ביוגרפיה
נולד בתל אביב. שירת בצה"ל בנח"ל ובגבעתי. בוגר הפקולטה למדעי הטבע של האוניברסיטה העברית בירושלים בגיאולוגיה ובכימיה, ובעל תעודת הוראה במדעים מאוניברסיטת בן-גוריון. עבד כגיאולוג במשרד החקלאות, בחברת תה"ל ובחברת חיפושי נפט. כמו כן שימש מורה בבתי ספר תיכוניים ובאולפנים. פירסם שירים ורשימות ביקורת בכתבי עת ובמוספי ספרות. מילא תפקידים ספרותיים-ציבוריים, בהם חבר הנהלת פא"ן וסגן יו"ר אגודת הסופרים העבריים.
שניר לאה /// משוררת ועורכת /// נולדה בקיבוץ משמרות, ישראל /// 1945 /// גיל: 79
ביוגרפיה
נולדה בקבוצת משמרות. גדלה והתחנכה בקיבוץ אפק. לאחר נישואיה עברה לקיבוץ בית השיטה, שבו היא מתגוררת עד היום. בבגרותה למדה בסמינר למורים "נהלל" ובסמינר "אורנים", ולאחר מכן למדה תואר ראשון בספרות השוואתית, במחשבת ישראל ובחינוך ותואר שני בתולדות האמנות ובפילוסופיה כללית, שניהם באוניברסיטת חיפה. ב-1982 החלה לערוך את מדור השירה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תפקיד שהיא ממלאת עד היום, כולל את סדרת "ריתמוס", וספרי מחקר בתחומי הספרות, מחשבת ישראל, אמנות ופילוסופיה. כמו כן עורכת את כתב העת לספרות, אמנות ותיאטרון של התנועה הקיבוצית "עלי שיח".
שניאורסון (מישקובסקי) זלדה /// משוררת /// נולדה ביקטרינוסלב, רוסיה /// 1914 – 1984 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה להוריה הרב שלום שלמה ורחל שניאורסון בעיר יקטרינוסלב ברוסיה. בסמיכות ללידתה עברה המשפחה לעיירה שירוקיאה שבה כיהן אביה כרב. בעקבות המהפכה הבולשביקית פוטר אביה ונרדף וב-1918 נמלט עם משפחתו לבית חותנו, הרב דוד צבי חן (הרד"ץ), שכיהן כרב בעיירה צ'רניגוב. הרד"ץ היה מחשובי חסידי חב"ד ברוסיה, ורבים היו משחרים לפתחו ללימוד ולסעד. דמותו תפשה מקום מרכזי בילדותה של זלדה, והיא משורטטת בשירתה מתוך הערכה עמוקה. אביה של זלדה היה נינו של "הצמח צדק", האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד. ר' מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר האחרון של חב"ד, היה בן אחי אביה של זלדה, וזלדה שמרה על קשר מכתבים עמו שנים ארוכות. זלדה חשה לאורך כל ימיה הזדהות עם ערכי החסידות וראתה את עיסוקה בשירה כהמשך ישיר למסורת החסידית המקדשת את העיסוק בסיפור, בניגון ובשירה.
ביוגרפיה
נולד בטבריה. בגיל שש עבר עם משפחתו לירושלים. למד בבית הספר "תחכמוני" ולאחר מכן בגימנסיה העברית בירושלים. בוגר בית המדרש למורים "בית הכרם". עסק בהוראה. לימד בבית הספר לחינוך שליד האוניברסיטה העברית וכן בבית מדרש למורים. החל לפרסם את שיריו ב"מאזניים" וב"דבר". ספר שיריו הראשון, "אוחזת ענף שקד", ראה אור ב-1951 בהוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר. בשנות החמישים פירסם עוד שלושה ספרי שירה: "קולות אנוש חמים" (1953); "קול ענות" (1955); "אלוהיי הנושק לוחמים" (1957). ספר השירה הבא שלו, "שירי ירושלים", פורסם לאחר עשור (1968). אחריו ראו אור ספרי השירה "נער שב מן הצבא" (1970); "שמלת הריון" (1972); "שכרון זהב" (1975); "מעשן מקטרת רעי" (1976); "לתור אחרי אישה" (1987). שלו פירסם שלושה רומנים: "פרשת גבריאל תירוש" (1964); "דם ורוח" (1970); "תחת התות" (1971). פירסם גם ספרי עיון ופנאי: "מקראי חג לסעודת יום העצמאות" (עם א' אבן-שושן, 1955); "500 שאלות בתנ"ך ותשובותיהן בצדן" (1958); "מבזקים – צרור פתגמים ואמרות" (1992). בנוסף פירסם גם ספר ילדים: "ילד היה בירושלים" (איורים ג' כרמי, 1974).
שיינפלד מיכאל (מיקי) /// סופר /// נולד בפתח תקווה, ישראל /// 1976 /// גיל: 48
ביוגרפיה
נולד בפתח תקווה במשפחה דתית-לאומית. למד בישיבה התיכונית "נחלים". לאחר מכן נרשם לישיבת ההסדר "מעלה אדומים" והיה תלמידו של הסופר הרב חיים סבתו. את שירותו הצבאי עשה בגולני. למד משפטים והוראה באוניברסיטת בר-אילן ועוסק בהוראה.
שחרור ציפי /// משוררת, סופרת ועורכת /// נולדה ברחובות, ישראל /// 1953 /// גיל: 71
ביוגרפיה
נולדה ברחובות. למדה בסמינר למורים בצפת, ספרות באוניברסיטת בר-אילן ותקשורת וטלוויזיה באולפני הרצליה. היתה חברת מועצת הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה (1998-1995), מנחה אירועי ספרות ועורכת הירחון "מאזניים" (עם דורית זילברמן בשנים 1997-1995, ומ-2008 לבדה). ערכה שתי אנתולוגיות: "אשה אוהבת" (1985), שירי אהבה של משוררות בנות זמננו; ו"נימפה בג'ינס" (1996) עם דורית זילברמן, סיפורי נשים של סופרות ישראליות, בהן שולמית הראבן, יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון, יהודית קציר ואחרות.
ביוגרפיה
נולדה וגדלה בתל אביב להורים שעלו מטורקיה בצעירותם. את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל. בוגרת בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ובעלת תעודת הוראה לחינוך מיוחד מ"סמינר הקיבוצים". עובדת כמורה לחינוך מיוחד עם בני נוער, מלמדת בתיכון "בליך" ברמת גן ובמרכזי למידה, וכן מנחה קבוצות במרכזי קליטה ובבתי ספר. אם חד-הורית לבן ולבת.
שה-לבן יוסף /// חוקר ומבקר ספרות /// נולד באיונוקה, רוסיה /// 1906 – 1982 /// גיל
ביוגרפיה
נולד באיונוקה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית. למד בישיבה ומאוחר יותר פנה להשכלה כללית. במקביל פעל בארגונים ציוניים כ"צעירי ציון" ו"החלוץ". עלה לארץ ב-1922, בתקופת העלייה השלישית, ועבד בעבודות שונות בצפון הארץ. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובסמינר העברי למורים ולימד, בין השאר, במושבה כנרת, בלטביה (אליה הגיע במסגרת שליחות ציונית לפני מלחמת העולם השנייה), בנהלל ובתיכון ע"ש קוגל בחולון.
שבתאי (הנגבי) עדנה /// סופרת ועורכת ספרותית /// נולדה בקיבוץ מרחביה, ישראל /// 1934 /// גיל: 90
ביוגרפיה
נולדה בקיבוץ מרחביה, בתו של העורך ואיש ספרית פועלים דוד הנגבי. הוריה עלו ארצה מפולין כחלוצים של תנועת "השומר הצעיר". גדלה בבית מלא ספרים עבריים והיתה קוראת שקדנית מילדותה. סיימה את בית הספר היסודי והתיכון בקיבוצה ושירתה בצה"ל בחיל המודיעין. בעת שירותה נישאה לסופר יעקב שבתאי, שהיה חבר מרחביה. ב-1959 יצאה ללימודים ב"סמינר אורנים" והשלימה לימודי הוראה (1962). היתה מורה עד יציאתם מהקיבוץ (1967). המשפחה עם שתי בנותיה השתקעה בתל אביב, עיר הולדתו וגידולו של שבתאי. ב-1969 החלה בלימודי ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. מורתה נורית גוברין עודדה אותה להמשיך, והיא סיימה תואר ראשון ב-1974, אך פנתה לכיוון שונה: לימוד מחול ותנועה אצל נועה אשכול. היא הוסמכה כמורה לתנועה, אך חזרה לאוניברסיטה, סיימה תואר ראשון בהיסטוריה כללית ונשלחה לגרמניה למסלול ישיר לדוקטורט (1977).
שבבו שושנה /// סופרת /// נולדה בזכרון יעקב, ישראל /// 1910 – 1992 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה בזכרון יעקב למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן הוריה עקרו לשם. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, "כלבים לאור שלהבת", המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ"ט בצפת, פורסם בעיתון "הארץ" בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פירסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה"אזרחיים" ביישוב (בעיקר "הארץ", "בוסתנאי", "דואר היום" ו"הציוני הכללי"). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם," מריה" (בימת קדם לספרות, 1932), מגולל פרשת חיים נפתלת של בת עשירים ערבייה-נוצרייה מחיפה המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר דרכיהם נפרדות והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות, ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. מהתגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורה ומדריכה של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן-משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב-1942 פירסמה רומן שני, "אהבה בצפת", ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים-למחצה של הספרות היפה. ב-1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צורכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופירסמה סיפור קצר אחד ב-1984.
