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בסלובודקה, ליטא. בנעוריו למד בישיבות ליטא ("סלובודקה", "טלז" ו"מיר") והוכשר להוראה בבית המדרש למורים עבריים "תרבות" באודסה כתלמידם של ביאליק וקלוזנר (1922-1918). למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת מוסקבה (1923-1929). עד עלייתו לארץ (1934) עסק בברית המועצות בהוראה ובהפצת תרבות עברית במחתרת, כשהוא חשוף לסכנת מאסר וגלות. בארץ עבד תקופות קצרות כמורה ורוב שנותיו עסק בעריכה, כעורך המוסף לספרות בעיתון "דבר", עורך בהוצאת עם עובד, במוסד הרב קוק ובכתב העת "מאזניים".
ביוגרפיה
נולד בעיר פלונסק, פולין. משחר נעוריו עסק בפעילות ציונית בעירו, עם חבריו הקרובים דוד בן-גוריון ושלמה לביא. עלה לארץ ישראל ב-1904 והיה מראשוני העלייה השנייה. עבד כפועל חקלאי במושבות יהודה והגליל, ובה בעת נכנס לפעילות ציבורית, והיה בחבורת המייסדים של תנועת "הפועל הצעיר" ב-1906. ב-1907 החל לפרסם בכתבי העת סיפורים ארץ-ישראליים. ב-1909 יצא ללימודים אקדמיים בצרפת. עד 1912 למד בסורבון בפריז ספרות ופילוסופיה וקנה לו מושגי יסוד באסתטיקה ובביקורת הספרות המודרנית, ששימשוהו בהמשך דרכו. מ-1912 למד חקלאות באוניברסיטת ננסי והוסמך ב-1914 כאגרונום. מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמנע ממנו לשוב לארץ ישראל, ואת השנים הבאות עשה בפולין ובאודסה ועסק בהוראה, בכתיבה ובעריכה. ב-1921 שב ועלה ארצה. לימד חקלאות בבית הספר "מקווה ישראל" וניהל את מחלקת ההדרכה החקלאית של תחנת הניסיונות ברחובות. בד בבד היה פעיל בחיי הספרות, נמנה עם מקורביו של ביאליק והיה ממייסדיו ועורכיו הראשונים של השבועון "מאזניים" (1933-1929). ב-1933 הקים את בית הספר החקלאי "כדורי" ליד הר תבור וניהל אותו במשך ארבע שנים. ב-1937 התיישב בירושלים, ומאז ייחד את עיקר זמנו לעבודתו הספרותית.
פיכמן יעקב /// משורר, מבקר ועורך /// נולד בבלצי, בסרביה /// 1881 – 1958 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיר בלצי, בסרבּיה, שבה התחנך באורח מסורתי. מנעוריו נטה להשכלה ולספרות עברית ופירסם שירים ראשונים בעיתון "גן שעשועים" (1900). עבר למרכזי הספרות החדשה, תחילה לאודסה, שם נפגש עם ביאליק (1901), ואחר כך לוורשה (1903), שם נפגש עם דוד פרישמן, שפירסם ב"הדור" כמה משיריו. בשנים 1910-1904 התמסר לפעילות ספרותית באותם שני מרכזים, שכללה יצירה וביקורת, עריכה, הקדמת מבואות לכתבי סופרים והבאת ספרים לדפוס. ב-1910 הוציא כינוס ראשון של אגדות ושירים לילדים, ואילו שיריו הליריים כונסו לראשונה בקובץ "גבעולים" (תושיה, 1911). עלה ארצה ב-1911, וערך את הירחון לנוער "מולדת". בשנות מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה, נדד באירופה ושב ארצה כדי להמשיך בעריכת "מולדת" ו"מעברות" (1919). כמו כן פירסם מבחר מסות בשם "בבואות". ב-1935 כינס שני מחזורים משיריו: "צללים על שדות" ו"ימי שמש". מ-1936 עד 1942 ערך את "מאזניים". ב-1942 זכה בפרס אהרונוביץ של ההסתדרות. ב-1944 פירסם את הנודע בספרי שיריו, "פאת שדה", שעליו זכה בפרס ביאליק (1945). על מחקרו "שירת ביאליק" (1946) קיבל את פרס אוסישקין (1947). ושוב זכה בפרס ביאליק ב-1953, על סדרת ספרי מסותיו "אמת הבניין", "בבית היוצר", "בני דור", "רוחות מנגנות" ו"אלופי ההשכלה". אירועי הוקרה נערכו לכבודו, והוא זכה בפרס עיריית רמת גן (1956) ובפרס ישראל (1957).
לבנון יצחק /// סופר ומתרגם /// נולד בצפת, ישראל /// 1914 – 2007 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בצפת ערב מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה נסע עם משפחתו לאודסה, שם שהו עד תום המלחמה ושבו ארצה. ב-1928, לאחר שהשלטון הבריטי הטיל הגבלות רבות על היקב המשפחתי, עקרה המשפחה לביירות, שם חייתה כחמש שנים. עם שובה של המשפחה לישראל החל לבנון לעבוד בעיתון "דבר", ופעל שם כעיתונאי וכמתרגם כעשרים ושבע שנים.
טברסקי יוחנן /// סופר /// נולד בשפיקוב, אוקראינה /// 1900 – 1967 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בעיירה שפיקוב שבפלך פודוליה, אוקראינה, למשפחה שהקימה מתוכה את שושלת אדמו"רי צ'רנוביל לשלוחותיה השונות. גדל בחצרו של סבו, האדמו"ר מטריסק, ולמד בעיקר בעצמו לימודי קודש וחול. חלק משנות ילדותו חי בוורשה, שם התוודע לי"ל פרץ. ב-1918 למד בגימנסיה באודסה והתקרב לביאליק. בפרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1919 נמלט לבסרביה (אז בתחום רומניה), התגורר בקישינב ולימד בבית ספר לילדי הפליטים. בתקופה זו פירסם סיפור ראשון ביידיש בעיתון המקומי "דער ייד". ב-1921 יצא לברלין, שם שמע באוניברסיטה הרצאות בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. ב-1924 החל לפרסם סיפורים בעברית בשבועון "העולם", ומאז השתתף דרך קבע בעיתונות הספרותית. ב-1926 היגר לארצות הברית. מ-1927 לימד פסיכולוגיה והיסטוריה יהודית במכללה העברית למורים בבוסטון. ב-1948 עלה לארץ אחרי שהוזמן לשמש עורך בהוצאת "דביר", והתיישב בתל אביב.
זמורה ישראל /// מבקר, מו''ל, מתרגם ועורך /// נולד בפוטשום-באוטש, בסרביה /// 1899 – 1983 /// גיל
ווֹיסלבסקי צבי /// חוקר ספרות ותרבות, עורך ומתרגם /// נולד בגראייבה, פולין /// 1889 – 1957 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בגראייבה, פולין. התייתם בגיל שלוש וחצי מאביו וגדל בעוני בבית אמו, שפירנסה מחנות המכולת שלה את חמשת ילדיה. למד בישיבות טלז וראדין בליטא. ב-1906 הגיע ל"ישיבה הגדולה" באודסה, שבראשה עמד ר' חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"), ולמד בה ארבע שנים. שם החלה פעילותו ההגותית והספרותית, עם חבריו ללימודים, בהם יחזקאל קויפמן. ב-1909 עבר לפטרבורג, לאקדמיה למדעי היהדות שהקים הברון דוד גינצבורג, ולמד "שיעורים בידיעת המזרח". ב-1912 חזר לאודסה ועסק בצורכי ציבור בקרב הנוער ובהוראה בעיירות אוקראינה. ב-1917 השתקע בעיירה סקווירה, לקח חלק פעיל בפולמוסים ונאבק כציוני בקומוניסטים וב"בוּנד". ראשית פרסומו ב"השילוח" ל"ה, 1918, בנושאים פובליציסטיים לאומיים-ציוניים. למד באוניברסיטת אודסה (1919). ב-1921 היה בקבוצת הסופרים העבריים שעזבה את ברית המועצות, בעזרתו של גורקי, עם משפחות ביאליק, רבניצקי ואחרים. השתתף בקונגרס הציוני הי"ב בקארלסבאד (1921). השתקע בברלין, עד עלייתו לארץ ב-1934. בשנים 1921-1923 שימש כמזכיר הוצאת דביר בהנהלתו של ביאליק. פירסם בקביעות מסות, פובליציסטיקה והגות בעיתונות "התקופה" ("העולם"; "התקופה"; "רימון"). המשיך בלימודיו האקדמיים וקיבל תואר דוקטור בסוציולוגיה ב-1931 מאוניברסיטת ברלין. נושא העבודה: "משנת זימל על רוח הרכושנות" (תורגם לעברית והובא לדפוס על ידי ישורון קשת, 1966). ב-1934 עלה לארץ ישראל ומאז עסק בפעילות ספרותית ענפה בתחום המסה, ההגות, הביקורת, העריכה והתרגום.
המאירי (פיירשטיין) אביגדור /// משורר, סופר, עורך, מתרגם ואיש תיאטרון /// נולד בדוידהאזה, הונגריה /// 1890 – 1970 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בכפר דוידהאזה (Odavidhaza), הונגריה (מצויות גרסאות המקדימות את שנת הולדתו עד 1886). בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי. מ-1905 למד בבית הספר התיכון שליד בית המדרש לרבנים בבודפשט. היה פעיל ציוני מנעוריו, ופתח במקביל בכתיבה עיתונאית בהונגרית ובכתיבה ספרותית בעברית. שירו העברי הראשון, "בן העתיד", פורסם ב-1909 בשבועון "המצפה", וקובץ שיריו הראשון, "משירי אביגדור פאירשטין" (הסתדרות הציונים בהונגריה) הופיע בבודפשט ב-1912 ועורר התעניינות רבה. בספטמבר 1913 השתתף כעיתונאי בקונגרס הציוני האחד-עשר בווינה, והתוודע שם אל כמה מגדולי הספרות העברית ובראשם ביאליק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914 גויס לצבא ההונגרי, שהיה חלק מהצבא המשותף של קיסרות הבסבורג, והגיע בו לדרגת קצונה. במשך כשנתיים השתתף בקרבות גליציה נגד הצבא הרוסי, ובשלהי 1916 נפל בשבי הרוסי. כחצי שנה טולטל והתענה במחנות שבויים במרחבי רוסיה האסייתית, עד ששוחרר בעקבות מהפכת פברואר 1917. הגיע לקייב ומשם לאודסה, ונקלט בחום בקרב חבורת הסופרים העבריים שם, שסייעו לו לשוב לפעילות ספרותית סדירה.
