מסאי, פובליציסט, מבקר ועורך
נולד באטאקי, בסרביה. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבת קישינב, והשכלה עברית וכללית בידי מורים פרטיים. מ-1933 חי בבוקרשט. היה פעיל במפלגת צעירי-ציון-פועלי-ציון ובין עורכי עיתוניה ביידיש וברומנית. עלה ארצה ב-1939. מ-1942 היה מעובדי ארכיון העבודה של ההסתדרות. יצא בשליחות הסוכנות ו"החלוץ" לרומניה בשנים 1948-1947, ומטעם "האיחוד העולמי" בעריכת העיתון היומי "דאס ווארט" לפריז (1951-1950). מפעילי אגודת הסופרים העבריים.
ראשית כתיבתו ב-1928 ביידיש ובעברית בעיתוני התנועה ברומניה ובפולין. מאז השתתף דרך קבע בפובליציסטיקה, במסות ובביקורת ספרות בעיתונות העברית בארץ ומחוצה לה. מסותיו כוללות את מיטב המאפיינים של ז'אנר זה, הדורש תרבות רחבה, נימוסי ויכוח והרגשת חובה ואחריות. הן מעידות על טוב טעם ועל הרגשה של שליחות, מתועדות ומנומקות. מיכלי היה אמן הפולמוס, שלא היסס להיכנס לוויכוחים נוקבים בנושאים שנלחם בהם, כמו רתימת הספרות לשירותן של אידיאולוגיות כגון הגישה המרקסיסטית והריאליזם הסוציאליסטי. "מבקר בונה", כינה אותו ק"א ברתיני (1977), "כוח בונה. גם כשהוא סותר, הרי זו סתירה לשם בנייה".
ליווה בביקורתו סופרים ותיקים כמו י"ד ברקוביץ, יהודה בורלא, שמעון הלקין וש' שלום וצעירים, מ"המשמרת הצעירה" דאז, כמו חנוך ברטוב, בנימין גלאי, יהודית הנדל, מרדכי טביב ויהודה עמיחי. מדיניותו לעידוד סופרים צעירים באה לידי ביטוי מרוכז בספרו "פרי הארץ: הוויות ויוצרים בספרותנו הצעירה" (אגודת הסופרים, 1966). עם כל שמחתו על "עצם הופעתה של הספרות החדישה", הפעיל עליה "כלי ביקורת חמורים ובדוקים"; "אין רחמים בדין היצירה" (ישראל כהן, 1976), ובדק את מידת השיתוף כמו גם את הייחוד שביצירות. ספר מיוחד הקדיש לפועלו של "חיים הזז" ("חיים הזז": עיונים ביצירתו", 1968), שבו ניסח את האחדות בתוך הריבוי המתקיימת ביצירתו. הוא ליווה גם את פעילותם של מבקרי ספרות, ותיקים כשלמה גרודזנסקי, ישראל זמורה, ישראל כהן, שלמה צמח, אליעזר שטיינמן, וצעירים כדן מירון ונסים קלדרון. מאלה האחרונים לא חסך את שבט ביקורתו, כדי שיסלקו את הפגמים בכתיבתם ויחזקו את היסודות החיוביים שבה. בריאיון שערך עמו אילן שיינפלד (1980), שטח מיכלי את ה"אני מאמין" שלו כעורך: כיבוד ותיקים וקירוב צעירים; נגד צנזורה של דעות; ביקורת, אבל לא העלבה; חשיבותו של כתב עת כללי; העדפת תרגום של סופרי יידיש; עידוד ספרות ילדים; טיפוח המסה העברית והמתורגמת ועוד.
עוד מספריו: "עולמם של בני-הארץ" (1950); "יעקב פיכמן בשיר ובמסה" (1952); "דמוּיות וצדוּדיוֹת" (1971); "מסה ופולמוס" (1973); "משבצות ביקורת" (1980); "עיונים בשירת אברהם סוצקבר" (1986).
כתבי עת וספרים בעריכתו: "תרבות, ניב" (בוקרשט, 1939); "בליל זה: ילקוט משירי הזמן" (1945); "אנתולוגיה תנ"כית מאת צ. מ. רבינוביץ" (א'-ג', 1963-1954); "קוממיות" (עיתון אגודת הסופרים ליום העצמאות, עם נתן גורן, 1952); סדרות של ספריית "מקור" של אגודת הסופרים, עם אחרים ולבדו; חבר מערכת "מאזניים" ועורכו, עם אחרים ולבדו (1957-1963 ובמהלך שנות השבעים, עד אוגוסט 1980); "יומני" מאת יוסף ויץ (א'-ה', 1965); "אנתולוגיה של המסה העברית" (באנגלית, עם ישראל כהן, 1966), ועוד.
זכה בפרס קוגל מטעם עיריית חולון על ספרו "ליד האבניים" (1959), בפרס ברנר על ספרו "חיים הזז" (1969) ובפרס פיכמן (1970).

ברתיני, ק"א. "מבקר בונה". "שדה ראייה: מסות ספרותיות". ירושלים: מוסד ביאליק. 1977. 282-277; כהן, אדיר. "סופרים עבריים בני זמננו". תל אביב: מ' מזרחי. 1964. 368-370; שיינפלד, אילן. "'לשתף את כל הדעות', במלאת שלושים לפטירתו של ב"י מיכלי". "מאזניים" ס"ב (11). פברואר 1989. 41-44.

נורית גוברין