חזרה לדף התוצאות

2 ערכים נמצאו בהקשר לנושא: עיתון/כתב עת בגוף הערך: סיפורי הופמן.

  • 1
  • מתוך 1.
  • מציג 2 ערכים.

קריץ ראובן /// סופר וחוקר ספרות /// נולד בוינה, אוסטריה /// 1928 /// גיל: 93

ביוגרפיה

נולד בווינה, אוסטריה, לאב ממשפחה חסידית מגליציה אבל אתיאיסט בהשקפתו, וכך גם אמו. הוריו נפרדו כשהיה בן שמונה. בנובמבר 1938 נמלט עמו אביו לארץ ישראל. מ-1941 התחנך בקיבוץ מזרע, ואת לימודיו התיכוניים עשה במוסד החינוכי של קיבוץ משמר העמק. סיפוריו הראשונים נדפסו ב-1944 בעיתוני הקיבוצים וב"על החומה", ביטאון תנועת "השומר הצעיר". בסוף לימודיו (1947) היה בין המגינים על משמר העמק בעת התקפת "צבא השחרור" של קאוקג'י על הקיבוץ. ב-1948 הצטרף כחבר  לקיבוץ מזרע, והיה חבר בו עד 1956. השתתף כלוחם במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.

מירסקי נילי /// מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב /// נולדה ברחובות, ישראל /// 19432018 /// גיל

ביוגרפיה

מתרגמת ועורכת נולדה ברחובות וגדלה בתל אביב. הוריה היו ציונים שעלו ארצה מקייב. לסבה היתה חנות ספרים בתל אביב שבה נהגה לבלות רבות. נחשפה מ"ילדות"ה לשפה הרוסית, בעיקר הודות לסבתה. למדה בבית הספר העממי ע"ש טשרניחובסקי בתל אביב ובגימנסיה "תיכון חדש". ב-1962 למדה פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1964 למדה תולדות האמנות והיסטוריה של מזרח-אירופה באוניברסיטת מינכן, שם גם רכשה את השפה הגרמנית. למדה תואר ראשון בחוג לספרות אנגלית ובחוג לתורת "הספרות" הכללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1971 חזרה למינכן ולמדה תואר שני בחוגים לספרות רוסית, גרמנית ואנגלית. כשחזרה לישראל לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית באוניברסיטת תל אביב. בד בבד החלה לתרגם מרוסית ומגרמנית. החלה את דרכה בתרגום בכתב העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר שעזבה את החיים האקדמיים, קיבלה משרת עריכה ותרגום בהוצאת עם עובד והצטרפה לעורך ולמתרגם דאז אברהם יבין. עברה לעבוד בהוצאת "סימן קריאה"/הקיבוץ המאוחד על תקן "מתרגמת הבית". ב-1994 חזרה להוצאת עם עובד כאחת מעורכות סדרת "ספריה לעם" עד שפרשה לגמלאות ב-2011. לאחר פרישתה חתמה על חוזה תרגום עם הוצאת אחוזת בית. מתרגומיה הרבים לקלאסיקות של "הספרות" האירופית: "סיפורים אוקראיניים" לניקולאי גוגול (1980); "פריחה שנתאחרה" לאנטון צ'כוב (1981); "חיל הפרשים ועוד סיפורים" לאיסאק באבל (1987); "שאון הזמן" לאוסיפ מנדלשטאם (1988); "מוות בוונציה" (1988) ו"בית בודנברוק" (2003) לתומס מאן; "סיפורי הופמן" לאת"א הופמן (1990); "אידיוט" (1993) ו"האחים קרמאזוב" (2011) לפיודור מיכאלוביץ' דוסטוייבסקי; "מוסקבה-פטושקי" לוונדיקט ירופייב (1994); "אבות ובנים" לאיוואן טורגנייב (1994); "ילדות" למקסים גורקי (1995); "אנה קארנינה" ללב טולסטוי (1999); "הגווארדיה הלבנה" למיכאיל בולגקוב (2002); "בעולם נהדר ואכזר" לאנדריי פלטונוב (2007), ועוד. מירסקי נמנית עם העורכים של "הספרות" הישראלית המקפידים על עריכה מסורתית, ומתערבת בטקסטים ובתכנים. נחשבת למתרגמת מחוננת שתרמה תרומה משמעותית לספרות העברית בתרגומיה הרבים, ובייחוד מן "הספרות" הרוסית. על תרגומה החדש לספר "האחים קרמאזוב" נכתב: "ייחודה של מירסקי הוא ביכולת שלה ליצור תרגום קולח ואותנטי, שאינו נשמע זר או מאולץ לקוראים בני זמננו, ועם זאת משמר הן את ניחוח העבר והן את חותמו "הספרות"י של כל יוצר באופן אינדיווידואלי" (צור-גלוזמן, 2011). מלבד תרגומיה ועריכותיה, פירסמה רשימות ומאמרים רבים בענייני ספרות, הן בכתבי עת ("הספרות", "סימן קריאה") והן במוספי ספרות (""הארץ"", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). כמו כן כתבה ערכים על ספרות רוסית ב"אנציקלופדיה העברית". זכתה בפרסים חשובים, בהם: פרס טשרניחובסקי לתרגום (1989), פרס משרד החינוך למתרגמים (1997, 2007), פרס שר התרבות לספרות על מפעל חיים ליצירה בתחום התרגום (2007) ובפרס ישראל לתרגום (2008). מנימוקי ועידת פרס ישראל לזכייתה: "תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול "הספרות"י של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושמים בשפה העברית".

  • 1
  • מתוך 1.
  • מציג 2 ערכים.