סופר ומסאי
נולד בסקוריאני, בסרביה, וקיבל חינוך מסורתי. בן אחיו של הסופר יהודה שטיינברג. עלה ארצה ב-1914 ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה", ועשה את שנות מלחמת "העולם" הראשונה עם הגימנסיה בנדודיה. סיפורו הראשון, "פרכוסים", שנכתב בעודו תלמיד הגימנסיה, פורסם ב-1919 בשבועון "הפועל הצעיר". הסיפור זכה לרשימת עידוד מאת י"ח ברנר, שזיהה בו על אף בוסריותו סימנים של כישרון אמת. אחרי סיום לימודיו ב-1919 עבד כמזכיר ועד הלשון העברי בירושלים. ב-1920 נסע לבית הוריו בבסרביה, ומשם יצא ללימודי רפואה בפראג, והשלימם ברומא. בפראג עסק בפעילות עברית-ציונית בקרב הסטודנטים היהודים. ב-1932 חזר לארץ ישראל. היה חבר ופעיל בתנועה הרוויזיוניסטית מעת היווסדה.
מאז הופעת ביכורי כתיבתו ב"הפועל הצעיר" וב"האדמה" פירסם בקביעות סיפורים ורשימות ביקורת בכתבי העת בגולה ("העולם", "הד ליטא") ובארץ ("הדים", "מאזניים", "גליונות"). נושאי סיפוריו ניזונים מן התחנות השונות של חייו: הווי החיים בעיירות בסרביה, חוויות ודמויות שנקרו בדרכו בשנות לימודיו בפראג וברומא, עלילות חיים של יהודים בסרבים המנסים להכות שורש בארץ ישראל ובדרך כלל אינם עומדים בקשיי ההסתגלות, וכן רשמים ממסעות בעולם, מאלג'יריה ועד ברזיל. יסוד העלילה בסיפוריו בדרך כלל מועט, ולעתים הם עושים רושם של פרקי-תיאור אסוציאטיביים מקוטעים. ניכרת בהם השאיפה לתפוש את מורכבותה, תנודותיה ונפתוליה של התודעה האנושית מתוך שימת לב להתהוותם וזרימתם של רחשי נפש דקים. לעתים הסיפורים חותרים אל פואנטה עיונית נוסח שופמן, ולעתים הם נותרים כחטיבות-תיאור נטולות תכלית ברורה. תכונות דומות מסתמנות במסותיו וברשימותיו. דיוקנאות של סופרים ממיודעיו משורטטים בהן בדרך של התרשמות לירית מעודנת, תוך התמקדות ברגעי מפתח הזוכים להעצמה ולפרשנות כפתח לחדירה אל עומק מהותה של האישיות הנדונה.
מבחר מסיפוריו נאסף בשלושה קבצים: "בתמורה" (1941); "חמישי בשבת" (1954); "רמזי ים ויבשת" (1969). מבחר ממסותיו ורשימותיו כונס בספרו "מתחת למכבש" (1969). כמו כן תירגם כמה ספרי סיפורת ועיון, בתוכם מסיפורי בלזק.

גיל, משה. "על סיפורי יעקב הר-אבן". "כתבים נבחרים". ירושלים: אגודת שלם וראובן מס. 1970. 173-170; שקד, גרשון. "הסיפורת העברית 1980-1880" ב'. תל אביב: כתר והקיבוץ המאוחד. 1983. 304.

אבנר הולצמן