הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך. בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.
נולד בקיבוץ עמיר להורים ממייסדי הקיבוץ. למד בקיבוצו ולאחר תום לימודיו יצא לשנת הדרכה בתנועת "השומר הצעיר". מגיל צעיר פירסם בעלוני המשק ובעיתוני התנועה פזמונים ואיורים. את שירותו הצבאי עשה בחיל הקשר. בתום שירותו שב לעמיר, אך לאחר נישואיו הצטרף עם אשתו לקיבוץ שדה יואב. השלים תואר ראשון בלימודי תרבות במכללת ספיר, ולמד לימודי עריכה במכללת "אחווה" ובמסלול למו"לות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
נולד בבסרביה. בהיותו בן שבע הוגלה עם משפחתו בצעדת מוות למחנה ריכוז בטרנסניסטריה. עלה ארצה ב-1950 והשתלב בחבורת הנוער העולה בקיבוץ. למד ספרות כללית וספרות יידיש באוניברסיטת תל אביב. שימש כעורך מדור הספרות ב"מעריב". במהלך השנים תירגם עשרות ספרים, שירים, סיפורים ורשימות מרומנית, מרוסית ומיידיש. על כך זכה בפרס שרת המדע והאמנויות למתרגמים (1995) ובפרס על שם דוד הופשטיין מטעם הרשות הלאומית לתרבות יידיש ואגודת סופרי ועיתונאי יידיש (2006).
נולד בריגה, ליטא. עלה לארץ בגיל צעיר וגדל בבת ים. בוגר תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית מאוניברסיטת בר-אילן. סיים את לימודיו לתואר דוקטור באותה אוניברסיטה ב-1988. נושא העבודה היה "האמן הניאו-פיקרסקי בספרות המאה העשרים". את לימודי הפוסט-דוקטורט שלו השלים באוניברסיטת מדיסון שבוויסקונסין. לימד בכמה מוסדות אקדמיים נחשבים בארץ ובחו"ל. מכהן כפרופסור וכראש מסלול מדיה ותרבות פופולרית במכללה למנהל.
נולד בברקלי, קליפורניה. חצי שנה לאחר הולדתו חזרה משפחתו ארצה. סבתו, יהודית גורביץ', הוציאה לאור בשנות החמישים את סדרת הספרים "מה אספר לילד". הוא קרוי על שם סבו וכתב על כך שיר ("הבל", 1990, שיר מס' 16). גדל בגבעתיים ובצהלה ושירת בחיל האוויר. למד סוציולוגיה וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה חברתית ב-1982. בנוסף, למד לתואר שני בספרות השוואתית. החל מ-1986 לימד בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, והיה ראש החוג בשנים 2008-2005. יצא לגמלאות ב-2010.
נולדה בכפר מל"ל. למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועוסקת בנגינה ובעבודה טיפולית. במהלך שנות התשעים והאלפיים כתבה ביקורות ספרות רבות ופירסמה ראיונות עם יוצרים, בעיקר בכתבי העת "מאזניים" ו""עתון 77"". שיריה התפרסמו בכתבי העת "מאזניים", ""עתון 77"" ועוד. קובץ שיריה היחיד עד כה, "ליקוי אהבה", ראה אור ב-1999 בהוצאת ספרי ""עתון 77"".
נולדה במונטווידאו, אורוגוואי. ב-1957 עלתה לארץ עם גרעין של "השומר הצעיר" והתיישבה בקיבוץ געתון. בוגרת החוג לספרות כללית באוניברסיטת חיפה, בעלת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב ותואר דוקטור מטעם החוג ללימודים היספנו-אמריקניים באוניברסיטה העברית בירושלים. למדה הוראה בסמינר בירושלים ועבדה כמורה.
נולד בתל אביב להוריו גילה וישראל גורפינקל, שעלו ארצה מרוסיה ב-1919 באונייה "רוסלאן". בית ההורים היה טבעוני (ממייסדי המושב אמירים), סגפני, משכיל ואידיאולוגי, מסור לערכי הסוציאליזם והמפעל הציוני. האב היה פעיל ציבור ואף כיהן כחבר כנסת מטעם מפא"י וכיו"ר ועדת הכספים בכנסות הראשונות.
נולד בירושלים למשפחת פעילי ציבור, משפטנים ואנשי עסקים שפעלו בעיר מאמצע המאה התשע-עשרה. למד בגימנסיה העברית ובאוניברסיטה העברית בירושלים. בעל תואר ראשון ושני בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל. מ-1964 לימד בבתי ספר עיוניים ומקצועיים, גם במזרח ירושלים, וכן באוניברסיטה העממית, במרכז ללימודים קדם-אקדמיים של האוניברסיטה העברית ועוד.
נולד באלכסנדריה, מצרים, ועלה עם משפחתו לישראל ב-1951. למד ספרות אנגלית ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. בשנים 1980-1974 שהה בניו יורק וסיים תואר שני בבימוי תיאטרון בברוקלין קולג'. ב-1982 הקים את תיאטרון "בימת קדם", ב-1998 הקים את הוצאת הספרים בימת קדם וב-2000 ייסד את כתב העת לספרות ותרבות ""הכיוון מזרח"", והוא עורכו הראשי. פעילויות אלה הן חלק מתפישת עולם שמטרתה להשפיע על התרבות הישראלית ולחזק בה את היסודות המזרחיים. כותב בז'אנרים שונים: רומנים, מחזות, תסריטים ותסכיתים. כמו כן ביים עשרות מחזות, תסכיתים וסרט קולנוע קצר.
נולד בעיירה וידז שבפלך קובנה. התחנך במוסדות התורה בסלובודקה, ושם התוודע בגנבה לספרות העברית החדשה. בהיותו בן שש-עשרה עקר בגפו לווילנה, שבה התמיד בלימודי הקודש ובד בבד התקרב אל חוג הסופרים היהודים ואל פעילי מפלגת "פועלי ציון". עד מהרה היה לפעיל בתנועה המהפכנית של 1905, ובגין פעילות זו נאסר לשנתיים. ב-1910 גלה לאודסה מחשש למאסר נוסף ושם התקרב אל ביאליק, דרויאנוב ומנדלי ואל חוג היוצרים היהודים הצעירים בעיר.
