סופר, עיתונאי ועורך
נולד ברמת גן. בנו של הסופר אפרים תלמי. בילדותו התחנך בבית חינוך לילדי עובדים ואחר כך למד בבית הספר החקלאי בבן-שמן. התגייס לפלמ"ח והצטרף במסגרתו ל"הכשרה מגויסת", שישבה בקיבוץ מזרע. עם פרוץ מלחמת תש"ח הצטרף לחטיבת גבעתי ובמסגרתה לחם בקרבות הפריצה לירושלים ובשער הגיא.
ספרו הראשון, "לחיות לחיות" (ספרית פועלים, 1949), הוא קובץ סיפורי מלחמה. בד בבד החל את דרכו העיתונאית ושימש כ"כתב משוטט" של השבועונים "במחנה" ו"דבר השבוע". ב-1985 הצטרף ל"מעריב" והיה חבר מערכת של היומון. בשנות עבודתו כעיתונאי כתב על נושאים שונים, כגון ביקורת מסעדות ויין ורשימות היסטוריות שעסקו ביישוב העברי בין מלחמות העולם, בלוחמי הבריגדה היהודית, בצה"ל ובגיבוריו. לביקורת מסעדות התגלגל בעת שכתב את טורו המפורסם ""תמונות יפואיות"", שבו נהג לתאר מדי פעם את מזונן של דמויותיו. את ביקורת המסעדות נהג לחתום בשם העט מאו"ל, ראשי התיבות של "מנחם אוהב לאכול". לימים כונסו טוריו בסדרת ספרים. הראשון בהם היה "תמונות יפואיות" (1979), ואחריו ראו אור "תמונות יפואיות" סיבוב שני (1982); יפו סבבה: "תמונות יפואיות": סיבוב שלישי (1983); "פעמיים טורקי!" (1986). תלמי, שהושפע רבות מס' יזהר, שנטע בו ובחבריו אהבה לאדמה, לפרחים, לבעלי חיים, הוא סופר ארץ-ישראלי מובהק. ביצירתו עולה קרבה אינטימית הן למרחבים כפריים והן למרחבים עירוניים – בעיקר פרברים. ייחודו על רקע רוב בני דורו – בעיקר ביחס לסופרים הקנוניים – הוא היעדר היומרה הפואטית, הספקנות הגלויה ביחס לאידיאולוגיות, השפה החילונית-יומיומית, וגם, ואולי בעיקר, ההומור השופע אהבת אדם באשר הוא אדם. ספריו שימשו כבסיס לסדרת טלוויזיה ששודרה בשנים 19951996. על כתיבתו העיתונאית זכה בפרס שווימר לעיתונאות.
ב-1952 יצא ספרו הראשון לנוער, "יחי האומץ", וזכה להצלחה רבה. מאז כתב עשרות ספרים לילדים ולנוער, שעוסקים בחיי היישוב היהודי בדרך להקמת מדינה ובמלחמות מקום המדינה ואילך.
שיתף פעולה עם אביו, אפרים תלמי, ויחד ערכו לקסיקונים ואנתולוגיות, ובהם: "ספר ירושלים: רשימות, סיפורים ושירים" (1956); "כל ארץ ישראל לקסיקון לעם" (1971); "לקסיקון ציוני" (1977).

ארד, דפנה. "ההיסטוריה של מבקרי המסעדות בישראל". "הארץ" גלריה. 18.5.2012; חיימוביץ, מרדכי. "הימים בהם הפושעים היו בנדיטים: מנחם תלמי חוזר ל'"תמונות יפואיות""'. "מעריב". 12.12.2009.

אסנת אלדר ויגאל שוורץ