חזרה לדף התוצאות

2 ערכים נמצאו בהקשר לנושא: עיתון/כתב עת בביבליוגרפיה: השירה שמעבר למלים: תיאוריה וביקורת 1973-1954.

  • 1
  • מתוך 1.
  • מציג 2 ערכים.

שדה (פלדמן) פנחס /// משורר, סופר, מסאי ועורך /// נולד בלבוב, גליציה /// 19291994 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בלמברג, פולין, ועלה ארצה עם הוריו ב-1934. התחנך בבית הספר של מושבת מגוריו, מגדיאל, ובבית הספר "ביל"ו" בתל אביב. בשנים 1944-1943 עשה במסגרת חברת נוער בקיבוץ שריד. חזר לבית הוריו בתל אביב, עסק בעבודות מזדמנות וכתב אז את שירו הייצוגי הראשון, "נאום כלב מת" (1945). ב-1947 עלה לירושלים, התגורר בעליית גג ופירסם שירים ומסות בכתבי עת. עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס לצה"ל ופיקד כסמל על מחלקה קרבית. קובץ שיריו הראשון, "משא דומה", יצא ב-1951 בהוצאת מחברות לספרות. כשנתיים (1954-1952) התגורר ועבד בקיבוצים כנרת ויפעת (באחרון שימש כמורה). חזר לירושלים, נשא אישה, התגרש ממנה (1955), ואז חיבר את הרומן האוטוביוגרפי-הגותי "החיים כמשל" (1958). נישא שנית (1962), ומאז 1965 התגורר ברמת גן, שם כתב ופירסם סדרת ספרים שבכמה מכותרותיהם הסתמנה מגמה עקבית: "על מצבו של האדם" (1967); "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו" (1969); "השירים" (כינוס ראשון, 1970); "העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד" (סיפורים, 1970); "נסיעה: בצירוף מסה על מצוקתו של האדם בתוך יקום הכוכבים" (מסות, 1971); "נסיעה בארץ ישראל" "והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים" (הגות, 1974); "אל שתי נערות נכבדות" (שירים, 1977). ב-1978 התקשר עם מיכל שין, חברתו לחיים עד פטירתו. ב-1993 פירסם קובץ אחרון, "איך זינג ווי א פייגאלע" (אני שר כמו ציפור). בשנותיו האחרונות סבל ממחלת הסרטן, והמשיך ליצור. על ספרי שיריו זכה בפרס ביאליק (1990) ובפרס אקו"ם (1994).

יבי (בן-יהודה יונה) /// פובליציסט ומשורר /// נולד בבוכרה, אוזבקיסטן /// 19342002 /// גיל

ביוגרפיה

נולד בבוכרה, אוזבקיסטן. בהיותו בן שנה עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בירושלים. את לימודיו התיכוניים השלים בתל אביב. הצטרף ל"לח"י" בנעוריו, ועם קום המדינה חבר ל"בנק"י" (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי). השורות הפותחות את ספרו נמרוד (1978) עשויות לשמש מוטו לקורות חייו כמו גם לעולמו השירי: "טלו ממני/ הפרא שבי/ ונותרתי/ בלי אומץ". יבי נודע כפעיל חברתי עצמאי, ומשלהי שנות השישים נהג לפרסם שירים ומכתמים בהארץ; חלקם פורסמו כמודעות שמומנו על ידו וחלקם ראו אור כמעין מאמרי דעה. מ-1963, אז ראה אור ספרו בקר לכל התקוות (ניב), ועד 1998, שנת פרסום הקובץ מחוץ לקונסנסוס: אולי בזכות הכוסית הטובה תימנע המלחמה הבאה, פירסם יבי כמעט מדי שנה מחברות וקובצי שירים בהוצאה עצמית, ובהם, בדרך כלל, הופיעו השירים בכתב ידו ובלא ניקוד. הוא אף ערך קובצי שירה אחדים, דוגמת הספר 22 ושירתם (1975, בצירוף הקדמה מאת דן מירון).    

  • 1
  • מתוך 1.
  • מציג 2 ערכים.