סופר
נולד בעיר קוסוב, פולין. ב-1925 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בעכו. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט נטשה המשפחה את ביתה ועברה להתגורר בשכונת נשר ליד חיפה, שם עברה עליו ילדותו. בתום לימודיו היסודיים עבר לגימנסיה בחיפה, ובשנה האחרונה ללימודיו יצא להכשרה באשדות יעקב. ב-1942 התנדב לבריגדה היהודית. ב-1946 ייסד עם חבריו לבריגדה את מושב רמות נפתלי. לאחר מלחמת העצמאות השתקע עם משפחתו בטבעון ועבד כמנופאי בבית החרושת למלט "נשר" ליד חיפה. זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס מטעם "סמינר אורנים", עיטור אנדרסן, פרס "ספרות ילדים ונוער" של אוניברסיטת חיפה ופרס זאב על מפעל חיים.
עיקר ערכו של מפעלו הספרותי של ישראל לרמן טמון בטרילוגיית סיפורי הילדים שפירסם בסוף שנות השישים בהוצאת עם עובד: "כל השבט הזה" (1966), "דרבנות ליגאל" (1968) ו"יורים על השכונה" (1969). כל הסיפורים עוסקים בעלילות משפחה אחת, חבריה ושכניה בימי מאורעות 1939-1936. הם מתרחשים ב"שכונה״: מרחב ספרותי המשקף בנאמנות את המרחב המציאותי של שכונת נשר, שנבנתה סביב בית החרושת למלט "נשר", דרומית-מזרחית לחיפה ובין כפרים ערביים. הטרילוגיה, המלווה בציוריה עדיני הקו, עתירי ההבעה ובעלי ההומור הדק של אורה איתן, מספרת מנקודת מבטו של הקטן בילדי המשפחה, אהוד, היסטוריה ציונית קלאסית של התיישבות, הגנה, עבודת כפיים, קיום חשוף, חיוני, קרוב לטבע ונטול כל ריפודים חומריים. הסיפורים אמינים ואותנטיים, חפים מרגשנות ומהתיילדות ונוגעים באופן משכנע בטרגי. הצירוף של כל הגורמים הללו הופך את הטרילוגיה לנכס צאן ברזל של ספרות הילדים העברית.
לרמן שב לעסוק בנושאי הטרילוגיה בספרים נוספים שפירסם לאחר מכן. כמו כן פירסם סיפורי ילדים נוספים, הן מהווי המנדט והן מהווי מדינת ישראל הצעירה. חלק מהסיפורים הם בעלי אופי היסטורי-אידיאולוגי, והם התפרסמו במסגרת הסדרה "מעלילות כוח המגן". נוסף על כך פירסם לרמן סיפורים לקוראים צעירים יותר וכן שלושה רומנים למבוגרים, שבאחד מהם, "שיגעון של זמן" (1995), חוזר אף הוא לנשר של שנות העשרים והשלושים.

דן, א"ב. "רומן בתוך רומן בתוך רומן". "מאזניים" ע"ט (1). 2005. 43-42; רגב, מנחם. "סופר ומספר ב'"כל השבט הזה""'. "ספרות ילדים ונוער" 11 ד'. 1985. 32-27.

גידי נבו