סופר
נולד בראשון לציון לאב שהיה מראשוני העלייה השנייה ועסק בהוראה, ולאם בת המושבה, בוגרת המחזור השני של גימנסיה "הרצליה". חלק מילדותו עשה במושבה גדרה, ולאחר מכן עבר לתל אביב. לאחר גמר לימודיו בגימנסיה "הרצליה" יצא ב-1935 ללימודים בלונדון, סיים תואר ראשון ב-London School of Economics ושב ארצה ב-1938. ב-1940 החל לפרסם סיפורים קצרים וקצרצרים בשבועון הפופולרי "תשע בערב", וגם בשנים הבאות העדיף להדפיס את יצירותיו באכסניות בידוריות חסרות יומרות והשפעה ("סיכות", "הגלגל") ונמנע מלהשתתף בבמות הספרותיות הממוסדות. חמישים וחמישה מסיפוריו כונסו בשניים מספריו, "מחרוזת דר" (1941) ו"בני בליעל" (1947). הסיפורים נטולים מן המציאות העירונית בהווה, ומתאפיינים ביסודות שווים לכל נפש: עלילות דינמיות, לשון פשוטה וישירה, הומור ושנינה, תכנים ארוטיים נועזים לזמנם וסיומי פואנטה מפתיעים. כשהם נוגעים בנושאים הגדולים של התקופה ניכרת בהם ראייה סרקסטית כלפי הפאתוס ההרואי של שנות המאבק לעצמאות. ב-1947 פירסם את ספרו "תחליף מודרני", רומן מחורז שנכתב אולי בהשראת "יבגני אונייגין" של פושקין. עלילתו הרופפת מספקת לגיבורו, סופר בשם מידד שיף, מסגרת לפרישׂת הגיגיו האירוניים על עולם ומלואו: על הקיום האנושי והיהודי ועוד יותר מכך על טיבה ותעודתה של הספרות עצמה.
ספרו הבולט ביותר של שיף הוא הרומן "שמעון צהמרא" (1951), שגיבורו הוא בנם של סוחר יהודי-לבנוני ושל אישה מרונית-נוצרית. "שמעון צהמרא" גדל אצל קרוביו היהודים בתל אביב של ימי המנדט אך מעורה גם בחיים בארצות ערב, ולאחר התלבטות בין זהויותיו השונות הוא בוחר לנטוש את ישראל מתוך ביקורת על זהותה הציונית וצביונה התרבותי, בוחר בזהות הערבית ועובר בחזרה אל צדו השני של הגבול. כנגדו מוצבות שתי דמויות אחרות – חברו ג'מג'ום, המבטא אולי באופן פרודי את השקפת העולם ה"כנענית", ואהובתו פרפר המייצגת את מערכת הערכים הציונית הקלאסית. הרומן התקבל בביקורת בזעף בשל עמדתו הביקורתית כלפי האתוס הציוני, שנתפשה כהרסנית. ב-1961 פירסם שיף ספר חמישי, קובץ סיפורים הומוריסטיים-סאטיריים בשם "סנשו פנצ'ר".
לפרנסתו עבד כעורך לשון וכעורך מדורים בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". בשנות השישים השתתף בתוכניות הומור רדיופוניות. מאז שנות הארבעים פירסם בעיתונות ובכתבי העת הספרותיים עשרות רשימות ביקורת על ספרים, מסות בעניינים אקטואליים ומדור קבוע לענייני לשון ב"דבר". בנו הוא הסופר אגור שיף.

קריץ, ראובן. "מידד שיף". "הסיפורת של דור המאבק לעצמאות". קריית מוצקין: פורה. 1978. 195-236; שיף, אגור. "אלגיה למידד". "הארץ" תרבות וספרות. 16.11.2007. 1.

אבנר הולצמן