משורר, סופר ילדים ומחבר ספרי עיון
נולד בבגדאד, עיראק. עלה עם הוריו ב-1950. התחנך בירושלים. נבחר ב-1965 עם אחיו התאום, המשורר בלפור חקק, ל"חתן התנ"ך העולמי לנוער". למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ושני. עסק בהוראה בבית ספר תיכון, אחר כך ערך את ביטאון חברת "דואר ישראל". ב-1988 השתתף בהקמת "קבוצת הסופרים הציונים", הפועלת בהתנדבות בערי פיתוח. בשנים 2005-2003 כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים. כמו כן היה חבר ועד PEN, איגוד הסופרים הבינלאומי, וחבר הנהלת המרכז למורשת יהודי בבל.
יצירתו עומדת בסימן החיפוש אחר פשר החיים בזיקה לזהות היהודית. יש בה חתירה לרציפות רגשית ותרבותית עם חוויות היסוד ועם היצירות של אושיות התרבות מהדורות הקודמים.
מספריו: "במזל תאומים" שהוציא במשותף עם אחיו בלפור (דון, 1970); "פרקי ברדיצ'בסקי" (1975); "אם נילקח מן השקט" (1978); "חיבת הפיוט," "ביאורים לפיוטי התפילה" (1990, עם אחיו בלפור); "כתובת על קיר בוער" (1992); "אהבה היא מולדת" (1998); "הזמן הגנוז" (2003).
בשנים 1973 ו-1976 זכה בפרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1980 זכה בפרס ולנרוד. ב-1987 זכה בפרס מטעם קרן תל אביב לספרות ואמנות, וב-1989 בפרס מקרן סופר-מורה.
ספרו האחרון עד כה הוא קובץ השירים שחרית לנצח (2016).

יהושע, בן-ציון. "'יש עבר שנברא לחולמים': חותם הזמנים בשירתם של התאומים חקק". "מאזניים" פ' (1). 2006. 62-61.

זיסי סתוי