צייטלין אהרן /// משורר, מחזאי, עיתונאי ועורך /// נולד באובארוביץ', רוסיה הלבנה /// 1898 – 1973 /// גיל
ביוגרפיה
בנו הבכור של הסופר-המיסטיקן הלל צייטלין, נולד באובארוביץ' שברוסיה הלבנה ועשה את שנות ילדותו בהומל ובווילנה. ב-1907 עבר עם משפחתו לוורשה, ובה ישב עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. פעילותו הספרותית החלה בגיל אחת-עשרה בפרסום שירים בעיתון הילדים העברי "הפרחים" (1909). ב-1914 פורסמה יצירתו הראשונה ביידיש, הפואמה-בפרוזה "די מטרוניתא", בירחון "די יודישע וועלט", ומאז פעל כל ימיו כסופר דו-לשוני. הוא עצמו נהג להעיד על הטבעיות שבה מתלכדות בתוכו שתי הלשונות בעלות האלף-בית המשותף, עד שאינו מרגיש כלל בחציצה ביניהן.
צורית אידה /// סופרת, מחזאית ומבקרת /// נולדה בתל אביב, ישראל /// 1926 /// גיל: 98
ביוגרפיה
נולדה בתל אביב. בוגרת הסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי בתל אביב ו"סמינר הקיבוצים". למדה מחול בתל אביב ובניו יורק. שיחקה בתיאטרון "הבימה" בשנים 1952-1950 ובתיאטרון העברי "פרגוד" בניו יורק. מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרות ואמנות מ-1952. ספרה הראשון, "שני מחזות על אהבה: גולת הבדולח; משחק אחרון" (עקד), פורסם ב-1962. המחזה הראשון מתוכו, תחת השם "כדור הבדולח", הועלה על במת תיאטרון "קרוב" ב-2010. זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול ב-1981 וב-2000, ובפרס קרן דב סדן מטעם אוניברסיטת תל אביב ב-1990. צורית היא רעייתו של הסופר אהרן מגד ואמם של הסופר איל מגד וההיסטוריון ד"ר עמוס מגד.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. משנות השבעים כתב תסריטים רבים לסדרות טלוויזיה לילדים ולמבוגרים (בהם: "זהו זה", "רחוב סומסום", "בבית של פיסטוק", "קופיקו", "לשם שינוי"). כמו כן כתב תסריטים לקולנוע ("האינסטלאטור", 1986; "לא שם זין", 1987; Witness in the War Zone, 1987 ו"השיבה מהודו", 2002). לתיאטרון כתב את המחזות "חברה" (1989), "לילה בתל אביב" (2010), "זהב טורקי" (2011, בהשראת מחזהו של שלום עליכם "האוצר"), וכן את המחזמר "רחוב טוב" (2006) המבוסס על המחזמר האמריקני Avenue Q. מתרגומיו: "יומני גן העדן" מאת מארק טוויין (1997) ו"ארץ עוץ המופלאה: המשך הרפתקאותיהם של הדחליל ואיש-הפח" מאת ל' פרנק באום (1998).
פיאד' תופיק /// סופר, מתרגם ומחזאי בשפה הערבית /// נולד בכפר מקיבלה, ישראל /// 1939 /// גיל: 85
ביוגרפיה
נולד בכפר מקיבלה. סיים את לימודיו התיכוניים בנצרת. בעל תואר ראשון בתקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבד כעמיל מכס בנמל חיפה. נכלא בגין עברות ביטחוניות (1974-1969) ועזב את ישראל ב-1974, במסגרת הסכם חילופי אסירים עם מצרים. עבד במרכז ללימודים פלסטיניים בעיר ביירות עד 1982, אז עבר לתוניסיה, שבה הוא מתגורר עד היום. קיבל תעודה לעבודה בעיתונות ועבד בארגון הערבי לחינוך, תרבות ומדעים.
ערד מאיה /// סופרת ומחזאית /// נולדה בראשון לציון, ישראל /// 1971 /// גיל: 53
עמיחי (פּפוייפר) יהודה /// משורר, סופר, מחזאי ומתרגם /// נולד בוירצבורג, גרמניה /// 1924 – 2000 /// גיל
ביוגרפיה
נולד בווירצבורג, גרמניה, למשפחה מחוגי האורתודוקסיה היהודית הגרמנית, וקיבל בצד חינוך יהודי-דתי חינוך גרמני הומניסטי. המשפחה עלתה לארץ ב-1936, שהתה תחילה בפתח תקווה ואחר כך שנים רבות בירושלים. קיבל חינוך ציוני-דתי בבית הספר "מעלה". היה חייל בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, וכאיש הפלמ"ח השתתף בקרבות קשים בשפלת החוף במלחמת העצמאות. אביו, שאליו היה קרוב מאוד, נפטר ב-1948. למד ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר כך לימד במוסדות חינוך והדרכה שונים. שיריו, שהחלו להיכתב בתוך מלחמת העצמאות, ראו אור בשנות החמישים הראשונות בעיתונות של השמאל הציוני הרדיקלי; אולם בשלב מוקדם למדי רחק המשורר הצעיר מן האמון בתהליך ההיסטורי הדיאלקטי, ובעצם בכל מהלך היסטורי כגורם המקרב את תיקון החיים האנושיים. המאה העשרים היתה בעיניו רצף הרסני מתמשך, המביא בלי הרף שפיכות דמים בעולם שהתרוקן לחלוטין מרחמים. עם זאת, הזדהה הזדהות מוחלטת עם זמנו ושאף להתבטא מנקודת מוצא של "כאן ועכשיו", לשדר ולעצב רגישויות עדכניות.
עבאסי מחמוד /// מחזאי, סופר, מתרגם וחוקר בשפה הערבית /// נולד בחיפה, ישראל /// 1935 /// גיל: 89
ביוגרפיה
נולד בחיפה. מתגורר בשפרעם. בוגר תואר ראשון בספרות ערבית ובספרות עברית מאוניברסיטת חיפה (1967). בעל תואר שני בספרות עברית (1973) ותואר דוקטור בנושא ספרות ערבית בישראל, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1983). בשנים 1968 ו-1978 שימש כעורך ספרותי בעיתון "אל-אנבאא". ב-1978 ייסד את הוצאת דאר אל-משרק בשפרעם, וב-1970 החל לערוך את כתב העת הספרותי "אל-שרק". בשנים 1971 ו-1976 שימש סגן שר החינוך לענייני התרבות הערבית והנוער. מ-1969 ועד 1991 שימש כמרצה באוניברסיטת חיפה בחוגים לערבית ולחינוך.
סמל (ארצי) נאוה /// סופרת, מחזאית ומשוררת /// נולדה ביפו, ישראל /// 1954 – 2017 /// גיל
ביוגרפיה
נולדה ביפו להורים ילידי בוקובינה, רומניה, ששרדו את השואה. אמה מִימִי (מרגלית) היא אחייניתו של האדמו"ר מלובלין, הרב מאיר שפירא, ושרדה את מחנה אושוויץ. אביה יצחק ארצי (הרציג) היה פעיל ציוני מנעוריו, ממנהיגי תנועת "הנוער הציוני" ברומניה, ובתקופת השואה יצא במשלחת הצלה ראשונה לאזור הגירוש בטרנסניסטריה. ב-1947 עלו ההורים לישראל בספינת המעפילים "כנסת ישראל" שנתפשה בידי הבריטים, והוגלו לקפריסין. היו בין מייסדי מושב אלוני אבא, שם נולד אחיה הבכור, שלמה ארצי, לימים זמר מפורסם ומצליח. האב היה איש ציבור, כיהן כסגן ראש עיריית תל אביב במשך עשרים שנה והיה חבר כנסת מטעם הליברלים העצמאיים.
ביוגרפיה
נולד בלונדון, אנגליה. בגיל שבע-עשרה החל לעבוד בהוצאת הספרים The Bodley Head, שלרוב הוציאה ספרים בעלי אופי שנוי במחלוקת ומיועדים לקהל קטן ומתוחכם. משנות העשרים לחייו, בעקבות קריאת האוטוביוגרפיה "מסה ומעש" מאת חיים ויצמן (1949), נמשך לציונות וראה עצמו כאחד החלוצים היהודים שעלו לפלשתינה. לאחר שירות בחיל האוויר של בריטניה ושנה בהדרכה חקלאית בסוסקס, עלה לישראל בגיל עשרים ושש. את שנתו הראשונה בארץ עשה בקיבוץ, אחר כך עבר לירושלים. עבד במשך שנים כעורך בעיתון "ג'רוזלם פוסט", כאשר היה עיתון ליברלי, ועזב את המערכת כאשר העיתון החל נוטה לימין הפוליטי.
סובול יהושע /// מחזאי, סופר, עיתונאי ובמאי /// נולד במושב תל מונד, ישראל /// 1939 /// גיל: 85
ביוגרפיה
נולד וגדל במושב תל מונד שבשרון, בבית שבו התגוררו כל בני משפחתו המורחבת ורבת-הגוונים האידיאולוגיים: סבתא קומוניסטית לשעבר, דוד ודודה חסידי גור, ואביו איש תנועת העבודה. הבית עומד במרכז מחזהו "כפר" שהוצג בתיאטרון "גשר" (1996) והאב – בלב הרומן הראשון שלו, "שתיקה" (הקיבוץ המאוחד, 2000). למד ב"תיכון חדש" והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התגייס לנח"ל והגיע לקיבוץ שמיר, שבו היה חבר בשנים 1965-1957. למד ספרות והיסטוריה במכללת "אורנים" והיה מורה בקיבוצו. בשנים 1964-1963 פירסם את ביכורי סיפוריו ברבעון "קשת". חבריו לקיבוץ חשבו שהם אינם הולמים את האידיאולוגיה הקיבוצית, ובשל חילוקי הדעות עזב את הקיבוץ. בשנים 1970-1965 חי בפריז, למד פילוסופיה בסורבון וקיבל תואר בוגר (1969). כמו כן השתלם בניתוח מערכות, ולפרנסתו עבד ככתב היומון "על המשמר" בבירת צרפת. בשנות שהותו שם הבחין בנתק שבין העילית האינטלקטואלית ובין החברה הצרפתית, והשתכנע כי כיוון כתיבתו, שהושפעה מהמודרניזם הצרפתי ומתיאטרון האבסורד, המסוגרים במערכת סמלים ומושגים קשה לפענוח, אינו הולם סופר כמוהו, החי בחברה שבה האחריות והמעורבות החברתיות חייבות להיות שאיפה קיומית. ההזדמנות לממש שאיפה זו ניתנה לו ב-1971, כאשר הוזמן על ידי הבמאית נולה צ'לטון לכתוב מחזה חברתי תיעודי, ז'אנר שלא היה מוכר אז בארץ. "הימים הבאים" בבימויה של צ'לטון (1971), על החיים בבית אבות, לא זכה להערכת הביקורת, אך סלל את דרכו כמחזאי של מחזות תיעודיים, ז'אנר שהוא תרם להתפתחותו בשנות השבעים והשמונים יותר מכל מחזאי ישראלי אחר. במשך ארבעת העשורים הבאים כתב יותר מחמישים מחזות. רבים מהם תורגמו והועלו בחו"ל. בייחוד ידע הצלחה מחזהו "גטו", שתורגם לעשרים שפות, הוכתר בבריטניה ב-1989 כמחזה השנה והועלה בעשרים ושבע מדינות. בשנים 1988-1984 שימש מנהל אמנותי של תיאטרון חיפה, אך לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" (1988), שבו הציג את חיילי צה"ל כקלגסים, התפטר מתפקידו. במחצית הראשונה של שנות התשעים היה מבוקש ואהוד יותר באירופה מאשר בישראל. באותה תקופה הוצגו שישה מחזות חדשים שלו בווינה, בבאזל, באוסלו, בדורטמונט ובמנהיים. מחזהו "נשף מסכות", שהועלה בתיאטרון חיפה (2001), הוגש קודם שבע פעמים לתיאטרונים אחרים בארץ, אך נענה בסירוב. הצלחת "כפר" בתיאטרון "גשר" (1996) החזירה אותו אל מרכז הבמה במולדתו.
