הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך. בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.
נולד בעיר רובנו, פולין. למד בבית ספר עממי עברי שהיה מסונף לרשת "תרבות", ומשסיים את לימודיו שלחו אותו הוריו לארץ ישראל ללמוד בכפר הנוער החקלאי בן-שמן. כעבור שלוש שנים, בנובמבר 1941, נספו אביו, אמו, אָחִיו ואחותו עם כל קהילת רובנו בשואה, עובדה שחשף בציבור רק בשנותיו האחרונות. בבואו לבן-שמן באוגוסט 1938 הוחלף שמו למשה שעוני, בשל שיבוש בתרגום שם המשפחה שלו. עם סיום לימודיו שם ב-1942 יצא להכשרה חקלאית בגליל, שהה בדגניה ולאחר מכן בנהלל. ב-1943 התגייס לצי הבריטי ושירת תחילה בחיפה ואחר כך בליווי שיירות אספקה ממצרים לארץ ישראל. ב-1945 ערק מן הצבא והסתתר חודשים אחדים בקיבוץ בית קשת, ובתוך כך שינה את שמו לדן בן-אמוץ. באותם ימים פורסמו ראשוני סיפוריו. הראשון בהם, "הידיד", נדפס ב-25.3.1945 בשבועון "תשע בערב" בעריכת אורי קיסרי, והוא רשימה פיוטית מהורהרת על הים, הנחתמת בפואנטה וניכרת בה השפעתו של ג' שופמן. בהמשך אותה שנה התגייס לפלוגה הימית של הפלמ"ח (הפלי"ם) ועבר קורס חובלים. ב-1947 נשלח לצרפת והשתתף בשילוח ספינות מעפילים וספינות נשק לארץ ישראל במסגרת המוסד לעלייה ב'.
נולד בליאכוביץ, רוסיה הלבנה. אביו היה צייר-צלם חובב ובעל בית מסחר לספרים. אמו היתה ממשפחת ויסוצקי, שהיתה מראשוני "חובבי ציון" במוסקבה. את חינוכו העברי קיבל ב"חדר מתוקן" ואצל מורים פרטיים. למד בבית ספר עממי רוסי ובבית ספר תיכון בעיר ניסביז'ש, לשם עברו הוריו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מ-1917 היה פעיל ב"צעירי ציון" וב"החלוץ" בניסביז'ש. בקיץ 1920 עזב את העיר עם קבוצת חברים, ואחרי נדודים ותלאות הגיעו לחוף יפו. תחילה עבד כפועל חקלאי במושבות, ואחר כך בסלילת כבישים וכפועל בניין בתל אביב ובבלפוריה, אבל הוא שאף לחיי קבוצה, ובחיפושיו שהה בבאר טוביה ובגן שמואל. בראשית 1926 התקבל לקיבוץ דגניה ב', עבד בחקלאות, אך מ-1939 ובמשך שנים רבות היה מורה לתנ"ך, לספרות וללשון בקיבוצו. החל מ-1925 פירסם "שירים" ורשימות ספרותיות ב"הפועל הצעיר", "הדים", "מאזניים", דבר לילדים ועוד.
נולד בנהלל ב-1985. פירסם שני ספרים: "תושבי חדר הילדים" (כנרת זמורה-ביתן, 2006) ו"ילדי הסקויה" (2010). "תושבי חדר הילדים" מספר את סיפורם של שני אחים, ומתמקד באחד מהם: קלאוס. קלאוס זה עובר מסע התבגרות שלכל אורכו הוא חובש קסדה של אופנוע – מעשה המבטא את יחסו הזהיר והחשדני לעולם הסובב אותו. גם "ילדי הסקויה" עוסק בסיפורם של שני ילדים, ניקולינה ואיתמר, שניהם עתידים לחיות אלף שנים בשל זריקה שקיבלו בלידתם, וחייהם ארוגים בחייהן של דמויות שונות המקושרות לנקודות ציון היסטוריות דרמטיות.
נולדה בקהיר ובגיל שנה עלתה ארצה עם הוריה. את לימודי התואר הראשון עשתה בחוגים לאנגלית ולצרפתית, תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך באוניברסיטת תל אביב, שבה סיימה ב-1969. בשנים 1969-1979 עבדה כמורה לאנגלית וכמחנכת. ב-1981 החלה לפרסם תרגומים פרי עטה. ב-1988 השלימה את עבודת הגמר לתואר השני באוניברסיטת תל אביב, שעסקה בניתוח השוואתי של נורמות התרגום של הספרות הגרמנית לאנגלית, לצרפתית ולאיטלקית. וב-1993 השלימה את עבודת הדוקטור בנושא "דימויים היסטוריים וצמיחתה של מערכת ספרותית לאומית חדשה". בשנים 1995-2000, במקביל לעבודתה במחקר ובהוראה באוניברסיטת תל אביב, שימשה כעורכת פרוזה ראשית בהוצאת זמורה-ביתן. ב-1999 הקימה את התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, שבראשה היא עומדת מאז.
נולד בתל אביב. למד בתיכון "עירוני ד"'. בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. משמש כיום כסמנכ"ל בחברת החשמל.
נולדה "בקיבוץ" בית השיטה. אביה, אריה, בן דודו של דוד בן-גוריון, היה איש תרבות וחינוך בולט בתנועה הקיבוצית, שתרומתו העיקרית היתה בעיצוב החגים הקיבוציים. היה ממייסדי "מכון החגים" הבין-קיבוצי, שהפך לימים למכון "שיטים" לתרבות הקיבוצית בכללה.
נולד בתל אביב לאמו, הרקדנית והכוריאוגרפית דבורה ברטונוב ולאביו, הסופר עמנואל בן-גריון. שני סביו הם הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי והשחקן איש "הבימה" יהושע ברטונוב. גדל והתחנך בתל אביב. החל בפעילותו הספרותית כנער, כשפירסם ב-1955 בכתב העת "אורלוגין" תרגום וירטואוזי לשירו של אדגר אלן פו "העורב". באותה שנה תירגם על פי הזמנת תיאטרון "אהל" את המחזה "תה וסימפטיה" מאת רוברט אנדרסון. בשנים הבאות תירגם – שוב, על פי הזמנת "אהל" – את המחזות "הם ידעו מה רצונם" מאת סידני קינגסלי ו"עוד נהר אחד" מאת בוורלי קרוס. את שירותו הצבאי (1959-1956) עשה ב"להקת הנח"ל" בתקופת השיא שלה, עם חיים טופול, אורי זוהר ויהורם גאון.
נולד בברסלאו (אז בתחומי גרמניה וכיום ורוצלב, פולין) לאביו, הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ולאמו, רחל לבית רמברג. ב-1911 עבר עם הוריו לברלין. קיבל חינוך עברי ויהודי מידי אביו ובהשגחתו, והשכלה כללית בגימנסיה הומניסטית גרמנית. ברדיצ'בסקי כיוון את בנו להתמחות אקדמית בחקר הלשונות השמיות, והבן אכן שמע הרצאות בתחום זה באוניברסיטת ברלין בשנים 1925-1922, אך מותו החטוף של האב בנובמבר 1921 קבע לו מסלול חיים אחר, שבמרכזו הדאגה לטיפוח מורשתו של ברדיצ'בסקי.
נולדה בתל אביב להורים ניצולי שואה. אביה, דב פרוכטמן, שימש מורה לספרות וכתב שורה של מחקרים על יצירתו של ש"י עגנון. למדה בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב, ואת שירותה בצה"ל (1970-1968) עשתה בהיאחזות נח"ל גולן. נולדה בתל אביב להורים ניצולי שואה. אביה, דב פרוכטמן, שימש מורה לספרות וכתב שורה של מחקרים על יצירתו של ש"י עגנון. למדה בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב, ואת שירותה בצה"ל (1970-1968) עשתה בנח"ל, בקיבוץ אפיקים ובהיאחזות נחל גולן.
נולדה בבגדאד. עלתה לארץ ב-1952. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. שימשה כמורה לספרות בבתי ספר על-יסודיים ובמכללות. בשנים 1988-1987 השתתפה בפרויקט "סופר-מורה" מטעם אגודת הסופרים ומשרד החינוך והתרבות. שירים ומאמרים פרי עטה ראו אור במוספים ובכתבי עת לספרות.
