סופרת ועורכת
נולדה בוורשה, פולין, למשפחה ציונית ליברלית, דוברת עברית וספוגת תרבות עברית. למדה בבית ספר יהודי-פולני ובנעוריה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". ב-1924 עלתה לארץ והצטרפה לקבוצת "חדרה". כשהתפזרה הקבוצה עבדה לפרנסתה בריסוק חצץ, במדידות בכביש, בעישוב בפרדס, בקטיף טבק ולבסוף היתה גננת בחיפה. ב-1927 הצטרפה לחבריה מהתנועה בוורשה, שישבו בעפולה, והם הקימו לאחר כמה שנים את קיבוץ משמר העמק. נכללה בקבוצת החלוץ של הקיבוץ שעלתה להתיישבות באבו-שושא, והיתה הגננת של ילדי הקיבוץ הראשונים. לימים כתבה את סיפוריהם של ילדי הגן וכינסה אותם בספרה "פורים באלול" (מרחביה, 1954).
היתה פעילה ואשת ציבור במוסדות הקיבוץ הארצי ובמפלגת מפ"ם וכן חברת הכנסת השלישית, הרביעית, החמישית והשישית (1969-1955). כיהנה גם כסגנית יו"ר הכנסת. נאומיה למען שוויון זכויות לנשים, קידום השכבות החלשות ונגד הכפייה הדתית היו מבריקים, ומנחם בגין כינה אותה "הזמיר של הכנסת". ערכה את הביטאון החברתי "הדים", ביטאון פנימי של הקיבוץ הארצי. ב-1968 פרשה מפעילות ציבורית, עבדה בקיבוצה ועסקה בכתיבה ובעריכה.
סיפור שלה כונס במבחר "שאני אדם ואדמה: סיפורי נשים עד קום המדינה" (2003). בסיפור מופיעה דמותה של חלוצה סוללת כבישים, שנאלצת להביא ילד לא רצוי לעולם בלחץ אהובה, חלוץ אף הוא. היא רוצה בילד, אך לא בתנאים הקשים של האוהלים בכביש הנסלל, תנאי רעב למחצה ודלות קשה. אבל אהובה אינו מוותר. היא אמנם מתקוממת על האדנות שהוא נוטל על גופה, אך לבסוף מוותרת ונכנעת לתביעתו.
ספריה: "בין גבולות, סיפורה של תנועת השומר הצעיר בפולין" (1944); "לעת אוהלים, פרקי קיבוץ" (1949); "בנשור העלווה, מסיפורי החיים בבית אבות" (1981); "שמעון יורין וחבריו: אדם באפלה" (1985).

בן-נחום, דניאל. "לעת אוהלים". "הדים" 1. יוני 1950. 46-44; כצנלסון, רחל. "לעת אוהלים". "דבר הפועלת" ט"ז, 1. 6.2.1950. 22-21; קריץ, אורי וראובן קריץ. "אמה לוין-תלמי, לעת אוהלים". "סיפורי הקיבוץ" א'. תל אביב: ספרי פורה. 1997. 471-462.

אלישע פורת