הלקסיקון מעודד שימוש נרחב במידע שבו למטרות לימוד ומחקר. לפיכך, אפשר להוריד ערכים ושאילתות מן הלקסיקון למחשב האישי בקלות ובכמה תצורות. נבקש כי בכל שימוש שהוא בערכים ובשאילתות שבאתר, יינתן קרדיט הולם לאתר ולמחבר/ת הערך. בשונה מן הטקסטים שבלקסיקון, אין להעתיק או לעשות שימוש אחר בתמונות אשר באתר ללא הסכמה מפורשת מבעלי הזכויות עליהן.
נולד בבולגריה, עלה לארץ ב-1926. משפחתו התגוררה במנשייה. האב היה עגלון. לאחר תאונה שקרתה לאב חזרה המשפחה לבולגריה ב-1928, שם חזר האב לעבוד בדפוס. במלחמת העולם השנייה גויס לעבודות במחנה עבודה ובנה גשרים, סוללות וכבישים. ב-1949 עלתה המשפחה שוב לארץ. עבד כרפד עד לפרישתו לגמלאות. את כתיבתו החל עוד בבית הספר היסודי בסופיה ופרסומו הראשון היה ב-1945, בירחון "נובידני", כתב העת של הקהילה היהודית. בארץ פירסם בכתבי עת שונים, וספרו הראשון, "מדרגות", יצא ב-1971 בהוצאת טרקלין. עוד מספריו: מקדוניה – סלעי דרך: שירים (1973); צלקות (1975); בצווי הלב (1978); גבוהים ומכונפים: שירים (1985); חובש הכובע הכפול (1995); משורר ברוח (1996); רחוב המלים בו נולדתי: שירים 2002-1970 (2002).
נולדה בנתניה להורים ניצולי שואה, שהגיעו ארצה מטרנסילבניה ומסלובקיה. שנות התיכון שלה היו מפוצלות בין כמה מוסדות לימוד. בגיל שש-עשרה יצאה לעבודה כדי לעזור בכלכלת המשפחה. כנערה היתה פעילה ומדריכה בתנועת הנוער "בית"ר". כשהיתה בת שמונה-עשרה נישאה ועברה לקיבוץ גבעת חיים איחוד. ב-1975 יצאה למכללת "אורנים" ללימודי הסמכה כמורה בכירה לחינוך מיוחד. עסקה במקצועה מ-1978 ועד 1988. לאחר מכן עבדה בכל ענפי השירותים בקיבוץ, ובין השאר היתה מחסנאית בגדים ונהגת בהסעת קשישים.
נולד בפתח תקווה וגדל בקיבוץ משמרות. הוריו היו ממייסדי הקבוצה. החל לכתוב "שירים" בשנים האחרונות של לימודיו בבית הספר התיכון. חלקם "שירים" ליריים שהושפעו מאלתרמן (מעטים מהם הודפסו ב"ניב משמרות") וחלקם "שירים" הומוריסטיים למסיבות ואירועים.
נולד בירושלים. בנו של הרב יצחק אריאלי, מגדולי רבני ירושלים שכיהן כראש ישיבת "מרכז הרב". התחנך בישיבת "פוניבז"' בבני ברק ובישיבת "חברון" בירושלים. ב-1976 הגיש את עבודת הדוקטור שלו, "משנתו הפילוסופית של ר' שמעון בן צמח דוראן הרשב"ץ". כיהן כמרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. משנות השישים פירסם שירים, סיפורים ורשימות בנושא יהדות בעיתונות הדתית. בשנות השמונים פירסם סיפורים בכתבי העת לספרות "זהות", "פרוזה" ו"מבוע". פירסם שלושה ספרי מחקר, מסה פילוסופית, שישה רומנים ומחזה אחד.
נולד בירושלים. בוגר החינוך החרדי. פרץ את דרכו ללב התקשורת הישראלית עם ייסוד הניוזלטר הסאטירי "אפעס" ב-2000, שהפך ב-2004 למדור הסאטירה הקבוע של ""הארץ"", ואז פרש ממנו. היה בעל טור ב"מעריב" בשנים 2004-2010 ולאחר מכן עבר לכתוב ב"גלובס". הנחה בטלוויזיה את התוכניות "הפשקוויל", "המהפכנים" ועוד. הנחה ברדיו את התוכנית "ציפורי לילה". מגיש קבוע בתוכנית הרדיו "המילה האחרונה" לצד עירית לינור. מעלה מופעי סטנד-אפ.
נולד בעיירה אוליבסק, אוקראינה, והתחנך ב"חדר מתוקן". סיפוריו הראשונים פורסמו ב"הכוכב", בעריכת אהרן לובושיצקי (ורשה, 1923), עוד בהיותו תלמיד הגימנסיה העברית בקובל. ב-1925 עלה לארץ ועבד כפועל בבניין, בכבישים ובחקלאות. סיפורו הראשון שפורסם בארץ היה "קדחת" ("דבר", 1926). בשנים 1932-1929 הצטרף למשפחתו בארצות הברית ולמד שם ספרות אנגלית. ב-1933 חזר לארץ ועבד בעיריית תל אביב, תחילה כמזכיר המחלקה הווטרינרית, אחר כך כעורך בספרייה העירונית "שער ציון" ובהמשך במחלקת ההסברה של העירייה. היה חבר בארגון "ההגנה". מהפרסים הספרותיים שקיבל: פרס ברנר (1960). ספריו הופיעו במהדורות חוזרות ובכינוסים אחדים, למשל "כתבים – מבחר סיפורים" במלאות לו שישים (1967) ו""ילקוט סיפורים"" עם מבוא, הסברים וביבליוגרפיה מאת יוסף אורן (1982). כתב גם לילדים. ערך את הירחון "הקורא הצעיר" והיה מעורכי "אנך" (1954). ערך אנתולוגיות חשובות, בהן "דפדפת לספרות עברית" (1942, עם יצחק עגן); "גיבורים" "במערכה" (1955); "יפו, מקראה היסטורית-ספרותית" (1957); "תל-אביב, מקראה היסטורית-ספרותית" (1959); "סיפורים עבריים מחיי הערבים" (1963). יצירותיו תורגמו לכמה שפות. בנו הוא הסופר והאמן עמוס אריכא.
נולד בתל אביב. בנו של הסופר יוסף אריכא. למד בתיכון "שלווה", ואחר כך למד ציור בתל אביב ובאקדמיה לאמנויות בראוונה, איטליה. הופיע על בימות כשחקן מגיל שש-עשרה. למד משחק בניו יורק בסטודיו של לי שטרסברג. שיחק ב"הבימה", "האהל", "הקאמרי" ו"זירה". ייסד עם שייקה אופיר וזיוה רודן את "תיאטרון הפנטומימה" במסגרת תיאטרון "הקאמרי".
נולד ברמת גן. היה חבר מערכת של השבועון לנוער "חמצן" ובעל טור סאטירי בעיתון הנוער "במחנה גדנ"ע". לאחר סיום שירותו הצבאי היה כתב בעיתון "דבר" בשנים 1983-1984 וכתב מוסף "הארץ" בשנים 1986-1989. היה כתב ומפיק ב"קול ישראל". למד בלשנות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. פעיל בקהילת הלהט"ב וב-1986 נמנה עם מייסדי הוועד הישראלי למלחמה באיידס. ב-1994 ייסד את "תמול שלשום" – מסעדה, בית קפה וחנות ספרים בשכונת נחלת שבעה בירושלים. במקום מתקיימים אירועי ספרות ומוזיקה, והוא נחשב לפנינת תרבות ירושלמית.
נולד באוקראינה והתחנך חינוך מסורתי-דתי. למד בחדר ובכמה ישיבות, באקדמיה למדעים (1920) ובמכון לחקלאות בחרקוב (1923-1921). עסק בהוראת מדעי החברה (1923-1918) והיה פעיל בענייני ציבור יהודיים. עלה ארצה (1926) לאחר שחצה בחשאי את הגבול בין רוסיה ללטביה. מילא תפקידים שונים במוסדות ההסתדרות. נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפא"י וכיהן בה עד לפרישתו (1969). היה מזכיר מפא"י (1951-1948) ויו"ר ועדת החוץ והביטחון. מונה לשר החינוך והתרבות (1960-1955, 1969-1963). ראה בתפקידו זה ההישג החשוב ביותר של פעילותו הציבורית. הקים מוסדות חינוך רבים: גני ילדים, פנימיות ומכללות, וקבע את לימודי "התודעה היהודית". יזם את הקמת המתנ"סים (1969) והנהיג רפורמות חשובות במבנה החינוך – הקמת חטיבות ביניים והארכת חינוך החובה. נחשב לאחד משרי החינוך המשפיעים ביותר.
נולד בשווייץ כנוצרי פרוטסטנטי. נכדו של כומר ומצאצאיו של המלך קארל הגדול. בגיל שש-עשרה החל להתקרב ליהדות ואף שימש כמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא" בבאזל. בגיל עשרים עבר גיור בעיר זו, בפיקוחו של הרב אדלר, רבה של הקהילה. בגיל עשרים ושתיים עלה לישראל ונישא ליעל, בת למשפחת רבנים מאלכסנדריה, מצרים.
