ביוגרפיה
בנו של העיתונאי והסופר מידד שיף. נולד בתל אביב, ושם התחנך. בשנים 1978-1981 למד אנימציה וקולנוע ב-St. Martin's School of Art בלונדון. בשנים 1983-1985 למד באקדמיה המלכותית לאמנויות Rijks Akademie באמסטרדם, והתמחה בטכניקות של איור והדפס. מרצה בכיר במחלקה לאמנויות המסך ב"בצלאל", האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים.
רביניאן דורית /// סופרת, משוררת, מבקרת ותסריטאית /// נולדה בכפר סבא, ישראל /// 1972 /// גיל: 52
ביוגרפיה
נולדה בכפר סבא, בת להורים שעלו ארצה מפרס בשנות השישים. התחנכה בעיר הולדתה וסיימה את בית הספר התיכון כצנלסון. שירתה בצבא ככתבת העיתון "במחנה". היתה נשואה לסופר דב אלבוים.
ביוגרפיה
נולד וגדל בטירה. אחד מהקולות הבולטים של הספרות הישראלית של דורו. אביו, פעיל "מצפן", ישב במעצר מנהלי במשך חצי שנה בהיותו סטודנט, וגם במעצר בתוך הכפר, במשך שנתיים וחצי. בגיל חמש-עשרה החל ללמוד בפנימייה יוקרתית בירושלים. עם סיום לימודיו התיכוניים למד סוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר לימודיו החל לעבוד ככתב במקומון "כל העיר", תחילה ככתב המגזין ולאחר מכן כבעל טור אישי בשם "24/7", שאיתו עבר למוסף "הארץ". סגנונו ההומוריסטי, השזור באירוניה ובכאב עמוק, והעמדה הביקורתית כפולת המבט – ערבי וישראלי, מזרחי ומערבי – מהווים תווי היכר גם ברומנים שכתב. הוא כותב עברית בלבד, ועל כך זכה לביקורת מצד קולות מסוימים בחברה הערבית. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005), פרס ברנשטיין לספרות (2011) על ספרו השלישי, "גוף שני יחיד", ופרס קוגל לספרות (2011).
קמחי אלונה /// סופרת, עיתונאית, תסריטאית ושחקנית /// נולדה בלבוב, אוקראינה /// 1966 /// גיל: 58
ביוגרפיה
נולדה בלבוב, אוקראינה, כאלונה גייקלה. הוריה היו כימאים. אביה נפטר כשהיתה בת חמש. כשנה לאחר מותו ב-1972 עלתה משפחתה לישראל והשתקעה בקריית ביאליק. בגיל שלוש-עשרה עברה להתגורר אצל סבתה, וכעבור שנתיים עברה מקריית ביאליק לקיבוץ רמת יוחנן. לאחר שנה עברה לחיפה. סיימה בגרות חלקית והתגייסה לנח"ל. עם שחרורה למדה ב"בית צבי" ושיחקה בסרטים ובתיאטרון. קריירת המשחק שלה נמשכה בשנים 1993-1985.
קישון אפרים (הופמן, פרנץ) /// סאטיריקן, סופר, מחזאי /// נולד בבודפשט, הונגריה /// 1924 – 2005 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בבודפשט. לימים, לאחר שהפך לסופר הונגרי, שינה את שמו לפרנץ קישהונט. כשעלה לארץ ב-1949, שינה פקיד העלייה את שמו לאפרים קישון, ובשם זה הוא ידוע בארץ ובעולם. גדל בסביבה מתבוללת כנער הונגרי לכל "דבר". התזכורת היחידה ליהדותו היתה ציון הדת היהודית בתעודת הזהות שלו. בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שהונגריה נכנסה למלחמה, נלקח למחנה עבודה בסלובקיה. הוא שרד את צעדת המוות לעבר המחנה, ולבסוף הצליח לברוח ממנו. הוא חזר לבודפשט ומצא שם את משפחתו במחבוא. בעזרת תעודות מזויפות ושכן אציל נפש הצליחה המשפחה להסתתר עד לסיום המלחמה. בתקופת השלטון הסטליניסטי בהונגריה הצליח להתפרנס מכתיבה עיתונאית בעיתון סאטירי שהיה מגויס לטובת המשטר הקומוניסטי. אבל עבודתו, שנראתה לו שקרית, גרמה לו רגשות תסכול ומחנק כסופר וכעיתונאי. בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לו ברח עם רעייתו דרך סלובקיה, ובאיטליה עלה על הספינה "גלילה", בעזרת "ארגון הבריחה", והגיע לישראל. מעברת "שער העלייה" ליד חיפה היתה תחנתו הראשונה. משם עבר לקיבוץ כפר החורש, שבו עבד בין השאר כסניטר.
ביוגרפיה
נולד בישראל. בעל תואר ראשון בתסריטאות מאוניברסיטת תל אביב, וזוכה מלגת יצירה "קרן אמריקה ישראל" ב-1990. את דרכו כתסריטאי בטלוויזיה החל ב-1992 כשהתמנה לתסריטאי הראשי של ערוץ הילדים. כשנה לאחר מכן יצר עם הבמאי איתן צור את סדרת הטלוויזיה המצליחה "החמישייה הקאמרית". בשנים 1999-2004 חבר שוב לאיתן צור ויחד יצרו את סדרת הטלוויזיה המצליחה "הבורגנים". ב-2001 היה חתן פרס אמנויות הבמה, קרן מפעל הפיס על שם מיכאל לנדאו. ב-2002 החל לעסוק בתרגום מחזות מן השפה האנגלית, שהוצגו על במות "הבימה", "הקאמרי" ותיאטרון חיפה. מהמחזות שתירגם: "מצב הדברים" ו"שמנה" לניל לביוט, "שלוש מסיבות" לאלן אייקבורן ו"המקום ממנו באתי" לדיוויד מאמט, שאותו תירגם עם משה נאור.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. משנות השבעים כתב תסריטים רבים לסדרות טלוויזיה לילדים ולמבוגרים (בהם: "זהו זה", "רחוב סומסום", "בבית של פיסטוק", "קופיקו", "לשם שינוי"). כמו כן כתב תסריטים לקולנוע ("האינסטלאטור", 1986; "לא שם זין", 1987; Witness in the War Zone, 1987 ו"השיבה מהודו", 2002). לתיאטרון כתב את המחזות "חברה" (1989), "לילה בתל אביב" (2010), "זהב טורקי" (2011, בהשראת מחזהו של שלום עליכם "האוצר"), וכן את המחזמר "רחוב טוב" (2006) המבוסס על המחזמר האמריקני Avenue Q. מתרגומיו: "יומני גן העדן" מאת מארק טוויין (1997) ו"ארץ עוץ המופלאה: המשך הרפתקאותיהם של הדחליל ואיש-הפח" מאת ל' פרנק באום (1998).
