משורר, פזמונאי, סופר, מתרגם ועורך
נולד בפריז. אמו היתה עוזרת מחקר של אנדרה מורואה ואביו, ד"ר חיים גמזו, היה מבקר אמנות ותיאטרון ידוע, מנהל מוזיאון תל אביב ומייסד בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי ברמת גן. עלה עם "הו"ריו לארץ בהיותו בן שנה ורבע. היה בן חמש כשאמו נפטרה ממחלה ממארת. למד שנתיים בגימנסיה העברית "הרצליה", ואחר כך עבר ממקום למקום כילד חוץ בקיבוצים גבע, גן שמואל ומעברות. בעל תארים ראשון ושני מאוניברסיטת תל-אביב בספרות עברית וכללית ובלשון עברית. קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה של טקסס על ניתוח שירתו של איציק מאנגר. על עבודה זו "הו"ענק לו גם פרס המועצה לתרבות י"הו"דית למחקר בתחומי היהדות בארה"ב (1976). ב-1976 הקים את הקתדרה ללימודים עבריים באוניברסיטה הממלכתית של סידני. בשנים 1982- 1987 עמד בראש החוג ללימודים עבריים באוניברסיטת ויטס ביוהנסבורג, דרום-אפריקה. עם שובו לארץ ב-1993 ועד 2002 היה ראש החטיבה ללימודי ספרות במכללת אילת, ומ-2002 "הו"א מרצה במכללת "אוהלו" בקצרין שברמת הגולן.
שירו הראשון פורסם על ידי אברהם שלונסקי ב"משמר לילדים", ללא ידיעתו, בהיותו בן תשע. שירת בצבא ככתב צבאי וכעורך בעיתון "במחנה גדנ"ע". החל לפרסם באורח קבוע שירים, כתבות וטורים סאטיריים מחורזים, שאחר כך קובצו בספרו "אתם נוער, אתם?" (מסדה, 1958). פרסם מדורים סאטיריים "שבו"עיים ב"על המשמר" ("מפיט ומחוץ"), ב"דבר" ("על ספסל בשדרה") וב"מעריב" ("לחכימא בגמיזא"). כן פרסם ספרי רפורטז'ה עיתונאית ותרם רבות לסוגת שירי הזמר הישראלים ("סתם יום של חול", "השעות הקטנות של הלילה", "איפה הן הבחורות ההן?", "מה "הו"א עושה לה", ""סימן שאתה צעיר"", "הכותל", "זוהי יפו" ורבים אחרים). פזמוניו זכו בפרסים בפסטיבלים שונים. חיבר תמלילים לקנטטות: "קנטטת ישראל" לציון 60 שנות המדינה; "קנטטת נגבה" לציון 60 שנה לעמידת הגבורה של נגבה במלחמת העצמאות; ו"קנטטת תל-אביב" לציון 100 שנה לעיר העברית הראשונה. הקנטטות בוצעו על ידי המקהלה הפילהרמונית של תל-אביב.
חיבר פואמות מקיפות על יוצרים חשובים, ובהן: פואמה לרגל 100 שנה ל"הו"לדתו של אלכסנדר פן (בכתב העת "הו", ספטמבר 2006), פואמה על חייו ואישיותו של פושקין ("הו", נובמבר 2007), פואמה על מנהיג האסכולה הסוריאליסטית בספרות הצרפתית אנדרה ברטון ("שבו", חורף 2009), ופואמה על י"ח ברנר (בכתב העת האינטרנטי "חדשות בן עזר", 1.5.2008). כן פרסם שירים בשם העט פ. קול ב"הליקון" ובמוסף לספרות של "הארץ". תרגם משירתם של וויליאם שקספיר, לורד ביירון, ארתור רמבו, דילן תומאס, איציק מאנגר, אלן גינזברג, ליאונרד כהן ("כציפור על תיל", מבחר משיריו, 1973) ואחרים. ערך, בין השאר, את "היה או לא היה", מבחר שירי אלכסנדר פן (1973).
כתב, בצד שירה שקולה ומחורזת, לא מעט שירים בחרוז לבן. בכתיבתו מתגלה יכולת לשונית ושליטה ברובדי השפה העברית לדורותיה. מבחינה נושאית כתב שירים רבים בעלי אופי חברתי, על העוני, האבטלה, עליית הפשע, ערפול הז"הו"ת הלאומית, השסעים המעמיקים בעם ועוד.
מספריו: שירה – "ארצות הצימאון" (ספרית פועלים, 1971); "קסטאנייטות בדם" (1976); "לענדער פון דארשט" (מבחר שירים בתרגום ליידיש, 1978). סיפורת – "תלתלי עשן" (1970); "זהירות-שביר!" (1966). פזמונים ושירי-זמר: "סימן שאתה צעיר" (1972).
זכה בפרס קרן ראש הממשלה לסופרים צעירים (1968); פרס מסדר ז'בוטינסקי לעיתונאות (1973); פרס אקו"ם לשירה (שלוש פעמים, 1976, 1978, 1993); פרס language Galore לספרות, אוסטרליה (1981) ועוד.

דגן, נילי. "אז ממה אדוני האנטי-אלכו"הו"לי שיכור?". עתון 77, 374. 16־17; נץ, יואל. "נוכח הפואמה החברתית החריפה". מאזנים פ"ז (3). 15-13.
אביב עקרוני