משורר, סופר ועורך
נולד בבאקה אל-גרביה. בוגר תיכון טייבה. בעל תואר ראשון (1973) ותואר שני (1976) בשפה וספרות ערבית מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר דוקטור בשירה ערבית מודרנית מאוניברסיטת תל אביב (1989). מורה, עורך ("משאויר", 1979-1978) וחבר מערכת בכתבי עת ערביים ("מואקף") ועבריים ("גג"). סגן יו"ר איגוד הסופרים בישראל. מרצה במכללת "אל-קאסמי" (1991 ואילך), במכללת "גורדון" (2000-1993) ובמכללה הערבית להכשרת עובדי הוראה בחיפה (1998 ואילך). מרבה להשתתף בכנסי ספרות ותרבות בישראל ובירדן. פירסם שנים-עשר ספרי שירה, ספר שירה לצעירים ושלושה קבצים של סיפורים קצרים. ספר שיריו הראשון, "מחכים לרכבת", יצא לאור ב-1971 (ג'מעית עמאל אל-מטאבע). הקובץ "העצבונים שלא הובנו" תורגם לעברית בידי רוג'ה תבור ויצא ב-1989 (אל-הודא). הקובץ "באתי אליך" שיצא ב-2010 כולל שירים מתוך הקובץ המתורגם "העצבונים שלא הובנו" והתווספו אליו שירים שמואסי כתב במקור בעברית. פירסם מחקרים על הספרות הערבית המודרנית ושני ספרים אוטוביוגרפיים: "קשתות מסיפורי האישי" (2002) ו"שיחות שהיו עימי" (2005).
הוא כותב בסגנונות שונים, מן השירה הערבית המסורתית (קסידה) ועד לכתיבה חופשית אך מחורזת. נושאי שיריו מגוונים ונעים בין האישי, הלאומי והאנושי הכללי, והם כוללים שירי אהבה ליריים, התבוננות פנימית, שירים ארס-פואטיים ושירים בעלי דגש פוליטי. בכולם נשמע קולו של דובר המתבטא באופן ישיר ותמים במקצת, היוצא חוצץ נגד העוול הנעשה לעמו ונגד כל אלימות באשר היא. כך, למשל, בשיר "אל ילדה ששאלה אודות המלחמה": "…הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת: חַיָּלִים הַפּוֹקְדִים אֶת הַבַּיִת/ קֶטֶל, מָוֶת, אֵשׁ תֹּפֶת./ הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת …/ הַחְלָטָה שֶׁל אֲנָשִׁים בְּעִדְּנָא דְּרִתְחָא/ שֶׁסָּבְרוּ כִּי הָעוֹלָם בְּיָדָם מִשְׂחָק/ וְהֵם גִּבּוֹרִים/ עוֹטִים עַל הָאֲדָמָה כְּדֵי כַּמָּה מֶטְרִים/ וְדָמִים נִשְׁפָּכִים וְנִגָּרִים/ וְהָאָדָם: דָּמוֹ זַךְ וְטָהוֹר/ מָתַי רַק יָבִין זֶה שֶׁאֵינוֹ מֵבִין/ כִּי הָאָדָם אֲחִי הָאָדָם הוּא/ כַּמָּה כְּפוּי טוֹבָה זֶה הָאָדָם" (מערבית: רוג'ה תבור, מתוך "באתי אליך", 2010).
החוקר ח'לדון עלי (1995) כתב עליו שהוא משורר של המטעים, המחרשה והמסורת; של הכפר, החיטה והזיתים; של כאב, אהבה והשראה; של האישה והילדות, ושל השהידים. שפתו השירית שואבת רבות מן המסורת הערבית ומלשון הקוראן. מוטיבים של המתנה והשהיה עוברים כחוט השני בשירתו, החל בכותרת ספר שיריו הראשון, "מחכים לרכבת".
מהדורת שיריו המכונסים יצאה לראשונה ב-1987 (אל-מווקף), ומהדורה נוספת יצאה ב-2005 (מכתבת כל שי). זכה בפרס משרד החינוך ליוצרים ערבים (1989, 2005), בפרס סופר מורה מטעם משרד החינוך (1995) ובפרס תופיק זיאד למחקר הספרות (2001).

علي, خلدون. صورة الشهيد الفلسطيني في أشعار فاروق مواسي. جنين: منشورات المركز الفلسطيني للثقافة والأعلام. 1995; كتاني-وتد, شفاء. "الوطن, المرأة والتراث في شعر فاروق مواسي". موسوعة أبحاث ودراسات في الأدب الفلسطيني الحديث. باقة الغربية: مجمع القاسمي للغة العربية. 2011. 287-306;
Mahajna, Salah. "The Concept of Humanism in Faruq Mawasi's Poetry". Academy 6. 2010. 135-146.

אריאל שיטרית וחנה עמית-כוכבי