סופר ומשורר
נולד בעפולה ובגיל חמש עבר עם הוריו לתל אביב. אמו, נטי בולסלב, היתה משוררת חשובה בלשון הגרמנית, עלתה ארצה ב"עליית הנוער" ערב מלחמת העולם השנייה (1938). אביו מאיר, יליד ליטא, עלה ארצה כעולה בלתי לגאלי ב-1936. את השכלתו התיכונית רכש בתיכון "גאולה", עד שנאלץ לצאת לעבודה, לעזור בפרנסת המשפחה. עבד בחברת "ארקיע" במחלקת החשבונות ובערבים למד בתיכון ערב והשלים את הבגרות. בסוף שנות השישים, לאחר שהשלים תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, היה מזכיר ועד העובדים בחברת "תה"ל", ואז קיבל מלגת לימודים לשלוש שנים ממשרד החוץ הגרמני ויצא למינכן, לבית הספר הגבוה לתקשורת ולעיתונאות באוניברסיטה שם. שב ארצה ב-1971 ועבד ככתב במחלקת החדשות של הטלוויזיה ברוממה. לאחר מכן התקבל ל"גלי צה"ל" כעורך, מפיק ומגיש תוכניות תיעודיות וספרותיות, ועבד שם כאזרח עובד צה"ל מ-1972 עד 1984. ב-1984 נסע לארצות הברית. למד ועבד במסגרות שונות של מכונים וארגונים לחשיבה אסטרטגית, ומאז, לאחר שהות של כמה שנים שם, הוא מחלק את זמנו בין ישראל לארצות הברית.
שיר ראשון שלו בשם "עלים" פורסם בשבועון "הפועל הצעיר" (חוברת 21, 1965) בעריכת ישראל כהן. שיריו וסיפוריו נדפסו בכתבי העת ובמוספי הספרות. ספר שיריו הראשון, "איש צפה בפנים שאזלו" (ספרית פועלים, 1978), התקבל בעניין ובהערכה. שיריו תורגמו לגרמנית בידי אמו, פורסמו בבמות ספרותיות בגרמניה וכן בספר שזכה לביקורות אוהדות בגרמניה ובשווייץ.
ב-1980 ראתה אור הנובלה שלו "מר פריפקה". ב-1984 ראה אור הרומן שלו "מותו של בנימין". הפרוזה שלו שונה מזו של סופרים בני דורו. היא מתרכזת בחיי הדמויות ואינה מנסה לשרטט את החיים בארץ, לתקן תיקון חברתי או להיות עוד גרסה של "הצופה לבית ישראל".
לאחר שנים רבות שלא פירסם בעברית הופיע ב-2008 רומן חדש שלו, "כאילו יום אהבה אחרון". זהו סיפור אוטוביוגרפי, כעין סיפור חניכה על ילד רגיש, שנועד לחיי אמן וגדל במשפחת מהגרים בארץ בשנות החמישים. המשולש המשפחתי הקטן משקף בספר כאבים קשים, קשיי הסתגלות וקליטה ואי-התאמה קיצונית בין ההורים, המתוסכלים כל אחד בפני עצמו. אבל מעל לכל אלה משורטטת בו דמות האם – שבינה ובין נטי בולסלב, אמו של כהן-שגיא, קיימים קווי דמיון רבים – משוררת מבטיחה, שנאלצה לוותר על חלום הכתיבה ולהשלים עם חיי הקושי והבינוניות שהנסיבות כפו עליה. הבן, הילד והבוגר כאחד, שהוא גם דמות המתבונן והמספר, מעלה דמות אם טרגית ומלווה אותה באהבה גדולה עד מותה. ב-2013 ראה אור הרומן שלו "אהבה גרמנית". במרכז הרומן, שהוא מבחינות רבות המשכו של "כאילו יום אהבה אחרון", סיפורם של בני שלושה דורות של יהודים שמוצאם מגרמניה. האם נלה, שנוטשת את בנה ואת בעלה ונוסעת למינכן בעקבות חלום אבוד. דודו, שגדל בצל שיגינותיה של אמו, מגיע למינכן ומסתבך בפרשיית אהבה עם צעירה גרמנייה, שיוצרת שרשרת אירועים טרגית. ושאול, בן הדור השלישי שמנסה למצוא תיקון לסיפור המשפחתי הסבוך הזה.
"כאילו יום אהבה אחרון" ו"אהבה גרמנית" – המשוחחים בערוצים שונים עם ספריו של דוד שיץ – במיוחד עם "העשב והחול" ו"שושן לבן, שושן אדום" – מציבים במרכזם את הקונפליקט שבין געגועים לתרבות אהובה ובין מציאות ישראלית, כשברקע נוכחת ההיסטוריה הבוערת של מלחמת העולם השנייה.
ספרו האחרון עד כה הוא הרומן אישה לוקחת לה מאהב (2017).

אליהו, אלי. "אדיפוס מפולניה". "הארץ" ספרים. 4.2.2009. 8; גלסנר, אריק. "ירד בעריכה". "מעריב" לשבת. 22.5.2009. 28; מור-חיים-שליט, עדינה. "זמן שעתידו הוכרע". "דבר". 28.6.1985. 21.

אלישע פורת ויגאל שוורץ