פדיה חביבה /// חוקרת קבלה, מבקרת תרבות, משוררת וסופרת /// נולדה בירושלים, ישראל /// 1957 /// גיל: 68
ביוגרפיה
נולדה בירושלים וגדלה בשכונת מקור ברוך. בת למשפחה שהגיעה לארץ מבגדאד, עיראק, נינתו של הרב המקובל יהודה פתיה, למדה קבלה ופירוש חלומות מסבה, חכם שאול פתיה. למדה בתיכון "מעלֶה" בירושלים, ועשתה בגרות אקסטרנית. למדה קבלה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. את עבודת הדוקטור שלה באוניברסיטה העברית כתבה על תורת האלוהות בקבלת רבי יצחק סגי-נהור ותלמידיו (ראתה אור כספר ב-2001). כתבה על ראשית תורת הסוד היהודית, הקבלה בספרד ובפרובנס, הרמב"ן, תחילת החסידות, מקומם של המיתוס והריטואל בזמן היהודי, ועוד. פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, ראש מרכז אלישר למורשת יהדות ספרד באוניברסיטה זו ועמיתה ב"מכון ון ליר" בירושלים.
פגיס דן /// משורר, מתרגם, מבקר וחוקר שירת ימי הביניים /// נולד ברדאוץ, בוקובינה /// 1930 – 1986 /// גיל
ביוגרפיה
נולד ברדאוץ, בוקובינה. כבן ארבע היה כאשר נסע אביו, יוסף פגיס, לארץ ישראל כדי להכין בית למשפחתו. חודשים ספורים לאחר נסיעתו של האב ארצה נפטרה האם, יהודית אוסלנדר, ממחלה פתאומית. פגיס נותר עם סבו וסבתו בבית משפחת אוסלנדר. אביו הגיע לבוקובינה ב-1939 וביקש לקחת עמו את בנו, אך סבתו סירבה. בפרקי הפרוזה שלו "אבא", שנכללו באסופת כל שיריו (1991), מצטט פגיס את תגובת הסבתא: "לאן תיקח את הילד, לחולות? למדבר?" (352). הוא נותר אפוא עם סבו וסבתו, ועמם נשלח אל מחנות העבודה במלחמת העולם השנייה. בספרה ""לב פתאומי"" (1995) מתארת אשתו, עדה פגיס, את הניסיון להתחקות אחר עקבות קורותיו בשואה: "דן לא הסכים לדבר על הגירוש. מה שעבר עליו באותו טרנספורט עכר את כל שנותיו, ובכל כוחותיו ניסה להסתיר זאת מעצמו ומאחרים. אחרי מותו לא הצלחתי לאתר את עקבותיו שם. איש מהמגורשים שדיברתי איתם לא פגש בו ולא שמע על משפחתו" (38). סודות ביוגרפיים נוספים אופפים את דמותו של פגיס עד היום.
עוז (קלאוזנר) עמוס /// סופר ומסאי /// נולד בירושלים, ישראל /// 1939 – 2018 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בירושלים לפניה וליהודה אריה קלוזנר. אביו היה דוקטור לספרות ועבד בארכיון הלאומי. דודו של אביו, יוסף קלוזנר, היה חוקר יהדות וספרות עברית בעל שם עולמי. למד בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני", ואת לימודיו התיכוניים התחיל בגימנסיה העברית ברחביה. בגיל ארבע-עשרה, שנתיים אחרי שאמו התאבדה, שינה את שם משפחתו מקלוזנר לעוז ועבר לחיות בקיבוץ חולדה. התאבדות האם והמרד בבית הרוויזיוניסטי עתידים להשפיע במידה רבה על עולמו החווייתי והספרותי. "מגיל ארבע-עשרה אני כאן, בחולדה. אבל זה כבר גיל מבוגר מאוד. התבניות כבר ישנן. אני בא ממשפחה רוויזיוניסטית ותיקה, ואני חושב שהמעבר החריף הזה מאפשר לי להיות 'סוכן' זר, גם בחולדה וגם בירושלים", אמר באחד הראיונות הראשונים שהעניק. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בחולדה והיה חבר הקיבוץ במשך יותר משני עשורים. אחרי סיום שירותו הצבאי בנח"ל למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל עשרים ואחת נישא לנילי לבית צוקרמן, בת קיבוץ חולדה ובתו של ספרן הקיבוץ, ארכיונאית ומי שהקימה את ארכיון עמוס עוז באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הם היו נשואים למעלה מחמישים שנה (עד מותו של עוז) ונולדו להם שלושה ילדים: פרופ' פניה עוז-זלצברג, מרצה להיסטוריה ולמשפטים, גליה עוז, קולנוענית וסופרת ילדים, ודניאל עוז, משורר ומוזיקאי. מאז 1986 ועד 2012 עוז התגורר בערד ועד שנת 2012 כיהן כפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
עובדיהו (גוטסדינר) מרדכי /// סופר ומסאי /// נולד בשדלץ, פולין /// 1909 – 1980 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בשדלץ, פולין. למד בחדרים וסיים בית ספר תיכון חקלאי. מנעוריו היה פעיל בתנועת "החלוץ הצעיר" ונודע כנואם בעברית בעירו באספות ציוניות. מגיל שמונה-עשרה עסק בהוראת עברית בערים שונות ובעבודה תרבותית בתנועתו. נמנה עם פלוגת ההכשרה החקלאית הראשונה של "השומר הצעיר" בפולין. בשלהי שנות העשרים יצא למערב-אירופה וביקר כשומע חופשי באוניברסיטאות שונות. בשהותו בלונדון ליווה את חיים נחמן ביאליק בעת ביקורו בעיר בענייני הוצאת דביר (דצמבר 1930-מרס 1931), סייע לו בענייני יומיום והִרבה לשוחח עמו, והקשר ביניהם נמשך בתל אביב. לימים העלה על הכתב את רשמיו מדמותו של ביאליק ותיעד את שיחתו השופעת ("מפי ביאליק", 1945; מהדורה מורחבת ב-1969). ביאליק הוא שהציע לו את שמו העברי.
ביוגרפיה
נולדה במעברה עקיר, לימים קריית עקרון ומזכרת בתיה. בת להורים יוצאי לוב. החלה ללמוד בפנימיית "בויאר" הירושלמית (לדבריה "על תקן המזרחית"), אך עזבה במהלך התיכון. התראיינה בנושא זה בסרטו של אמיר גרא "ילדי הצוללת" (1998). בתקופת שירותה בצה"ל היתה כתבת בעיתון "במחנה". בוגרת המחלקה לקולנוע של בית הספר "בית צבי" ברמת גן וסיימה תואר שני בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. אוצרת ומבקרת אמנות.
סוצקבר אברהם /// משורר, מסאי ועורך בשפת היידיש /// נולד בסמורגון, ליטא /// 1913 – 2010 /// גיל
ביוגרפיה
מחשובי משוררי יידיש, דמות בולטת במפעל הארגון מחדש של תרבות יידיש וספרותה אחרי השואה. האישיות המשפיעה ביותר במרכז הספרותי היידי שהתפתח בישראל, בין מייסדיו (1947) ועורכו הראשי של כתב העת הספרותי היידי המרכזי במחצית השנייה של המאה העשרים, הרבעון "די גאָלדענע קייט" (שלשלת הזהב), שראה אור במשך קרוב לחמישים שנה, עד סגירתו ב-1995.
סדן (שטוק) דב /// חוקר ספרות, מבקר, סופר ומתרגם /// נולד בברודי, גליציה /// 1902 – 1989 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בברודי, גליציה, למשפחה בעלת שורשים חסידיים מצד אביו. אמו מתה בלדתה אותו, וכל ימיו ליוו אותו, כעדותו, רגשי אשם ודחף להצדיק את קורבנה ולחיות, כביכול, גם את חייה שלא נחיו. למד בחדרים, בבית ספר עממי יהודי ובגימנסיות פולניות בברודי ובלבוב, לשם עקרה משפחתו במלחמת העולם הראשונה. מילדותו היה פעיל באגודות ציוניות. מ-1923 עמד בראש תנועת "החלוץ" בלבוב ועסק בהכשרת נוער לציונות ולעלייה. המשיך בפעילות זו בוורשה, שם עשה ב-1925 כמזכיר הברית העולמית של הנוער העברי. כתיבתו הספרותית והעיונית החלה באותן שנים ברשימות ובתרגומים בעברית, ביידיש, בפולנית ובגרמנית, ובתוך זה גם ספר ראשון, קובץ שירים בשם "צלילים" (1921). בשלהי 1925 עלה ארצה ועבד כפועל במקומות שונים, עד שב-1927 הזמין אותו ברל כצנלסון, עורך "דבר", להצטרף למערכת העיתון. ב-1928 יצא בשליחות תנועת "החלוץ" לגרמניה, וניצל את שהותו שם גם ללימודים בבית ספר גבוה למדעי המדינה בברלין. בשובו עסק בהוראה למבוגרים, עד שהוזמן שוב לעבוד ב"דבר". מ-1933 עד 1939 ערך את מוסף הספרות השבועי של העיתון, וזה נעשה בניצוחו לבמה רמת איכות ורבת-השפעה, חוליית קשר עם מרכזי הספרות העברית בגולה ואכסניה לעידוד קולות חדשים. במסגרת עבודתו ב"דבר" ייסד ב-1940 את העיתון היומי המנוקד "הגה". מ-1944 עבד כעורך בהוצאת עם עובד.
נעמן יונית /// משוררת, עורכת וחוקרת ספרות /// נולדה ביהוד, ישראל /// 1975 /// גיל: 50
ביוגרפיה
ילידת יהוד, כיום (2020) גרה ביד אליהו עם שני בניה. נעמן למדה לתואר ראשון בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב ולתואר שני במחלקה למדעי הדתות בקיימברידג׳, ובשנים האחרונות היא כותבת את עבודת הדוקטורט שלה על דמות ה"שיקסע" בספרות התחייה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. נעמן היא עורכת שותפה וכותבת באתר "העוקץ", ערכה גיליונות במגוון כתבי עת: ״הכיוון מזרח״ (גיליון 30 העוסק בנבואה), ״גרנטה״ (עם ארנה קזין, גיליון 7 העוסק בכסף), והיא חברת מערכת ועורכת בסדרת "מכתוב" בהוצאת חרגול ומכון ון ליר.
ביוגרפיה
נולד במוסקבה. עלה לישראל ב-1972, לאחר שהיה מסורב עלייה במשך כמה שנים. בילדותו הוגלה עם בני משפחתו לקזחסטן בעוון התנגדות למשטר. אביו, המשורר היידי הנודע פרץ מרקיש, הוצא להורג בגין "לאומנות יהודית" ב-1952. ב-1955, לאחר מותו של סטלין, זוכתה משפחתו והורשתה לשוב למוסקבה. עם שובם מהגלות תירגם מיידיש לרוסית את הפואמה "בן ארבעים", שכתב אביו סמוך למותו (התרגום פורסם בשנת 1968). למד במכון לספרות ע"ש גורקי במוסקבה וכן למד תסריטאות. עד גיל שלושים כתב בעיקר שירה. לאחר מכן דבק בפרוזה ובפובליציסטיקה. לאחר עלייתו לישראל עבד כעיתונאי בעיתון "מעריב". בזמן כהונתה של ממשלת רבין השנייה שימש כיועצו של ראש הממשלה לענייני העלייה מברית המועצות לשעבר. לאחר רצח רבין החליט לפרוש מתפקידו. פירסם עד כה כשישה-עשר ספרים, כולם נכתבו ברוסית.
ביוגרפיה
נולד בתל "אב"יב. שירת כעורך ומפיק תוכניות תיעודיות ב"גלי צה"ל". חי במשך עשור בצרפת, במהלכו למד ספרות כללית וצרפתית לתואר ראשון באוניברסיטת פריז 7 ע"ש דידרו. לאחר מכן סיים לימודים מתקדמים (DEA) באוניברסיטת פריז 8 בתיאוריה של התרגום. במקביל עסק בהוראה, ובין השאר לימד במכון הלאומי ללשונות ולתרבויות המזרח באוניברסיטת INALCO בפריז כמרצה לספרות עברית ותרגום. בשיתוף עם אורי פקלמן וגל קובר, היה ממייסדי כתב העת "אב", שראה אור לראשונה ב-1993. במקביל פורסמה יצירתו הראשונה, השיר "Fin de Siècle" (""הארץ"", 1993).
